בנושא
בכרם
חדשות
 
סיגלון/ יקרנדה (אגדה) / שלמית
בביכורים מאז כ"ה שבט ה´תשע"א


האביב שלח את כפות ידיו הארוכות אל השמיים, וצבע אותם בצבעים זוהרים. מבעד לחלון הארוך שבחדרה, יכלה זוהר לראות איך עולה השמש מן האופק ומותירה אחריה שובל רך ובהיר. אורה הצהבהב ריצד בין העלים הירוקים, הרעננים משנת החורף הארוכה. זוהר חייכה והעבירה את מבטה מהחלון אל השמלה שהייתה תלויה בארון שעל יד מיטתה. שמלה סגולה, ארוכה ורכה. שמלת החתונה שלה.
בלי משים ריחפה אל השמלה ולטפה אותה בעדינות לכל אורכה. רק אתמול מדדה את השמלה בפעם האחרונה, כדי לוודא שדבר לא השתבש, וכבר נדמה לה שאולי נפלה טעות. אולי גבהה בלילה והשמלה כבר אינה נשפכת במורד קרסוליה? אולי הוכתמה השמלה? אולי נקרעה?
היא שחררה בעדינות את השמלה מהקולב עליו הייתה תלויה. פשטה את כתונת הלילה שלה, והחליקה את השמלה במורד גופה. דבר לא השתנה, השמלה נותרה נהדרת כשהייתה. רכה ומתרפקת. צבעה הסגול, סמל לנאמנות ולאהבת נצח, הדגיש את הגוון הבהיר של עיניה. זוהר נשמה עמוקות והתבוננה בדמותה שבמראה. בעוד אך יומיים תעמוד לצד אהובה בשמלה זו ממש, ותשבע לחיות לצידו לעולם. בעוד יומיים יהיו היא וסהר, סהר שלה, בעל ואישה. היא הפנתה שוב את מבטה אל החלון וחייכה אל השמש.
"בוקר טוב לך, שמש-בוקר" קראה בקול עליז.
"בוקר אור, קרן-זוהר" האירה השמש בתשובה. כתמי האור על העלים הבהבו במשובה. "השמלה הולמת אותך, כמה שמחה את נראית!"
"תודה לך" השיבה זוהר בחיוך, "זוהי השמלה שאלבש בחתונתנו."
"בטוחה אני כי לא ביקש לו סהר כלה יפה יותר. את נראית כאילו החורף לא שלף ציפורניו מעולם."
זוהר צחקה. היא הסתובבה אל המראה ובחנה את דמותה בקפידה.
לפתע העיב ענן אפור על מחשבותיה. "אמרי לי, שמש" פנתה אל החמה, "מה מתרחש בממלכת הצפון? האומנם עוד עומד השליט ברק בסירובו לחון את ממלכתנו?"
השמש הסבה את פניה ושתקה. אורה הועם וצינה קרה חדרה תחת שמלת החתונה הסגולה. צמרמורת עברה בזוהר.
"אנא, שמש" לחשה, "האומנם עומד המלך לגייס את כל גברי הממלכה?"
"אינני יודעת, בתי" נאנחה השמש. "איש אינו יודע".


השמש כבר נטתה לשקוע כשנפתחה לפתע הדלת. זוהר, שהייתה שקועה במחשבות, נבהלה למשמע הקול, אך מיד כשראתה מי הוא העומד, רצה אל הפתח בזרועות פשטות.
"סהר!" היא לפתה את צווארו. הוא אימץ אותה אל חזהו. "מדוע הגעת? השכחת את המסורת לפיה אל לו לחתן לראות את כלתו שלושה ימים לפני חתונתם?"
"לא שכחתי" קולו של סהר היה צרוד ועצוב. היא הרחיקה את ראשה מכתפו והתבוננה בעיניו. הן היו אדומות.
"מה קרה, אלופי?" שאלה בקול חרד.
"השליט ברק צר עלינו." ענה, "המלך שלח צווי מלחמה לכל הגברים בממלכה, וגם אני בין המגויסים."
זוהר פתחה את פיה לענות, אך קולה לא נשמע.
עיניו של סהר מלאו דמעות. "אומרים שהמלחמה עתידה להיות מרה ונמהרת, שבלבו של ברק אין טיפת רחמים." הוא נאנח בקול רווי צער. "מי יודע כמה זמן יעבור עד שאשוב..."
"אין זה חשוב, סהר" קטעה אותו זוהר בהחלטיות. "אחכה לך גם אם ילבין החורף את כל שערות ראשי. איני רוצה איש מלבדך".
הם שתקו והביטו זה בזה, מנסים למצוא נחמה. מבעד לחלון הארוך הפונה לכיוון צפון נשמעו קולות עמומים הנערכים לקראת הקרבות. קולות הלמות הפרשים הדהדה מכיוון האופק, האוויר נמלא בהילות ותכונה.
"הקשיבי לי, זוהר". עיניו היפות חיפשו את עיניה. "והיה אם תמשך המלחמה זמן רב מהצפוי, והיה אם חלילה לא אשוב, מתחנן אני לפניך שלא תתני לאבל לעמעם את זוהרך באפור."
"אחכה לך" השיבה נחושות.
"העתיד מתעתע. איש אינו ערב לדבר." קולו נשבר. הוא כחכח בגרונו והמשיך, "אנא, תלי יריעת בד שצבעה סגול מעל החלון הפונה צפונה." מבטה נדד, מטושטש מדמעות, אל שמלת החתונה הסגולה שלה, שהייתה תלויה מעל הארון. "והיה ותינשאי לאחר, הורידי את הבד ולא אחזור לביתך. אך אם אשוב מהמלחמה ואראה את הדגל עודנו תלוי, אדע שאהבתנו עודנה תלויה ועומדת."
"יהי כן" מלמלה זוהר וטמנה את ראשה בצווארו של אהובה.


האביב נדם, וגם הקיץ דהה ואיתו השמש. מהחזית בצפון לא נשמעו כל חדשות. יום-יום התעוררה זוהר לבוקר של צפייה, אך ככל שנקפו הימים התכסתה השמלה הסגולה, הנהדרת, באבק דק ואפרורי. את הבטחתה לסהר קיימה זוהר, ותלתה מעל החלון יריעת בד סגולה וארוכה.
החורף הביא עם רוחותיו סופות שלגים ושמועות עגומות. כפי שאמר סהר, השליט ברק התגלה כלוחם קר ואכזר. איש לא ידע לספר לזוהר את מצב אהובה. מפעם לפעם בצבצה השמש והביאה בקרניה דרישות שלום מהחזית. אך הימים עברו לאט, ארוכים ואפורים.
כשבצבץ האביב לראשונה, נקש עלם צעיר ולא מוכר על דלת ביתה של זוהר. הוא גורש בבושת פנים. אחריו התייצב בחור שני ושלישי, אך את כל מחזריה אלו דחתה זוהר בעיקשות. חורפים יללו, קייצים חלפו ביעף, והדגל הסגול המשיך והתנוסס בנחישות.
היה זה ביום האחרון של החורף הקשה מכול. המולה לא שגרתית עלתה מכיוון החזית. זוהר פתחה את חלונה לרווחה והציצה החוצה. ראשית השמש שלחה את קרניה אל השלג הנמס.
"שלום לך, שמש קץ-החורף" בירכה זוהר את השמש בעייפות. היא השעינה את ראשה על אדן החלון והביטה אל האופק.
"שלום זוהר" השיבה השמש, "חדשות בפי. המלחמה הסתיימה, בתי. השליט ברק וחייליו נסוגו."
"וסהר?" לחשה והביטה במים הצלולים שניגרו מן השלג.
השמש לא ענתה.
עוד באותו הערב קרעו רוחות קץ-החורף העזות את הבד הסגול ופזרו את פיסותיו אל ארבע כנפות הארץ. כשקמה זוהר למחרת בבוקר, לא הצליחה למצוא את הדגל בשום מקום.


שנים ארוכות חלפו מאז אותו המעשה, אך אהבתה העזה של זוהר אל סהר לא כבתה. היא יקדה על פני הארץ והמסה את כל השלג שנותר. אף את זה שכיסה את הרי הצפון.
בכל חלקת אדמה עליה נפלה פיסה מהבד הסגול צמח נבט קטן, שגדל והתפתח לעץ חסון ויציב. ועד היום, בכל אביב לובש העץ שמלה סגולה, בתקווה נואשת שאולי הפעם יחזור החייל מן החזית. אך בכל חורף פושט העץ את עליו ונותר עירום. אם אמנם יציץ הסהר מעל שמיו אל הארץ, יראה איך מתכסית האדמה כולה במעטה סגול, כמו אורגת מעליה דגל, שצבעו הוא סמל לנאמנות ולאהבת נצח.
לעץ קוראים סיגלון.



אגדה ט"ו בשבט

© כל הזכויות ליצירה שמורות לשלמית
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ו שבט ה´תשע"א  
הייתי כאן, קראתי ונהניתי. תרשי לי לחכות קצת עם התגובה הרחבה יותר.
ברכה והצלחה.
אלעזר
כ"ו שבט ה´תשע"א  
זה מה שזה. ממש אגדה קסומה.
כשאני התיישבתי לכתוב את האגדה שלי, חשבתי לתומי שאגדות חייבות להיות נוקשות, נמרצות, ונטולות רגש כמעט. כמו האחים גרים למשל.
היה לי קשה עם זה, אבל זה מה שחשבתי שצריך לעשות.
אבל אצלך, הצלחת לשלב באומנות אמיתית רגש חם ונוגע, עם תיאורים יפהפיים ומתוקים.
וגם להפוך את זה לפנטזיה אגדתית אמיתית.
ממש כאב לי על זוהר.
צלש.
כ"ז שבט ה´תשע"א  
סגול מנצח

אהבתי!
כ"ז שבט ה´תשע"א  
אוי, איה :(
כ"ז שבט ה´תשע"א  
איזה סיפור מקסים! ואפילו משאיר טיפה קטנה של אופטימיות בלב. היה שווה לחכות.


לא יכולה שלא לקשר לזה http://www.kipa.co.il/bikorim/show_art.asp?id=1498

ל´ שבט ה´תשע"א  
שמחתי לי:)

בלייט, לא חשבתי על זה ככה בכלל... לאחים גרים יש סופים טובים, לא? ובכל מקרה, בסיס האגדות שאהבתי תמיד היה אמפתיה.
ולגעת, הייתי בטוחה שתקשרי ל"יקרנדה" של רותם_ס, אבל תודה על הקישור, צחקתי בקול.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד