בנושא
בכרם
חדשות
 
העגול - הצייד (4) / דוצקי
בביכורים מאז י"א שבט ה´תשע"א

בס"ד

מבוכי המנהרות היו אחד מפלאי הטבע של פלורה, וסופרו על מבוכים אלה אגדות וסיפורים (רוב הסיפורים, היו על מנת להפחיד ילדים שובבים...).
מבוכי המנהרות היו דרכים תת קרקעיות באי המלוכה, שנוצרו בצורה טבעית בדרך כלשהי שלא הייתה ידועה אפילו לנבדלים או לסות' עצמו.
מה שכן - המבוכים שימשו טוב את כל הרוצה להרוויח הרפתקאות בדרכים מהירות, אם יצליח למצוא את הדרך הנחונה למקום חפצו.
המלך רומדו הראשון, הפקיד את השליטה במבוכים בעיקר לגמדים ולננסים שבפלורה.
אבל יש משפט ידוע: "תן לגמד כוס שכר, והוא לא יתעורר עד מחר".
המשפט הזה לא היה כל - כך מדוייק, כי ילד גמד רק יתחיל להרגיש סחרחורת קלה לאחר שבע כוסות שכר לפחות, אבל המבין יבין...
כך שהשלטון במבוכים לא היה הכי יציב בשלטון הגמדים, אלא שההסכם הלא חתום היה - אני לא אפריע לך, ואתה אל תפריע לי.
העיקר שכולם היו מרצים מהמצב.
טוב, כולם, חוץ ממאק.
מאק הגמד שנא את המזל שלו.
כל פעם שהייתה מסיבה כלשהי, מאק נבחר להיות השומר על הפתח שליד ביתו.
מאק היה בטוח שמישהו זמם את הקנוניה הזאת נגדו.
השמש עמדה כבר לשקוע. מסיבת ירח - הקילשון עמדה להתחיל עוד מעט. ומאק, כמובן - יפסיד את הכל.
תחרויות, סחורות, שירים, ריקודים, בירה למכביר במבחר טעמים.
אם מאק יתפוס את בעל הקנוניה הזאת - הוא יתלוש לו את כל שערות הזקן! אחת אחרי השנייה!
דמות התקרבה לעבר מאק מכיוון השמש, ומאק לא יכל לראות אותה בבירור, לכן מאק החזיק את גרזן הקרב שלו בעמדת תקיפה וקרא אל הדמות: "מי אתה, בחור?".
הדמות התקרבה לאט לאט, היה זה בן - אנוש, כנראה הרפתקן, כמו כל שאר ההרפתקנים שמאק חשב שהם מבזבזים את חייהם במסעות לריק.
מאק תיאר לעצמו שהאיש הינו בגיל השלושים. הוא נשא תיק גב גדול על גבו. על כתפו הייתה מורכבת קשת ציידים, ולידה תלוי נרתיק חצים. הוא חגר חרב קטנה ונעל מגפיים גבוהות.
"איני מחפש צרות, אדוני הגמד" הודיע האיש, "רק מבקש רשות לעבור".
"המעבר הזה סגור היום," הודיע מאק, "לך לפתח אחר".
"איפה אספיק למצוא מקום בטוח הלילה?" שאל ההרפתקן.
"לא בעיה שלי" ענה מאק.
האיש שיחרר את כלי נשקו על האדמה וניגש אל תיק - הגב שלו.
"אני לא רוצה להיות לבד במקום החשוך הזה," אמר האיש, והוציא חמישה בקבוקי בירה וסיגרייה. "אכפת לך שאשב כאן?".
מאק התיישב כשהוא עדיין מחזיק בגרזן הקרב ונהם, ספק בהסכמה ספק בלי.
האיש לגם מהבקבוק הראשון, "טעם משובח! מיקב היעלים!" אמר ונאנח, "אתה לא יודע איזה נוף מקסים היה שם".
מאק, עדיין מחזיק בנשק, לקח גם הוא בקבוק ולגם לגימה הגונה. 
"ספר לי על היקב בבקשה, מר..." החל מאק.
"פלינט," אמר האיש, "היקב, כשמו, מלא ביעלים השורצים ממקום למקום".
פלינט עישן והביט בהשתאות בגמד, שסיים את הבקבוק הראשון לבד.
"אז... גיהיק... יש בו... גיהיק... יעלים," אמר מאק וניגש לבקבוק השני, "מה... גיהיג... מיוחד ויפה בזה?".
פלינט עישן והביט לשמים, מנסה להעלות זכרונות "כשאתה מביט על המקום מלמעלה, אתה יכול לתאר לעצמך כאילו אתה נמצא ליד אגם בצבע סגול".
מאק כבר החל את הלגימות בבקבוק השלישי ואמר: "הבירה הזו... גיהיק... בהחלט... גיהיק... משובחת!".
ראשו של מאק החל לכאוב. לא יכול להיות שמשניים וחצי בקבוקים הוא ישתכר...
"אה, והוספתי משהו מיוחד משלי" אמר פלינט. 
"מ... גיהיק... מה?" מאק נשכב על האדמה, נאבק לשמור על ערנות.
"סתם," אמר פלינט ועישן להנאתו, בזמן שצפה בגמד המתגלגל באדמה, "תמצית של חומר הנקרא 'תארדית'".
הגמד הקיא, ונרדם על האדמה.
"אל תדאג, ידידי," ניגש פלינט וטפח על השכם של הגמד הרדום, "תתעורר בבוקר כמו חדש".
פלינט אסף את חפציו  ונכנס אל המבוך.

                                          *

סות' שמע קול מוכר: "הבאתי את זה, אדוני, כפי שהבטחתי".
"מצוין, פלינט, מצוין," אמר סות', "עד כה לא אכזבת אותי, וכשאצא אעניק לך גמול ראוי".
"הצייד אף פעם לא יאכזב אותך, אדוני" אמר פלינט.

                                         *

למרות שזד נחשב לאחד מהרוצחים המפורסמים ביותר בפלורה, גם לזד היו רגשות.
זד הגיע אל גשר האובר, והביט לעבר הים.
איווה הייתה האחת. מאז שהיו ילדים קטנים זד ידע את זה. 
אביה של איווה היה כורה שהעסיק אותו ואת ריק, בזמן שהם ניהלו חיים כפולים - למדו את אומנויות הגנבה (והרצח, מבחינת זד).
איווה ידעה מהחיים הכפולים, והיא תמיד הכניסה לתאומים מוסר, אבל מתוך ידידות ואהבה.
לפני כמה חודשים, קיבלה איווה מכתב שאביה טבע בים, בזמן משלוח של זהב במהלך עסקיו, לכן החליטה להפליג לעיר הולדתה, בקצה השני של אי המלוכה, להעלות זכרונות מביתה.
איווה הבטיחה לזד שתחזור אליו.
"היי, אתה!" שמע זד קול שהסיח את דעתו.
זד אחז בניצב חרבו, מוכן לפעולה - במקרה הצורך, והסתובב לעבר מקור הקול.
מולו עמדה דמות עטופת שחורים, וזד כלל לא הבחין בשום פרט מזהה של המדבר. 
"האם אתה הוא ריק, הגנב המפורסם?" שאל הדמות בקול שגרם לזד להצטמרר.
"כן, ומי אדוני?" שאל זד בקול הכי אמיץ שלו.
הדמות הוציאה שקיק קטן של דרכמות ומסרה לזד.
"זאת מקדמה," אמר הדמות, "ואם תבוא איתי ותעבוד איתי - תקבל עוד הרבה".
זד חשב על זה, ושאל: "ומה העבודה הזאת דורשת?".
"אומץ, חוכמה ואת כל שאר היכולות שלך" ענה הדמות.
"אז, מתי מתחילים?" שאל זד.

                                           
*

תהילה שנאה את עצמה! כבר שבועות היא נוהגת להלך בספיראלה בכל החדר שלה, מאז התקרית המעצבנת.
מפונקת? הוא בעצמו מפונק! חצוף! לא יוצלח! 
בא לתהילה פשוט לקחת את הפגיון הזה של ריק, ופשוט לשחק איתו קליעה למטרה - כשריק הוא המטרה.
אחרי שמונה עשרה שנים של לימוד אצל גדול הקוסמים שבדור, בסופו של דבר היא מפסידה בקרב אישי, בגלל שקוראים לה "מפונקת?".
היא שונאת את...
"ריק!" קראה תהילה, כשראתה את ריק עומד במרפסת החלון שלה, בערב אחד, אחרי שחזרה מארוחת הערב.
"תהילה, את בסכנה גדולה, את..." אמר ריק ופתאום פיו נסתם והוא ריחף בחדר".
"לא, טעות, אתה הוא זה שבסכנה..." תיקנה אותו תהילה וצחקה. 

                                   
                                    המשך יבוא...  



סיפור בהמשכים פנטזיה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לדוצקי
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ב שבט ה´תשע"א  
אבל אתה כותב הרבה מדאי ונראה לי שהערתי לך על זה פעם.
אני מצטרף לואל שהסיפור טיפה דחוס אבל למרות זאת מרתק ומעניין.

שלך
שו"מ
י"ב שבט ה´תשע"א  
בס"ד

שלום!
תודה על הביקורת הבונה, אבל יש סיבה לדחיסה:
עקב הלימודים וכוליה... אני לא מוצא הרבה זמן להוסיף פרקים לסיפורים.
ועוד בעיה - אני לא יודע מה הגבול של מעט מדי או יותר מדי.

בכולופן - תודה רבה מראש!

דוצקי
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד