איך הימים עוברים, איך הם עוברים בלי שוב

ואני מסתכל בך הולכת, איך את הולכת לי שוב.

איך המים זולגים בשקט והקור מתהפך כרוח

ודמעה מעיני יורדת, לא הפכתי להיות קר רוח.

והרעם מכה בחלון ושובר את שתיקת הברק

וליבי שהולם ברטט מתערבב בדפיקת הבא, רק

מי ייתן שזו את נוקשת שזו את בעודנו שקט

שזו את רק אותי מבקשת בלי משים את פני נושקת.

זה התחיל בשיחת טלפון ונמשך לו לעבר פגישה 

התפרץ כמו היה שיטפון, שנתנו לו רק דרך גישה.

וימים לימים יגידו אם שנים לשנים יהיו

אדמה ושמים יעידו, בעיני אחדים, אחדים היו.