בנושא
בכרם
חדשות
 
שמיעה סלקטיבית / rellie
בביכורים מאז כ"ז טבת ה´תשע"א

 

רננה היא בחורה עקשנית.

רננה היא בחורה עקבית.

רננה "חיה בסרט" לפעמים, במילים פחות עדינות.


רננה לא מסכימה לקבל את המילה "לא". לא נראה לי שהיא מסוגלת. כאילו שזה מין רצף כרומוזומים במערך הגנטי שלה, שפשוט מסרב לקבל סירוב ממישהו מבחוץ. לא משנה לה ממש אם ה"מישהו" הזה זה העולם כפי שרוב האנשים רואים אותו. ברגע שהיא נתקלת במילה הזאת, "לא", היא לוקה במעין חירשות זמנית, כך שהמשפט ייקרא כחיובי. משפטים כמו "אני ל-א יכולה לדבר עכשיו", "זה ל-א נעים לי שאת מתקשרת שש פעמים ביום", "ל-א לעשות את זה, זה ל-א טוב לך ול-א לאף אחד אחר".


בדרך כלל, אחרי שהיא שומעת את המשפט הזה, מגיע משפט שמשתנה מפעם לפעם, מאדם לאדם, אבל התבנית די דומה: "לא, כנראה שלא אכפת לי ממך באותה המידה שלך אכפת ממני ".


שלא תבינו אותי לא נכון, רננה היא בריה מקסימה. היא תומכת, בעלת חוש הומור, ומשקיעה את כולה לעקרונות ולאנשים שאכפת לה מהם. ותנו לי להעיר משהו - אכפת לה מהרבה אנשים. אכפת מידי, אם זה אפשרי. כל כך אכפת לה, עד שהיא קונה אלפי מתנות לחברות שלה, שמתנכרות אליה מלפנים ומרכלות עליה מאחור. כל כך אכפת לה, עד שהיא סורגת כיפות לבחורים שאיתם יצאה פעם-פעמיים והבהירו לה שזה לא זה. כל כך אכפת לה, עד שהיא יוצרת קשר עם החברים של החברות שלה, לוודא מהן הכוונות שלהם בכל מה שקשור אליהן, לוודא שהן לא ייפגעו. עוטפת בניילון בועות, מדביקה דבק סלוטייפ את הקצוות, מניחה בעדינות בקופסא מלאת פירורי קלקר וכותבת מבחוץ באותיות עגולות ומוקפדות: "שברת - שילמת!". וכל זה מבלי שאותן החברות יודעות על כך.


מצד שני, גם אם הן היו יודעות הן לא היו יכולות לעשות עם זה כלום, כי הניילון המתפצפץ חונק אותן, מודבק להן סלוטייפ על הפה והן נמצאות במעמקי ארגז חשוך ללא אוויר אך עם תחושת ורטיגו קלה.


לרננה יש שמיעה סלקטיבית מהסוג שאמהות פולניות נוטות לצקצק עליהן, להטות מעט את ראשן לצד שמאל (כן, שמאל דווקא - זה נכון מבחינה סטטיסטית, אתם מוזמנים לבדוק) ולומר "נכנס מצד אחד ויוצא מצד שני, אה?".

ואני פשוט מחייכת חיוך שלא חושף שיניים ומנידה את ראשי בהנהון, גם כדי להראות את הסכמתי וקבלתי המוחלטת של העניין, וגם כדי להזכיר להן ליישר את ראשן בחזרה לזווית הטבעית שלו. כשאני יוצאת עם חברות והפלאפון שלי מצלצל פתאום, הן כבר יודעות שקיים סיכוי של שמונים אחוזים שהשיחה היא ממנה. לפעמים הן מאבדות את הסבלנות, הטאקט או אולי הביישנות ושואלות בקור: "תזכירי לי שוב, למה את חברה שלה?" ואז הן ממהרות להתנצל ואומרות שכן, היא בחורה טובה, ונורא חמודה, אבל... נו, לא נעים לי להגיד את זה ככה, אבל...


רננה הזאת היא אובססיבית. ולא נראה לי שזה בריא לך להיות חברה שלה.


ואז אני מחליטה לאמץ, רק לרגע, את השיטה של רננה. כי אני חושבת שזה בסדר גמור להיות חברה של אדם אכפתי, במיוחד אם אני נמצאת שם כדי להציב לה גבולות ולעזור לה לשמוע לאיסורים גם בלי ה"לא", כך שהמסר לא יאבד בחירשות הסלקטיבית שלה. ונכון, זה מתיש לפעמים, אבל כשאפשר לראות שהיא הולכת לעשות את המעשה הנכון, אי אפשר שלא להרגיש שעשית גם אתה מעשה טוב ונכון. וזה לא כאילו שהיא תמיד נוטה לעשות טעויות. רננה היא בחורה בדיוק כמוני וכמוך. היא לא מאובחנת כלא כשירה, או בעלת פיגור שכלי, או מטורפת. היא פשוט בריה אוהבת. לפעמים יותר מידי, אבל לא משהו שאי אפשר להתמודד איתו.


כי אפשר להגיד על רננה הרבה דברים, חלקם טובים וחלקם פחות. אבל אם יש משהו שקיבלתי ממנה, זה את האומץ לעשות גם טעויות לפעמים, בלי להקשיב למה שאנשים אומרים. לעשות שטויות, ולעשות אותן בהתלהבות. לשכוח בכוונה את מה שהעולם אומר לך לעשות לפעמים. לתת חיבוק דב בצחוק גדול, לעשות רעש (כן, גם בין שתיים לארבע). להגזים ולקנות מתנות יקרות לאנשים שלא אכפת להם ממך כל כך, לפחות שידעו שלך כן אכפת. להיות עקשן, להיות עקבי, קצת "לחיות בסרט", לפחות קצת. לטעות, לבכות ולהתגבר משם הלאה, לאט.

להיות אנושי.

לחיות.





© כל הזכויות ליצירה שמורות לrellie
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ז טבת ה´תשע"א  
ולכל אחד יש את הרננה שלו. עם התעוזה וההליכה הזאת בלי כל המסוכמויות הקטנות שלא נכתבות.
כ"ז טבת ה´תשע"א  
מסכימה עם גנעדן.
זה מקסים!. ונכון כ"כ.
אולי היה מוסיף יותר תיאור של רננה-יותר להסביר מה מפריע בה.
מצד אחד-ואולי מצד שני עדיף שלא, כדי שכל אחד יקח את הרננה הזאתי לעצמו.
(מקווה שהובנתי:)
כ"ח טבת ה´תשע"א  
ואם לא קראת, רוצי לקרוא. וגם תגלי מה קורא כשמנסים "לחנך" את הטיפוסים הללו להיות ככל האדם.
כ"ח טבת ה´תשע"א  
אהבתי ביותר.
גם לי יש רננה אחת שאנחנו לא אומרים לה את המילה 'לא' בסבלנות אנחנו מסברים לה מה כן ומה עכשיו.

סיפור אנושי

ה´ שבט ה´תשע"א  
מצד אחד הסיפור שלך מאד מוכר ונוגע, נדמה שלכל אחד יש איזו רננה שכזו בחייו, מצד שני-אם זה כ"כ מוכר אז הייתי מקווה שבסיפור יהיה רובד נוסף, פחות מוכר, סוג של חידוש.
מבחינה טכנית-יש בסיפור הרבה חזרות, זה קצת מכביד על הקריאה...

עֹז
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד