בנושא
בכרם
חדשות
 
העגול - התאומים (3) / דוצקי
בביכורים מאז י"ג טבת ה´תשע"א

בס"ד

באי מירוקול - האי הצפון מערבי של פלורה, שתי נקודות אור זוהרת קטנטנות, ריקדו בין עצי היערות הסבוכים של דרום האי.

"זה כל-כך כיף, ניצן," אמרה נקודת האור ונשכבה בנחת על עלה קטן, "אני ממש מצפה בכליון עיניים לכל הזמנה שלך".

נקודת האור השנייה נשכבה על עלה צמוד, ואמר: "גם אני נהנה, זורה, הלוואי שהזמן היה פשוט עוצר, והיינו ממשיכים כך לנצח".

דקה של שתיקה מביכה. שני הפיות שפכו את אשר על ליבם.

"אמ..." החל ניצן והביט בזורה בחיוך מבויש, "יש לי משהו שרציתי להראות לך מאוחר יותר, אבל אני מבין שעכשיו זה הזמן הנכון".

"אני לא מבינה" אמרה זורה.

ניצן הכניס את היד לכיסו, והוציא טבעת קטנטנה שבראשה אבן אודם.

זורה כמעט נפלה מהעלה, ואז ריחפה לעבר ניצן וקראה: "הו, ניצן, אתה לא יודע כמה זמן חיכיתי לרגע הזה," החיוך של זורה הקסים את ניצן. "ברור שאני מסכימה!".

ניצן נתן לזורה את הטבעת, והיא ענדה אותה על אצבעה הקטנה ובחנה את אבן האודם.

"אהמ!" נשמע שיעול מהצד.

רק עכשיו הבחינו זוג הפיות שהם לא לבד.

שני פיות, גבר ואישה, במדי משמר המלכות, עמדו מול זורה וניצן, וחיכו שיסתיים הרגע הרומנטי.

"רבותי," התעופף לעברם ניצן והצדיע.

"האם אתה הוא המכונה ניצן - האצן?" שאלה האישה.

זורה גיחכה. 

"כן, המפקדת!" אמר ניצן בתקיפות, "ניצן האצן מוכן לשרת בכל עת".

"ובכן, הגיע הזמן," אמר האיש ומסר לניצן תיק - גב קטן, "המלכה מבקשת שתשלח את המסמכים בתיק הזה ישירות אל המלך רומדו, בשיא המהירות," כאן עצר האיש, הביט בזורה, ואמר: "ללא דיחוי!"

"אנו מצטערים," אמרה האישה ולחצה את ידה של זורה, "אבל המלכה אמרה שמדובר במשהו מיידי. בהצלחה במשימה ומזל-טוב!"

נושאי ההודעה התעופפו מהמקום, והזוג הטרי נשארו לבדם.

דמעות זלגו מעיני זורה.

"מה אעשה, זורה, אני חייב ללכת," אמר ניצן.

"לך!" אמרה זורה, בלי להביט בניצן, "כל יום אבוא לכאן בזריחה, לראות אם שבת."

"אחלי לי בהצלחה," אמר ניצן כשפרס את ארבעת כנפיו.

זורה שתקה וניצן התעופף לדרכו.

                                     *

ניצן התעופף במהירות לעבר אי המלוכה. הוא לא עצר לנוח לרגע. המוטו שלו היה: ככל שמגיעים יותר מהר - כך חוזרים לזורה יותר מהר.

"למה המלכה בחרה דווקא בי, מכל הרצים?" שאל ניצן את עצמו.

אבל בטח למלכה יש סיבה משלה, סיבה מספיק טובה, שיכולה לדחות את האירוסין שלו עם זורה עד שיחזור.

הלילה החמישי למסע היה ערפילי וגשום, לכן ניצן עצר מלעוף ונחת מתחת לעץ גדול, שיגן עליו מהגשם. 

"עוד רגע אגיע לקצה היער, אז אחצה את הים, ומשם - כל הדרך ישירות אל הארמון" אמר ניצן לעצמו בקול, בזמן שהוא מנסה לחמם את עצמו.

פתאום הפך ניצן לעיוור, ונדבק אל גזע העץ שמתחתיו ישב.

ריח מוזר החל לעלות באפו של ניצן, וראשו נשמט בעילפון על חזהו.

הדמות שהסתתרה מאחורי העץ שממול יצאה ממחבואה, והוציאה את החץ - פומפה שלכד את הפיה המסכנה.

לאחר מכן, לקחה הדמות את תיק-הגב, ונעלמה.

                                 *

"זבל!" גער האיש הגדול, "הכול כאן זבל! אני רוצה את כספי בחזרה!"

"אולי אדוני לא יודע איך..." שאל ריק, מקווה שלא ישמש בתור שק החבטות הבא של האיש, שללא ספק היה מלווה בשרירי ענק, בגודל של אבטיחים.

"לא יודע?!" התרגז האיש יותר, ועכשיו החזיק את ריק באוויר.
 
"אני רוצה את הכסף שלי בחזרה!" קרא האיש.

ריק הביט סביב. האנשים בשוק צפו במחזה - בהחלט לא טוב לעסקים.

"בסדר," נאנח ריק, "בוא, ניכנס לכספת שלי, אחזיר לך את הכסף, רק אולי קודם אעמוד על רגליי?"

האיש נרגע, המהומה שקטה, והאנשים פנו לעסקיהם.  

השניים נכנסו אל בית ישן, מרוהט ברהיטים ישנים, ובצד עמד ארון נעול, מוסתר מעיני כל.

ריק חיפש בכיסי מכנסו הרבים, ורקע ברגלו. "אוף, איפה זה?"

"אם אתה לא מביא לי את הכסף עכשיו..." איים האיש.

"אוה! הנה!" הוציא ריק מפתח מכיסו, וניגש לפתוח את הארון.

"מצו..." אמר האיש, ונפל קדימה.

מאחורי הגופה המתה, ניצב אדם אחר, דומה מאוד לריק, שניקה את חרבו מדם.

"היית חייב להרוג אותו?" שאל ריק בזעזוע.

האיש חייך ואמר: "אולי התכוונת לומר - תודה, זד, על שהצלת אותי ממוות בטוח?"

"היית יכול פשוט להמם אותו, או לתת לו שיקוי שיכחה," טען ריק.

"אני הולך על הדרך הקלה הבטוחה והמהירה, תאום יקר," אמר זד והכניס את חרבו לנדנה.

לריק לא היה כוח לעוד שיחה מוסרית עם זד. לכל אחד הדרך שלו.

"דרך אגב, קיבלת דואר היום," אמר זד.

"כן? ממי?" התפלא ריק.

"גובלין אחד נתן לבעלת הבית את המכתב," אמר זד ומסר לריק את המכתב, "אני הולך לעיר התחתית, אתה בא?"
  
"לא נראה לי," נאנח ריק, "היה לי יום ארוך, והגרון שלי עדיין כואב מהאחיזה של הקונה הענקי הזה. אנקה ואלך לנוח."

"טוב, תהנה!" אמר זד ופנה לדרכו.

ריק ניגש אל הכיסא הפרטי שלו בבית, ואז פתח את המכתב.

הוא לא אהב בכלל את מה שכתוב בו...

                                     *

"זה נעשה, אדוני, מגילות הקסם אצלי," שמע סות' קול.

"נהדר, עכשיו תתחיל לזמר, יש לי עוד המון עבודה," אמר סות'.

"כיצד, אדוני?" שאל הקול.

"דמך יטפטף על הגיליון," אמר סות'.

"דמי?" שאל הקול.

"לא תקריב את דמך לאדונך?" גער סות'.

"כמובן, אדון, כמובן," אמר הקול.

קול של חתך נשמע והקול המדבר זעק בכאב.

"למה לא קורה כלום?" שאל הקול, עדיין מתנשף, אחרי רגע.

"אולי צריך דם טהור... מיוחד," אמר סות'.

"למה אדוני מתכוון?" שאל הקול.

"יש לי משימה חדשה בשבילך," אמר סות'.

                            המשך יבוא... 

   


סיפור בהמשכים פנטזיה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לדוצקי
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"א שבט ה´תשע"א  
אתה כותב מצויין!!
תמשיך
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד