בנושא
בכרם
חדשות
 
עשה לך רב, אני עושה לי מנגינות / DRY BONES
בביכורים מאז י"ג טבת ה´תשע"א

בס"ד


סופרי אימה יומרניים פותחים סיפורים בפתיחה צפויה וקודרת: "היה זה לילה סוער וגשום". (הקנטרנים והמעמיקים שביניכם ודאי תוהים: אם סוער, גשום למה לי? אלא שלא כל הלשונות שוות ולא כל הסערות גשומות). בכלל, לכל תחום ספרותי או תקשורתי יש את משפט הפתיחה השחוק שלו. ודאי כמה פעמים ראיתם את השקר הגס "מהדורה מוגבלת" מודפס על גבי עטיפות מוצרים למשך עשור שלם. לשם מה כל ההקדמה הארוכה הזו? כדי להתנצל על המשפט היומרני הבא.

זה קורה לכולנו (אמרתי שאני מתנצל, נכון?). בתור ילדים דתיים גדלנו על קו התפר בין ז'אנרים מוזיקליים שונים. באוטו או במערכת הסטריאו הביתית, איכשהו מצאו את עצמם אהרון רזאל ושלמה ארצי ישובים זה לצד זה בהיכל הניגון. ומדובר בימים שבהם למצוא את אברהם פריד וחנן יובל יחדיו היה עניין רחוק מן המציאות. אבל הדתי לאומי, לפני שהיה מוקף במפעלות, למד שלוש שפות: דרך שירינו למדנו לשיר בעברית, אנגלית, ו... עיבריס. אך בין אם מדובר בילדים אמריקאים צווחניים או בחזן הדור פנים, איכשהו ה'מאמע לושען' שבפיהם מעולם לא הצליחה להתפס כשפת אימי. במקרים של שיר חסידי מקורי יחסית (לא אוי אוי או פסוק יסוד ביהדות) הייתי בעיקר מזמזם. טעויות מצערות כגון "סויב להודויס להשיים" גרמו לחבריי לרדת מקריירה חסידית צעירה.

אם כן הצלחתי לתפוס את המילים הרפטטיביות, הייתי המאושר באדם. או אז הייתי פוצח בשיר, עם כל ה"אויס" הכלול בעניין. אבי מורי, אדם בעל אבחנה מהירה, קלט את הנעשה. "למה אתה שר ככה?" היה שואל, לאחר שחיקה את המבטא החדש שאימצתי. "אתה לא מדבר ככה. למה אתה שר ככה?". התשובה היחידה שיכולתי לתת לעצמי הייתה: כי ככה שרים את זה. ככה זה נשמע בדיסק. עד היום, יש זמירות שאני אשיר בחיקוי חושב-שהוא-מושלם של הקלטת. ממש כמו בביקור בשבת ההיא...

                                 ************

הייתי בחור ישיבה צעיר (אין להדגיש את העי"ן), ונסעתי לבקר חברים במכינה קדם צבאית פלונית. הגעתי ותיקי קל על כתפי (לא, לא שכחתי את חפציי בישיבה. לקחתי כמעט הכל), מצפה לשבת הרגילה והקסומה: קבלת שבת על הגבעה,השקיעה הבוערת לתוך ים גוונים. יותר מכך, הייתי סקרן לדעת אם גם הם שרים את הזמירות כמונו. מעניין איך סדרי העיון פה? איך דברי התורה בארוחות? האם גם פה יש לימוד חסידות לפני התפילה? החוויה המעוררת הגיעה בעת הגעתי, בצהריים המאוחרים של חמישי. ליד בניין המכינה שכן מגרש כדורסל. כאשר למראה בחורים צעירים משחקים שאלתי אם גם כאן יש ישיבה תיכונית, הבנתי שלא הבנתי כלום. ובאמת - לא קרב זה אל זה.

הקרליבך לא היה מספיק קרליבך. ככה חשבתי לעצמי כאשר סיימנו את הריקודים בקבלת שבת, והתיישבתי מאוכזב. ערבית בסדר פלוס, הדבר תורה קצר מדי. אף אחד פה לא יודע מה זה 'שכויעח עוצום', ואני לא בפרופיל המתאים כדי לחלום על השתתפות בשיחות שרצות פה. ובארוחה- אח, מי ייתן לי אבר כיונה! אצלנו, חשבתי לעצמי, בחיים לא ישירו בכאלו צעקות. אצלנו, חשבתי לעצמי, בחיים לא היו מזייפים ככה. אצלנו, חשבתי לעצמי, מכירים גם את ההמשך של הניגון הזה. מצאתי את עצמי שר את הניגון "כמו שצריך", והבחנתי שהשפה איננה עברית. בשם הקצויס, אני מדבר ביינישיס! אצלנו... אצלנו... אצלנו... ופתאום זה היכה בי. הצמדתי את האוזניים שלי לרמקולים שבקעו מהמולת חיי הישיבה, שאני שר בשפה אחרת לגמרי. "אתה לא מדבר ככה, נכון?" שמעתי את אבא שואל. האמת היא שכן, עניתי. אני לא מחקה כאן אף אחד. ונשאלתי - מה עם התפילות?

                                         ***

הייתי בחור ישיבה קצת יותר מבוגר. כמו כל יהודי טוב, גם אני נוהג לשיח עם בוראי על פי הזמנתו. לא תמיד אתה בא בחפץ לב, אבל לפחות אתה בא. אף אחד לא רוצה לקבל מצב של תפילות יבשות כנתון. אז אתה מחפש את הטריק הנכון, את העצה הנכונה לשפר את העבודה שבלב. לפעמים אתה עובד את ה', אבל צריך הרבה עבודה על עצמך כדי שלא תעבוד על עצמך. להתייצב לפני הקב"ה ולהיות שם באמת זה לא קל. אבל אין חוויה מכניעה יותר מלגלות שכל התפילות שלך... לא היו שלך. חוש האמת שלך שולף אלבום ומושיב אותך לחקירה רצינית. כל מחיאות הכפיים? אתה מנסה להיות ברסלבר. רואה אותך שם, בתמנוה הזו? כאן ניסית להתפלל כמו הרב שלך. אתה יודע שזה אסור? כאן ניסית להתפלל כמו בחור ישיבה אמיתי. לא, אני יודע שניסית. השאלה היא למה? וכאן התמונה הכי מבישה שלך - כאן אתה מנסה לחקות תפילה של יום אחר. לא אכפת לי שזו הייתה תפילת נעילה של יום כיפור! היום לא י' בתשרי, תתפלל את התפילה המתאימה! תפסיק להתגעגע, ותשבור את הדיסק הזה כבר! לא אכפת לי איך השיר 'אמור' להשמע. כן, תזייף. זה בדיוק כמו כתיבה...

                                            ***

אחי הקטן רוצה ללמוד לכתוב סיפורים. כשאמר לי זאת, נורא שמחתי. כתיבה זה דבר בריא, אמרתי לו. זה יצירתי, זה מפתח. הרבה רבנים חשובים דיברו בעד הכתיבה. אז אתה יכול לעזור לי? שאל. כאן נתקעתי. אני לא יודע איך לכתוב, אמרתי לו. הטכניקה שלי תמיד הייתה להעתיק. כן, להעתיק - ממש כמו בנגינה. כשאדם מתחיל לנגן הוא לומד יצירות של אדם אחר. לאחר זמן מה, הוא יוכל לנגן בצורה מושלמת את התשיעית של בטהובן. וזה נורא מרשים. אם הוא רוצה להתפתח הוא ינסה כמה תחומים, יטעם מג'אז וקצת מעיבודים לטיניים. אחרי זה ימצא את התחום שלו. כך גם בכתיבה, אתה מבין? כתבתי סיפורים כאילו עגנוניים, כאילו חסידיים, וכאילו חיים אקשטייניים. ואתה יודע מה? זה תמיד נשאר כאילו. כי לא תצליח להוציא את עצמך מהתמונה אף פעם. יש נגנים שמנגנים את הסימפוניה של אחר - אבל לדעתי, היוצר הגדול הוא זה שמצליח לחבר את הסמפוניה שלו.

אדם באמת גדול בתחומו יוכל לחבר יצירות משלו, לחבר ספרים ושירים ולצייר את הציור שהוא באמת באמת שלו. האם אתה יכול להיות הרמב"ם? התשובה שלי תמיד תהיה שלא. וגם אם כן, רובנו יצטרכו לחקות הרבה לפני שנוכל ליצור. הרבה אוהבים לומר שהם רוצים להיות זושא, ולא אברהם אבינו. אבל בלי אבות כל המון לא יכולנו להיות אמיתיים כאן, ליד קרסוליהם. בראייה מקיפה, יש לזכור: שמע את כל המנגינות ושיר אותן כמו שניתנו. לפני שתהפוך אותן לשלך, למד איך הן של אחרים. יש להם מה לתת לך, ככה תכיר אותם כמו שלא הכרת מעולם, וחשוב שתקשיב לו כשהוא שר. זאת יכולה להיות המנגינה שלך, ואם תאזין לעומק-אז לשיר שלכם. אם תשים לב, אז שים לב-פתאום אתה שר מאליך. אל תצמד לרמקולים. תזכור איך לשיר את הניגון שלך, אל תחקה את הדיסק. צור עיבודים משלך, אפילו פארודיות. אל תחשוש לזייף - לפעמים הזיוף הזה הוא תחילתה של מנגינה נפלאה.   

  





© כל הזכויות ליצירה שמורות לDRY BONES
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ט"ו טבת ה´תשע"א  
שתי הערות ביחס לצורה: 1. היו כמה מילים שלא היו ברורות לי כמו: "חוש המאת שלך" ועוד.
2. החיבור בין חלק מהקטעים לא תמיד זרם מספיק.
ביחס לתוכן, מוזיקאי הוא לא תמיד יוצר הכותב מוזיקה חדשה, לעיתים הוא פרשן של היוצרים הגדולים. דומני שגם בחיים, לא לכולנו מצפה יעוד של מחדשים דרכים בעבודת ה', אלא חלקנו מפרשים (לעצמנו) את הדרכים שסללו הקדמונים. כל זה באמת צריך לנבוע מנקודת האמת שלנו.
יישר כח
ט"ו טבת ה´תשע"א  
יישר כח עצום:)
ט"ו טבת ה´תשע"א  
חביב לגמרי!

אם כי איני סבור שהתפילה למשל היא מדד בשביל לקבוע אם זה זיוף או לא. אנשים מדברים באופנים מסוימים בסיטואציות מסוימות
אוי ואבוי אם אתה מדבר עם ילדיך בשפה שאתה מדבר עם החברותא או תדבר עם אישתך בשפה שאתה מדבר אם אנשים זרים.

ויותר חמור אם תדבר ביינישי"ת בביכורים.
אתה עלול למצוא עצמך נסקל בתרדים נזעמים
מניסיון

אבא אלדד הנחמד
ט"ו טבת ה´תשע"א  
רק על זה מגיע לך המלצה, חימוש, העדפה וכניסה למוזולאום של ביכורים.
[וערך בויקי]
ט"ז טבת ה´תשע"א  
כל קטע בלע אותי אליו ועניין ,לא ארוך מדי ולא קצר.
המעבר בין הקטעים כמו שכבר כתבו חד אולי לכך כיוונת.
סה"כ ממש כיף לקרוא אותך

ובקשר למכינה הנ"ל הכל תלוי באיזה עין אתה בא ,עין טובה או רעה.
לילה טוב.
ט"ז טבת ה´תשע"א  
נחמד מאוד, נהנתי מאוד מהכתיבה הזאת שמודעת לעצמה (כן זה ציניף כן זה נדוש וכו') ומודעת לקורא אותה...
ט"ז טבת ה´תשע"א  
שמעתי פעם מישהו אומר: "יש אדם המתפלל באי-כוונה, ומראהו משדר זאת. אכן תוכו כברו. לעומתו, אדם המתפלל באי-כוונה, ובכל זאת עוצם עיניים, מתנדנד... הכל הצגה אחת גדולה! ובכל זאת - אף על פי שאין תוכו כברו, דווקא בו אני מקנא. כל ההצגה הזו מעידה על רצון אמיתי ופנימי לזכות ולהגיע אל אותה מדרגה שהוא רק מציג..."

תודה,
רבקה.
ו´ ניסן ה´תשע"א  
מספר מודע לעצמו ולכן בהכרח בנימה אישית. קשה לי "לבקר" סיפורים כאלו שהם מעצם טבעם עניין של נקודת מבט. ובכל זאת –
כנקודת מבט, זו נקודה מעניינת. הרי גם כשאנו מנגנים יצירות שהולחנו על ידי אחרים אנו "מחקים", ומה פסול בכך? [ואם כבר, מה רע בלהיות דובר מספר שפות?]
כסיפור, יש לו עדיין לאן להתלטש מבחינה לשונית וסגנונית.
בכל אופן יישר כוח, הנקודה ראויה לדיון בעיני.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד