המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
פריחה מוקדמת / 41W-43W / עשב בניסן
בביכורים מאז י"ב טבת ה´תשע"א

מוּל עֵינַי
מִתְגַּשְּׁמִים הַנִּסִּים לְמִי שֶׁלֹּא מַגִּיעַ.

עוֹלָם הָפוּךְ אֲנִי רוֹאָה-
חִבּוּק אִמָּהִי מִתְבַּצֵר וְהוֹדֵף
אֶת יָדָהּ שֶׁל פֵיָת הַקְּסָמִים,
נִצְנוּצֵי אַבְקַת הַפְּלָאִים שֶׁלָּהּ נְמוֹגִים
בְּנוֹפְלָם רַכִּים עַל מְצוּדַת הָאַהֲבָה
שֶׁל אָב לִבְנוֹ.

לְיַד עֲרִיסוֹת בּוֹדְדוֹת יֵשׁ מָקוֹם
לְנִפְנוּף הַשַּׁרְבִיט,
לְלַחַשׁ קָסוּם,
לְנִסִּים.

הָאִם אֵלּוּ אֵדֵי הָחַמְצָן הַמְּסַמְאִים אֶת עֵינַי?
הָסִירוּ אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם, אוּלַי אָז לֹא אֶרְאֶה אֵיךְ
מִתְגַּשְּׁמִים הַנִּסִּים לְמִי שֶׁלֹּא מַגִּיעַ
לוֹ.

« 40W
44W-46W »



אכזבה התרסה פגיה קנאה תסכול

© כל הזכויות ליצירה שמורות לעשב בניסן
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ט"ו טבת ה´תשע"א  
ונראה לי שהבנתי נכון- אז אאוץ'. לגמרי אאוץ'.
(עד כאן תגובתי המתוחכמת דהיום)
ט"ו טבת ה´תשע"א  
שהוא מחק לי את התגובה. שולחן העריכה הארור.

הלוואי, הלוואי ומחר יהיו לי תעצומות הנפש ותחושות הלב לשחזר את אשר אמרתי עם ליל.
ט"ו טבת ה´תשע"א  
עלתה לי מחשבה בעקבות השיר שתינוק שנולד במשקל מתאים ולא זקוק לניסים
בכדי לחיות. הוא מסתפק בחיבוק אימהי, אך בכל זאת הפיה מתרגשת ומפזרת קסמים( אולי זו הסבתה עם לחשי הפלאים העתיקים)


לעומת זאת בפגיה שם לעיתים התינוקות מתבוססים במלחמת החיים שלהם . אז כל המערכת גם האימהות לא יכולות לתת הכל וזועקות לניסים .
ט"ו טבת ה´תשע"א  
ניסים מגיעים למי שגם אחרי הפגיה, הצרות שלו רק התחילו.
ט"ו טבת ה´תשע"א  
סחטה ממני את שארית כוחות הנפש שהיו לי, בקריאת השיר הזה.
אולי באמת להסיר את המשקפים זה פתרון, לא לראות את התרמית ואת קו הסיום המתרחק. כשכל זה קורה מול עינייך, זה קשה שבעתיים.

על חטאי אני מודה – השתדלתי להתחמק מלאשר את מחזור השירים הזה. הייתי מותיר זאת לעורכים אחרים, ולפעמים אפילו לא הייתי נכנס לקרוא. כל שיר כזה דרש ממני להכנס לסיפור מחדש (אותו הכרתי במעומעם עוד קודם לכן), להזדהות ואז לשפוט. לרוב לא היה לי כוח לכך, ונאלצתי לאגור כוח גם בכדי לקרוא את השיר לאחר אישורו. לרוב הייתי ממתין מספר ימים, ואז קורא.
כל פעם מכה בי המחשבה. לא יאמן עד כמה מטלטלת הקריאה, כמה תעצומות נפשיים נדרשים בכדי לעבור חווית קריאה קשה כזאת.
א-להים אדירים, כמה תעצומות נפש צריך אדם לגייס בכדי לחוות במציאות את כל זאת, יום יום שעה שעה.

בשבוע שעבר קניתי לילד ארבעה ברווזונים צהובים מפלסטיק, שישחק באמבטיה. כששילמתי עבורם נזכרתי בסיפור שלך על כך שאין פגיות שמחות. בינתיים הוא לא משחק בהם. "אני מפחד", הוא אומר לי במבט עצוב, עד כמה שילד עליז בן שנתיים יכול להיות עצוב.

מחזור השירים הזה מותיר אותי נוגה, קצת כאוב ובעיקר מזדהה, עד כמה שאחד כמוני – גבר, שמעולם לא חווה פגיה או הריון, לידה או כישלון, ריקנות או צער בנים – יכול להזדהות.

עוזיה.
ט"ו טבת ה´תשע"א  
אני מרגישה שכאילו אין לי זכות בכלל להגיב על השיר הזה. מה אני אגיד, עם החוויות שלי, אל מול הדבר העצום הזה שאני מקווה שלא אדע את טעמו לעולם?

אני חושבת שבשביל השיר הזה היה צריך אומץ. הרגשות של הקנאה, ההתרסה, המרירות, כמעט הייתי אומרת צרות עין - כל אלה רגשות שנחשבים רעים מאוד, שלא מודים בהם. לא אומרים בקול. ואת אומרת בישירות ובקול, כולל הפסיחה הזו בסוף.
ט"ו טבת ה´תשע"א  
יש לי בכלל את הזכות לומר משהו? להגיד שלכל אחד יש ברוזונים צהובים משלו, והבטחות של סבתות שאף אחד לא היה לוקח את שק-החיים של האחר?
בעצמי אני לא מאמינה לאמירות האלה...

כי זה הכי נקי וקרוב שיש לי לומר.
עֹז

ט"ז טבת ה´תשע"א  
הם לא היו ניסים.

את קסומה את.
כ"ב טבת ה´תשע"א  
כל הסדרה הזאת והזאת שלפניה אני חוזר לכאן שוב ושוב.

רוצה להגיב וחושש.

סתם שתדעי
כ"ב טבת ה´תשע"א  
לכל מי שעוקב.

בן אבי- גם תינוקות שנולדו במועד (יחי ה-PC) צריכים ניסים

למען הסר ספק: התהיה הזו-למי מגיעים הניסים- ממוקמת בתוך הפגיה ולא מחוצה לה (למרות שבשירים אחרים יש גם את פזילה החוצה)

לגעת- כל מה שאמרת, כולל צרות העין

עז..- זה נקי ונכון. ככל שהמבט מתרחק יותר קל להבין לראות.

Bea- את צודקת. לא חשבתי על זה...

עת בציר- אני מבינה את החשש. מבטיחה להשתדל לקדם בברכה כל הודעה, כולל השגות וביקורות.

ארגמון ושומרון שלי- תודה על ההבהרות וכו'
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד