בנושא
בכרם
חדשות
 
העגול - הגנב המוצלח (2) / דוצקי
בביכורים מאז ז´ טבת ה´תשע"א

בס"ד

פלורה הייתה ממלכה המחולקת לחמישה איים, שבמרכזה, האי הגדול מכולם - אי המלוכה.

איי פלורה נקראו בשמם, מכיוון שנראו בצורת פרח בעל ארבעה עלים.

הניצב רומדו, לאחר הניצחון בקרב האחרון, הומלך להיות שליט בני האנוש באיי פלורה, והמעשה הראשון שעשה כמלך, היה - להקים את "ביתן החכמים", סמוך לארמונו, שם ישבו זקני פלורה, וקבעו חוקים למיניהם, ועוד דברים דומים...

מהחוקים הראשוניים, נקבע חוק האומר: שיהיה לכל גזע הקיים בממלכת פלורה, אי משלו, חוץ מאשר אי המלוכה - המשותף לכל הגזעים באשר הם.

                                      *

באי צ'רלה, דרומית - מזרחית לאי המלוכה, דהר במהירות סוס יפיפה בצבע תכלת, וחצה את האי ממערב למזרח.

אגדות רבות סופרו על הסוס הזה. יש האומרים שמשכנו במים העמוקים של הים הסובב את פלורה. יש האומרים שכל הרואה את סוס זה - מובטח לו מזל באותו יום, מכיוון שהם מאמינים שמוצאו מהשמים. 

סופרו על סוס זה סיפורים לרוב, אבל אף אחד לא ידע את האמת, מסיבה פשוטה ביותר - לסוס התכול לא היה אדון או מאלף.

האמת היא, שלסוס זה היה רק פעם, בימים נשכחים, אדון - מאלף, אבל הוא מת בגבורה רבה, ובהקרבה אישית למען חבריו, בקרב האחרון.

רק מעטים ידעו, ושמרו זאת בסוד, שסוס זה לא היה ממין זכר אלא סוס ממין נקבה.

כשהגיעה הסוסה היפיפייה אל מחוז חפצה - הקצה המזרחי של צ'רלה, הביטה הסוסה ממרומי הצוק בו עמדה, אל השתקפותה במים.

בשנייה אחת, אור תכול מסנוור נוצר סביבה, והסוסה נעלמה.

במקום הסוסה, עמדה אישה בעלת שיער בלונדיני גולש, בגיל העשרים המאוחר של חייה, הלובשת בגדי נזיר בצבע התחלת. בידה הימנית ענדה טבעת מקסימה בצבע תכלת, ושרשרת מוזהבת שבסופה תכשיט תכול, היה על צווארה.

האישה הביטה סביב, לראות האם מישהו מבחין בה. משהבינה שלא, החלה לצעוד לקצה הצוק, שילחה את את ידיה לצדדים, וקפצה מהצוק למים העמוקים.

מי שהיה רואה אותה בקפיצתה, היה חושב שהיא משוגעת. ובאמת, בפעם הראשונה שעשתה זאת, חשבה שהשתגעה.

אבל האישה הצעירה כבר הורגלה למעשה הזה, היא כבר לא חששה. 

ברגע שהגיעה לתוך מי הים, החלה לשחות עמוק יותר ויותר.

היא ידעה, שבשלב מסוים ייגמר לה האוויר, והיא תתעלף.

                                  *

"בוקר טוב, ידידתי!" שמעה האישה הצעירה קול נשי מוכר, "ברוך שובך לכיפה!".

האישה התעוררה, פקחה את עיניה והביטה מסביב.

היא שכבה במיטה מוצעת ונוחה ביותר, בחדר מוכר שהיה מוקצה רק לה, ולידה ישבה חברתה בלב ובנפש.

"תמיד טוב לחזור, דורי," אמרה האישה לחברתה בחיוך, "אבל האם כל העניין של ההתעלפות באמת נצרך?".

"תראי, פיקסי," אמרה דורי, "לא לכל אחד, אנחנו - האלפים השוכנים בכיפה, מסכימים להכניס לכיפה, עלינו לבחור את מי להציל".

"מה שאני פוחדת," אמרה פיקסי, "שפעם אחת לא תבואו בזמן, כדי להציל אותי מטביעה".

"ואם כבר מדברים על זמן, נסיכה נרדמת, אנחנו כבר מאחרות בגללך לטקס!" אמרה דורי.

"הכול כבר מוכן?" נדהמה פיקסי.

חצוצרות ותרועות נשמעו מחוץ לחדר.

"אמרתי לך כבר," אמרה דורי, "אנחנו - אלפי הים, אף פעם לא מאחרים".

פיקסי לקחה את בגדיה, שהתייבשו כבר באורח פלא, ושתיהן יצאו אל הטקס.

"אני לא מאמינה שארבליון הגיע לגיל הזה כל - כך מהר," קינחה פיקסי את אפה, במפית שמצאה בכיסה, בזמן שצעדו לעבר המסיבה "אני מרגישה, כאילו הוא נולד לי אתמול...". 

"גם אני חושבת כמוך, פיקסי," אמרה דורי בחיוך, "אבל הכול בזכותך, פיקסי, נתת לארבליון את החינוך הכי טוב שיש, כאן אצלנו, בקרב האלפים." 
  
"אבל לא הייתי איתו בכל מהלך חייו," טענה פיקסי, "אני חושבת שעשיתי טעות."

דורי עצרה ואמרה בתוקף: "הגשמת חלום היא לא טעות, פיקסי!"

"אולי אני מראשי הנבדלים, שזה באמת הגשמת חלומי, דורי," אמרה פיקסי, "אבל מאז המוות של בעלי - אני כבר מבולבלת מה חשוב יותר."

השתיים צעדו לעבר מסיבת הבגרות. לא כל יום מגיע בן אנוש שבקרב האלפים לגיל השמונה עשרה, והיום היה יום חשוב בחייו של ארבלון.

אחד האלפים קרא: "פנו דרך לנסיכה דורי ולנבדלת הכחולה!"

השתיים צעדו למרכז הרחבה, שם עמד ארבליון עם מספר חברים.

הנוכחים השתחוו לנוכח האורחות המיוחדות, ואמרו, כפי שתורגלו: "ברוך בואך נסיכה, ברוך בואך, נבדלת כחולה, לו יהי ותמשיכו להשכין שלום בכיפה."

לבסוף, כפי המסורת, עלו המתבגרים ונישקו את טבעות הנסיכה והנבדלת.

הנסיכה דורי נשאה נאום, אחריה גם פיקסי, אבל עיניה הדומעות היו ממוקדות בבנה, שלא ידע כלל שהיא אימו.

                                       *

היום הולך להיות יום מוצלח, ריק היה בטוח בזה.

רוב האנשים באי המלוכה הלכו לנשף שערך המלך רומדו השני, וריק הולך לבצע שוד מצוין.

ריק לא מסוג הנערים המגונדרים שהולכים לנשפים ומסיבות. הוא היה מבין העניים באי המלוכה. 

מצד שני- היה ריק סוחר מוצלח ביותר בזכות מה שהשיג במאמציו הגדולים בעסקו.

ריק מגיל חמש החל ללמוד מעצמו את אומנויות הכוללות גניבה, פריצה, וכדומה... והיה מבין הטובים בפלורה בתחום זה, אבל תמיד העדיף לעבוד בלבד. לא למלא רצון של אדם אחר, הוא אהב להיות חופשי מאחריות.

ריק הרשה לעצמו לעשות הכול, חוץ מדבר אחד - רצח בדם קר. 

ריק אף פעם לא נתפס על גניבה או דברים דומים, וגם תמיד היה לו היכן להתחבא, הוא הכיר את אי המלוכה בעל - פה.

בקלות הצליח ריק להיכנס לכפר נובגייט, אולי כשיפרוש מהעסקים יחיה במקום עם אוויר כזה, ועם נוף מושלם כזה.

ריק לא ידע מה הוא מחפש, הוא צריך משהו קסום, נוצץ, שיהיה שווה הרבה דרכמות בשוק השחור.

ריק נכנס לאוהל הכי גדול שנראה לו, שם כנראה, ימצא את הדברים הכי טובים.

הוא נכנס, ומיד פער את פיו בתדהמה. 
המון שיקויים בצבעי הקשת, מונחים בבקבוקים ומבחנות על שולחנות מעץ מהגוני. מגילות עתיקות בתוך ארונות. כלים מוזרים מכסף וזהב מונחים בצד - בטח קסומים. וכל מיני מטות, מן הסתם מטות קסם, מונחים על שולחנות.

ריק הולך להיות עשיר! הוא התחרט שלא הביא שק גדול יותר...

"אתה מחפש משהו?" נשמע קול מאחוריו.

ריק הסתובב. נערה צעירה, בת גילו בערך, עמדה שלובת ידיים בפתח האוהל, וכנראה הבינה מה שקורה.

ריק התקרב לאט, ואמר בחיוך: "נראה לי שמצאתי עכשיו, תודה".

הנערה הרימה את ידה, ופתאום ריק לא יכל לזוז.

"לאט - לאט, חבר," אמרה הנערה, "מה ציפית? שיהיה כל - כך קל לשדוד את אוהלו של ראש כפר הקוסמים?"

"אמ... האמת שכן," הודה ריק בחיוך, עדיין לא יכול לזוז.

הנערה חייכה גם ואמרה: "הצחקת אותי, חבר".

"כבר אנחנו חברים?" שאל ריק, "יופי, התקדמנו מהר, אז מה שמך, עלמתי?"

"אתה יכול לקרוא לי - תהילה," אמרה תהילה והשתחוותה בפניו.

"שמי ריק," אמר ריק, "ואשתחווה לך ברצון, אם תניחי לי לזוז."

"לא נראה לי, חבר" אמרה תהילה והצביעה על חבל ארוך המונח בצד, ואחר כך הצביעה על ריק.

החבל מעצמו נקשר מסביב לריק, כך שבכל מקרה לא יוכל לזוז, ותהילה לקחה כיסא מהצד, וריק התיישב עליו, בניגוד לרצונו.

לאחר מכן החבל התהדק סביב הכיסא, כך שריק לא יכל לזוז כלל.

"אני מעריך אותך, תהילה," אמר ריק.

"למה, חבר יקר?" שאלה תהילה.

"אף פעם לא נתפסתי," אמר ריק, "והיום נתפסתי ע"י נערה מפונקת, שלא נראה לי שהיא קוסמת בכלל."

"מפונקת?!" זעמה תהילה, "אני אראה לך מה זה מפונקת!".

תהילה התקדמה ועמדה לתת סטירה מצלצלת לריק, אבל במהירות החבל נחתך ע"י פגיון צדדי שהסתיר ריק, וריק קפץ מעל תהילה, הסתובב לעברה, ואיים לחתוך את גרונה עם הפגיון שלו. לא היה לתהילה איך לזוז.

"חוק שחייבים לזכור, תהילה," אמר ריק וחייך, "כשאת מבצעת קסם - תהיי תמיד מרוכזת. אה, ולא כדאי לך לצעוק - הפגיון שלי קרוב."

"מה אתה רוצה לעשות עכשיו, ריק?" שאלה תהילה, מנסה להוציא קול שיראה שלווה, ללא הצלחה.

"תראי, ממש שמחתי להכיר אותך, תהילה," אמר ריק, "את באמת חברה מאוד טובה, ונהניתי מכל רגע, מקווה שניפגש שוב בקרוב."

"זה הדדי," אמרה תהילה, ספק מתלוצצת ספק מתכוונת לכך.

"אבל עכשיו, לצערי, אני חייב לעשות את זה," ריק הוציא מפית מכיסו והצמיד אותה לפרצוף של תהילה.

סם ההרדמה, פעל כמו תמיד - בשלמות.

ריק גרר את תהילה המעולפת לעמוד המחזיק את האוהל, וקשר אותה במיומנות אל העמוד.

לאחר מכן, לקח ריק את השק, והתחיל למלא אותו, עד שנגמר המקום בתוכו.

לפני שיצא, הביט ריק על תהילה הרדומה. באמת נחמדה, חבל שזה היה בנסיבות האלה, והוא קיווה שתסלח לו (כן, בטח!) ושייפגשו בקרוב.

ריק הצטער הפעם קצת על מעשיו, אבל הוא צריך להתפרנס ממשהו...

                                      *

סות' הסתובב בכלאו הרבה זמן, איפה הוא לעזאזל? כשיצא מהכלא יעניש אותו על האיחור, עונש שלא יוכל לשכוח.

קול נשמע משום מקום: "הגעתי, אדון".

"טוב מאוחר מאשר אף פעם לא!" גער סות'.

"מצטער, אדון," אמר הקול, "עוד עסקים".

"כשאהיה מחוץ למקום הזה..." איים סות'.

"בדיוק בגלל זה התעכבתי," אמר הקול, "מצאתי בן - אנוש שמתאים למשימה!".

"אלו חדשות טובות," אמר סות'.

"שמח לשרת אותך בנאמנות, אדוני," אמר הקול.

סות' שמח, בקרוב המעגל יושלם!

                              המשך יבוא... 


סיפור בהמשכים פנטזיה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לדוצקי
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"א טבת ה´תשע"א  
העלילה טובה ומעניינת, אבל לדעתי חבל לשחרר אותה בפרקים כל כך קצרים, כי לי נוצרה הרגשה שאת/ה דוחס/ת יותר מדי בשביל להספיק עלילה ארוכה בפרקים קצרים...
כדאי לעבור ולהסתכל שאין שגיאות כתיב (איתרתי אחת שכפי הנראה נוצרה פשוט מהקלדה מהירה- כי המילה נכתבה כמה פעמים נוספות ללא שגיאה...).
[ הפריעו לי כמה פסיקים שבעריכה חיצונית אולי היו מועברים להמשך המשפט, אבל זה דפקט שלי... ]
הקטע בהתחלה שהם מנשקים את הטבעת לנסיכה ולנבדלת הכחולה נשמע לי- ועמך הסליחה- קצת נוצרי... שמנשקים את הטבעת של האפיפיור...

למרות שרוב התגובה הזאת היא הערות שליליות, אני אציין, שלא יהיו טעויות: מאד נהניתי, ולסיפור הזה יש פוטנציאל גדול להצליח, במיוחד אם יצא בדרך קצת יותר מרוכזת...
לאחרונה גם נאמר לי שלרוב אין פנטזיה ישראלית טובה, כי סופר ישראלי ובמיוחד דתי- סותר בכתיבתו על קוסמים ומכשפות וכו' את האמונה שלו, ולשמחתי, היצירה שלך סותרת את הטענה הזו.

תודה!!
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד