בנושא
בכרם
חדשות
 
העגול - הקרב האחרון (1) / דוצקי
בביכורים מאז כ"ה כסליו ה´תשע"א

בס"ד

הטירה עמדה לקרוס על יושביה, וגופות של אורקים או כל מיני יצורים מוזרים מחלומות הבלהות, היו מוטלים ברחביה.

אין ספק שבקרב זה, בני האדם היו על העליונה.

בלב הטירה, על כיסא מלכות מאובק, ישב לו אוקינג וחכך בדעתו: "איך מהמעצמה הגדולה ביותר בהיסטוריית פלורה, הגענו במהירות למצב שכזה?".

קולות של שפשוף חרבות וצעקות נשמעו מעבר לדלת הכניסה לחדר המלכות. חמשת שומרי המלך, היו מוכנים למסור את נפשם עבור מלכם.

אוקינג קם מכסאו, ופנה לחדר קטן צדדי, מוסתר באפילה.

בחדר היה רק בור מסורג - כלא מרכזי לאדם "מיוחד", שעליו שמר המלך אוקינג בעצמו.

"שלום לך, אדוני המלך!" נשמע קול מהבור, "הרבה זמן לא ביקרו אותי אורחים, ועוד אורחים מיוחדים כמו אדוני המלך, כבוד הוא לי לארח אותך".

"בזמן אחר, אולי הייתי צוחק, מכשף," אמר אוקינג, "אבל באתי בעניין אחר".

המכשף הצנום שבבור שילב את ידיו וחייך. "כל דבר, אדוני המלך!".

"ברצוני לשאול, כיצד הצליח רומדו לנצח אותי במהירות כזו?" אמר אוקינג, "הרי האורקים שלטו על איי פלורה במשך יותר ממאתיים שנה, ובשנה האחרונה הגענו לשיא!".

"אתה יודע את התשובה בעצמך, אדוני המלך" אמר הקוסם בחיוך.

"העגול? הא!" ציחקק אוקינג, "סיפור ילדים! אין סיכוי שזה נכון".

"ראיתיו במו עיני," אמר המכשף.

"אם אתה צודק - אז אולי עוד נשארה תקווה לאורקים בפלורה" אמר המלך.

"אולי," אמר המכשף, עדיין מחייך, "אבל אתה ואני לא נדע את התשובה".

"בזה אתה צודק, מכשף," אמר המלך.

הטירה קרסה על כל יושביה, והאורקים השורדים ברחו על נפשם, והתפזרו בכל רחבי האיים.

בני האדם, ובראשם - הניצב רומדו, ניצחו בקרב האחרון.

                                      *

עורב שחור עף גבוה מעל הריסות הבניין, ומעל בני האנוש החוגגים את ניצחונם, והביט בעניין על כל הנעשה, ולאחר מכן - עף לעבר גבעה רחוקה.

"הכול קרה כפי שחשבת, מאסטר ליאו" אמר העורב, שהפך להיות אדם עטוף גלימה חומה.

אדם זקן בעל גלימה זהה, רק שצבעה לבן, קם על רגליו מהעץ שנשען עליו, והתקדם לעבר האיש - עורב".

"מצוין, גורד, מצוין," אמר האיש הזקן לחברו, "נראה לי שלא נשמע מהעגול עוד הרבה זמן, ושהשלום יחזור לפלורה."

                                    *

בשעות הלילה המאוחרות, בכפר רחוק מאוד מהקרב, כפר הנקרא "נובגייט", ישב לו רקטון הקוסם באוהלו, ורקח שיקויים.

אל האוהל נכנס אחד מתלמידי רקטון, ופניו חיוורות.

"מה קרה, תלמידי?" התעניין רקטון.

התלמיד התנשף, מנסה להגיד משפט רצוף אחד.

"יש מימ... מישהי בחוץ, אדוני, פניה... ממש ממש מפחידות, כאילו חסרות צבע, היא... היא רוצה לראות אותך בדחיפות".

"מעניין," הרהר רקטון, "ובכן, הכנס אותה, והשאר אותנו לבד".

"כ... כן, אדוני!" אמר התלמיד ויצא מהאוהל.

תוך שניה נכנסה גברת, שבגדיה העידו עליה שעברה מרחק רב.
ביד אחת החזיקה סל נצרים ללחמים, ובידה השניה אחזה בפגיון.

"אני לא מבין למה את רוצה להרוג אותי, ג'אניה," אמר רקטון וצחק.

האישה תקעה את הפגיון באדמה, הורידה את הברדס מראשה, וחייכה.

"זה להגנה עצמית" אמרה ג'אניה.

"הגנה עצמית?!" התפלא רקטון, "עד כמה שאני יודע, אחותי, יכולת הקסם שלך הכי רבה בכל רחבי האי הזה".  

"אני צריכה את עזרתך, בן - דוד יקר" אמרה ג'אניה.

"במה אוכל לעזור?" שאל רקטון.

"לפני כשנתיים נולדה לי ולעלי היקר תינוקת ראשונה, והיינו מאוד מאושרים," אמרה ג'אניה וחייכה.

"מזל טוב!" קרא רקטון.

"הבעיה הייתה, שחודש לאחר מכן - כל דבר שנגעתי בו, מת," אמרה ג'אניה, "זה התחיל בלחיצת יד שלי ושל בעלי, הוא מת תוך חצי שעה. כל דבר שנגעתי בו מת - עצים נבלו, חיות ובהמות הזדקנו במהירות ומתו - אני לא יודעת מה קרה לי!".

"אוכל לנסות למצוא תרופה," אמר רקטון.

"לא!" קראה ג'אניה בתוקף, אח"כ המשיכה בסיפור: "הדבר היחיד שלא חל שינוי בו הייתה התינוקת - תהילה, כך החלטנו אני ובעלי לקרוא לה".

"מה אתרוצה שאעשה, בת - דודה יקרה?" שאל רקטון.

"קח את תהילה," אמרה ג'אניה, ומסרה לרקטון את סל הנצרים, שגם הוא היה נבול, "גדל אותה, טפל בה, שתהיה קוסמת מצליחה, ואל תספר לה כלום עלי".

"כך אעשה," הבטיח רקטון, "אבל מה את מתכננת לעשות?".

ג'אניה הוציאה את הפגיון מהאדמה, שמה אותו בנדן, וענתה: "אנדוד ברחבי העולם עד זקנותי, או עד מותי בצורה כלשהי, להתראות!" 

ג'אניה העיפה נשיקה באוויר, ונעלמה.

רקטון הביט בסל הנצרים שאחז בידו, בו שכבה וישנה התינוקת תהילה, ואמר: "בהחלט מעניין". 

                                 *

במנזר הנבדלים הגדול, בקומה העליונה, שבעה נזירים - שלוש נשים וארבעה גברים, לכל אחד מהם אותם בגדים - רק בצבעים שונים, עמדו וחיכו לפתיחת הדיון.

"ברצוני להודיע," אמר האיש בעל הגלימה החומה, "שעידן האורקים עבר, אנחנו יכולים סוף - סוף, לחיות בשלווה".

"כיצד אתה בטוח בזאת, גורד? האם ראית את העגול? האם הבאת אותו לכאן?" שאלה האישה בעלת הגלימה הירוקה.

"שמעתי את דברי המכשף, מיקה," אמר גורד, "הוא אצל הניצב רומדו".

"ומה גורם לך להיות בטוח שהמכשף דיבר אמת, או שהעגול יישאר אצל רומדו?" שאלה מיקה.

"הירגעו," אמר האיש בעל הגלימה הלבנה, "אני יכול להיות בטוח שאפשר לסמוך על בני האדם, עומד להיות שלום בפלורה שנים רבות, שום דבר לא יעצור אותנו".

                                       *

סות' ישב בכלאו מאות בשנים, הוא היה יצור מיוחד - חזק יותר מדרקון, גבוה יותר מכל ענק, ואדיר יותר מלהביורים, הוא היה פיוניש! אחרון הפיונישים בפלורה.

המכשף האחרון בשושלת בית מאג'ו מת בקרב האחרון, עכשיו הסמן לסיים את מה שהתחיל שש מאות שנה קודם לכן - לסגור את המעגל.

ושום דבר הפעם, לא יכול לעצור אותו...

                                  המשך יבוא...


סיפור בהמשכים פנטזיה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לדוצקי
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד