בנושא
בכרם
חדשות
 
משחק ריגול קטן - פרק 10 / דוצקי
בביכורים מאז כ"ד כסליו ה´תשע"א

בס"ד

הפעם זה היה כישלון סופי.

אנחנו בארץ זרה, לכודים בתוך בית מלון, ושודדת מוצלחת לקחה את כל רכושנו.

באמת כישלון חרוץ.

ברגע שיוריקו טרקה את הדלת, הבטתי בדייבי - המפקד הנועז שלנו, לראות האם יש לו תוכנית פעולה.

אבל דייבי רק הביט על רצפת החדר, ולא הגיב. אולי השתכנע שכל משחק הריגול הזה גדול עלינו.

לא ידעתי מה יוריקו עשתה לאנסטסיה וסופי, האם הן בסדר?

היה רק משהו אחד שעלה בדעתי לעשות, שכרגיל - יכול לגרום בוודאות למותי, אם לא אדייק.

קיפלתי את רגליי והתיישבתי עליהן, כשזרועותיי אזוקות למיטה שמאחוריי, והתכופפתי (בכאב רב), עד שהגעתי עם פי לסוליית נעלי הימנית.

"רק עוד קצת" אמרתי לעצמי בכאב (כי פי היה חסום).

פתחתי את הריצ'רץ' החבוי, ומשם זינק לו חברי הטוב - פיג'.

אמרתי לפיג' מה לעשות (הוא מבין אותי גם במלמולים), ופיג' החל לנסר במהירות את האזיקים.

ניצוצות הועפו באוויר בשעה שפיג' ניסה לפתוח את האזיקים, והתפללתי שלא יצאו ניצוצות ותיווצר שרפה.

תוך דקה ידיי היו משוחררות.

דייבי חיכה שאשחרר גם אותו, אבל זו לא הייתה התוכנית.

"מצטער חבר," אמרתי, "הפעם, נלך לפי התוכנית שלי".

                                   *

"אתם החמישייה שהחליטו להגן על העולם, אפילו אם זה יהרוס את חייכם הפרטיים או יגרום למותכם," אמר מיסטר G, "דעו שאין בריגול פרס כספי, רק זכות גדולה - מטרה נעלה".

"כן, המפקד" אמרנו חמישתנו.

"ובכן, בתור המשימה הראשונה שלכם כצוות..." החל מיסטר G.

"צוות, אדוני המפקד?" התפלא דייבי, "אין אפשרות שאנחנו נחלק את עצמנו?".

מיסטר G השתעל שיעול קטן, וסופי נתנה לאחיה מכה קטנה כדי שישתוק.

"המשימה הראשונה שלכם כצוות היא למנוע רצח בבית - אבות".

ג'ו גיחך.

"זה נושא ממש לא מצחיק," אמר מיסטר G, "בתוך בית האבות מתגוררת עדה למעשה רצח בשם קייטלין הובר, ואם היא תמות - כל משטרת מסיסיפי תרד לטמיון!", מיסטר G הפסיק כדי לבדוק את הגבתנו, ואז המשיך: "לפי האזנת סתר, הרצח אמור להתבצע היום במשמרת השניה של הלילה.
אתם חייבים למנוע את הרצח! והיזהרו - האנשים הללו הינם רוצחים מנוסים, שלא יהססו לפגוע בכם אם תפריעו להם".

החיוך של ג'ו נעלם.

"מתי יוצאים, המפקד?" שאלתי.

"אתם כבר באיחור של שתי דקות למסוק בגלל ההפרעות בשיחתנו," אמר מיסטר G והביט בכעס על ג'ו ודייבי.

                                     *

"אז, מה התוכנית?" שאלה סופי, כשירדנו מהמסוק קרוב לבית האבות.

"בקלות - מגיעים לשם, תופסים את הרוצחים, מצילים את גברת הובר" ענה דייבי.

"והרוצחים פשוט יקפצו אלינו בזרועות פתוחות?" גיחך ג'ו.

"נו, אל תתחילו..." ביקשה סופי.

"יש לך תוכנית אחרת?" שאל דייבי ברוגז.

"כן, הרבה יותר מתוחכמת: אתה ורנדי תתחפשו למנקים, אני אתחפש לרופא, והבנות לאחיות - וכך נוכל לטייל בשקט ברחבי בית -האבות".

"תוכנית מעולה!" אמרה סופי.

"נכון" אמרה אנסטסיה.

דייבי התרגז, למרות שלדעתי חשב כמותן.

אני מודה שהתוכנית באמת הייתה טובה, אבל לא רציתי להרגיז את דייבי.

                              *

"דווקא הוא עשה לנו את זה, אני אומר לך!" אמר דייבי בשעה שהלכנו עם מגבים לעבר השירותים, אמרו לנו שהתפוצץ שם צינור. "מה סופי מוצאת בבחור הזה - אין לי מושג".

שתקתי והבטתי לעבר השירותים - גועל נפש, אולי דייבי צודק בדבריו שדפקו אותנו.

<חברים, הכול בסדר אצלכם?> שאלה סופי בקשר.

<אני מסריח כמו פגר, אבל חוץ מזה הכול טוב,> ענה דייבי, <והכול בזכותך, ג'ו>.

<חשבתי שרצית לתרום לציבור> צחק ג'ו.

<מה עם העדה?> שאלה אנסטסיה. 

<הגברת ישנה, רק טרקטור יעיר אותה> אמר ג'ו. 

בום!!!  

התקרה מעלי התפוצצה וקרסה, ובמקומה נראו ארבעה אנשים בחליפות שחורות, מצויידים בכל מיני כלי נשק למיניהם.

<הטרקטור הגיע> אמרתי.

<חכו להוראות שלי> פקד ג'ו.

דייבי הסתער על אחד מהאנשים, והכשיל אותו בעזרת המגב.

אחר כיוון את הרובה שלו לעבר המנקה הגיבור, בשעה שדייבי חטף את הרובה מידי זה שהכשיל כרגע.

"אמבטיה בחינם" זרקתי על האיש עם הרובה את מי - הביוב של הדלי, ואחר כך גם שמתי את הדלי על ראשו ותופפתי חזק עד שנפל בעילפון.

"הזקנה!" קרא זה שדייבי הכשיל אל השניים הנותרים, והם רצו לכיוון החדרים.

דייבי דרך את הרובה וכיוון על האיש. "מילה אחת - ואתה גבינה מחוררת! תמיד רציתי להגיד את זה..." 

<שניים בכיוון החדרים> הודעתי.

<תפנו את הזקנים החוצה, אני שומר על גברת הובר> פקד ג'ו.

הרוצחים ירו באוויר, ובערבות כך שמענו צעקות של זקנים ואחיות בהיסטריה.

<אף אחד לא שומע לנו! אי אפשר להרגיע אותם,> אמרה אנסטסיה, <מקווה שאותי לא יזרקו לבית - אבות>.

צץ רעיון בראשי ורצתי לעבר אזעקת האש, לחצתי בכל הכוח על הכפתור האדום - והאזעקה הופעלה.

"זו אזעקת שריפה! לצאת כמו שתירגלנו!"  שמעתי קולות.

"פעולה טובה!" אמר דייבי, "עכשיו קח את הרובה ומלא את מקומי".

"אבל דייבי..." התחלתי.

"אני לא רוצה שג'ונס ירוויח את כל הכיף" אמר דיבי, נתן את הרובה ורץ לעבר ג'ו.

"יש לך תוכנית?" שאלתי.

"כן," ענה דייבי, "לעצור אותם".                          

לפי מה ששמעתי מסופי, דייבי וג'ו הצליחו להציל את העדה, אבל בגלל היריבות ביניהם באמצע הקרב - השניים הנותרים ברחו.

                                  *

לדייבי לא הייתה שום תוכנית הפעם, כמו בפעם הקודמת, לכן חשבתי שהגיע הזמן שאני אחליט מה לעשות - ומהר.

הרמתי בכל כוחי את הכורסא החד - מושבית, וזרתי אותה על החלון שמשקיף החוצה. תוך כמה שניות נשמעו קולות בהלה מלמטה.

עוד מעט יבואו לבדוק מה קרה, וישחררו את סופי דייבי ואנסטסיה, עכשיו התור שלי במשחק.

אני טוב בטיפוס על הרים, אין לי בכלל פחד גבהים. אבל עכשיו עליתי רמה - לטפס ללא כבל על בניין בעל עשר קומות - זאת התאבדות.

אם דייבי היה מבקש ממני, בטוח הייתי מנסה למצוא דרך אחרת, אבל עכשיו אין זמן לחשוב.

התחלתי לטפס. קומה רביעית, חמישית... ותוך עשר דקות הגעתי לגג.

השקפתי לכל הצדדים, וחשבתי: "אם הייתי יוריקו - לאן הייתי הולך עם כל מיני אביזרים של מרגלים?".

כמובן! למסעדת "שדוד כפי יכולתך!", הכוונה - למקום שהכי קשה לשדוד אותו.

הבטתי הנה והנה, וראיתי בניין גדול לא רחוק מכאן: ארמון "טודאי - ג'י".

אם אני זוכר נכון ממה שלמדתי על נארה בטיסה לכאן: טודאי - ג'י הוא המקדש הכי גדול בנארה, ובניין העץ הגדול ביותר בעולם. מופצץ בשמירה בכל האפשרויות הניתנות, והוא מטרה מושלמת בשביל יוריקו. איך היא לא תתפתה? 

אבל מה את מחפשת שם, יוריקו?


           

          
 



מתח סיפור בהמשכים

© כל הזכויות ליצירה שמורות לדוצקי
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד