בנושא
בכרם
חדשות
 
אמא יודעת הכל / rellie
בביכורים מאז כ"ב כסליו ה´תשע"א

כשאמא אומרת משהו, אתה חייב להאמין לה.

היא ילדה אותך וגידלה אותך כל חייך, אחרי הכל. היא נקודת המבט האובייקטיבית הכי סובייקטיבית בחייך, מלבד עצמך.

לכן כשאמא שלך אומרת לך שאתה לא תשתנה, שיש בך את המטען הגנטי הדפוק יותר ממה שהיא רצתה להעביר לך, אתה פשוט חייב להאמין שזה נכון. כי אמא יודעת הכל.

וכשאמא שלך אומרת שאתה פשוט ככה, ולצערה זה אף פעם לא ישתנה, אתה מאמין לה.

כלומר, יש לך הרבה הוכחות להראות שזה לא נכון. כלומר, הנה: רואים שינוי בדפוס ההתנהגות, את רואה, אמא? הנה, היום קמתי מוקדם, ולמדתי, למרות שאת טוענת שאני כל היום בטלוויזיה ושאין לי את היכולת לשבת וממש ללמוד, ברצינות. וחוץ מזה, זה לא שזאת לגמרי אשמתך- גם היא הייתה כזאת כשהייתה ילדה, והיא השתנתה. למה אתה לא יכול גם להשתנות, להיות כמוה גם בדברים הטובים?

בטח לאמא יש כמה תיאוריות לגבי זה.

אחד מהם בטח תהיה תיאורית ה"המוטיבציה"- שאתה לא רוצה מספיק, כי אתה בוחר באמת מה לעשות מתי, ולאיזה פיתוי אתה נכנע בזמן הזה והזה. שזה בעצם אתה. אבל זה לא הכי מדויק. אחרי הכל, אתה בריה נורמאלית, עם רצונות נורמאלים, כמו הרצון להצליח ולעשות משהו עם עצמך, או השאיפה להגשים את החלום שלך. ואתה עושה את מה שאתה רואה לנכון כדבר שיקדם אותך לשם. גם אם זו לא באמת הדרך הנכונה, עצם זה שאתה עושה את המעשה הזה ונותן את מה שיש לך, זה כבר נחשב, לא?

לא בעיני אמא, כנראה.

לגבי שאר התיאוריות? טוב, הן כל כך רבות ומגוונות. אולי עדיף שתשאל אותה בעצמך. זאת אומרת, אם היא לא בעבודה, או נחה את מנוחת הצהריים שלה, או נותנת את תשומת לבה לשאר המשפחה, או מבשלת, או מנקה, או עושה כל משימה אחרת שקשורה לתפקודה כאם הבית שלך. אמא שלך היא אשת חיל מוצלחת למדי. היא באמת ראויה להערצה (ואתה אכן מעריץ, מעריך ואוהב אותה על כך), על הדרך שהיא מצליחה לאזן בין הכל.

שלא כמוך.

אם תגיד את כל זה לאמא שלך, היא בטח תחייך, תוסיף יד רכה או נשיקה על הלחי ותאמר "נו, זה בא עם הגיל והאחריות". ואז אתה אומר לעצמך- היי, אני עוד בשנות העשרה שלי, אז מה היא רוצה ממני? שאני אהיה אישה אחראית ושקולה כמוה, למרות שעוד לא באמת ראיתי או עשיתי דבר משמעותי באמת בחיי, כמו קריירה או משפחה, או אולי שניהם ביחד?

ואז מגיע משפט המחץ: "יש לי אמון מלא בך, ואני אוהבת אותך, ואתמוך בך לאורך כל הדרך- לא משנה איזה החלטה תעשה בעתיד". אבל למה את לא מאמינה בי בהווה? למה את לא מאמינה שאני אצליח להשתנות? למה את אומרת שתמיד אשאר מן יצור רחפן, נסחף עם הזרם, שקשה לו להגיד לא לכל כך הרבה דברים?

אבל אמא אמרה את זה, ולכן אתה חייב להאמין לה.

כי היא ראתה הכל. היא ילדה אותך, והיא גידלה אותך כל חייך, אחרי הכל. היא נקודת המבט האובייקטיבית הכי סובייקטיבית בחייך, מלבד עצמך.

ומה "עצמך" כבר יודע לעומת אמא?



אמא יחסי הורים-ילדים מרד נעורים

© כל הזכויות ליצירה שמורות לrellie
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ט כסליו ה´תשע"א  
כ"ט כסליו ה´תשע"א  
אין לי מה לומר מלבד IחיבוקI וירטואלי...
כאבתי ואהבתי.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד