המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
כותרת היא דלת / רטט
בביכורים מאז ט"ו כסליו ה´תשע"א


כּוֹתֶרֶת הִיא דֶּלֶת
מִלִּים הֵן חַלּוֹנוֹת
לְתוֹךְ הַבַּיִת -
שִׁיר
הוּא הַכְנָסַת אוֹרְחִים.

הָבֵא אוֹתִי בְּחֲדַר הַמִּשְׂחָקִים,
בַּמִּקְלָט, בַּפִּנּוֹת הַמְאֻבָּקוֹת,
בָּאֲרוֹנוֹת הָעֲלוּמִים.
הַשְׁלֵךְ נַעֲלַי, הוֹלִיכֵנִי  
עַל קֶרַח הָאָרִיחִים,
הַשְׁקֵה אוֹתִי מֵימֶיךָ, הַטְעִימֵנִי
מִלַחְמְךָ, הֳצְבֲּע לִי עַל הַצְּבָעִים
הַחוֹבְקִים אוֹתְךָ מִלוֹבֵן
קִירוֹתֵיך

כּוֹתֶרֶת הִיא שֶׁלֶט
מִלִּים הֵן שְׁבִיל, עֵץ, שִׁפּוּל הַקַּרְקַע
מִלִּים הֵן סֶלַע
בְּנוֹף שֶׁל אֶרֶץ -
שִׁיר
הוּא מַדְרִיךְ טִיּוּלִים.

הַשִּׁירִים שֶׁלְּךָ יָכְלוּ לִפְרֹץ
אֶת גַּג הַבַּיִת. יָכְלוּ לִבְנוֹת
אֲרֻבּוֹת לְמַעְלָה -

לָמָּה לְהָרִים אֶת הַגְּלָלִים מֵהֶעָפָר
לוֹמַר תֹּאכַל אֶת זֶה
זֶה הַטֶּבַע
זֶה מָה שֶׁחַיּוֹת עוֹשׂוֹת בַּלַּיְלָה

לָמָּה לִפְתֹּחַ דֶּלֶת לַשְּׁרוּתִים
וּלְהָבִיא אוֹתִי אֶל הָאַסְלָה
וּלְסַיֵּר אוֹתִי בְּצִנּוֹרוֹת הַבִּיּוּב
כְּאִלּוּ אֵינִי יוֹדֵעַ



יצירה שירה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לרטט
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ח כסליו ה´תשע"א  
זה כל כך אמיתי ובועט, כמעט כמו תחינה נוגעת. כמעט כמו התרסה כואבת.

שִׁיר
הוּא הַכְנָסַת אוֹרְחִים.

רק התגיות עושות את זה קצת מיד פשטני וברור מאליו. בעיניי הייתי מוותרת. השיר גם כך זועק בבהירות את כוונתו.

לגוף העניין, הביבים המדוברים (הביטוי שלי!). והשאלה אם מותר ללכת לשם בפומבי ולקחת איתנו עוד אנשים לטייל שם, לגרור אותם לחור השחור הזה.

אבל לך קח מה שנכתב בחתכי נפשי ותגיד שאסור לי. לך אמור למישהו: שפוך את לבך, דמם, אבל לא על השטיח שלנו.
לך אמור למישהו: שמור את השחור שלך לעצמך, כאן שיהא הכול יפה ונקי וצחור כל כך. לך אמור למישהו: השלך ריגשותיך לפינה בא לא יפריעו לעוברים ושבים
לך אמור שאין לך מקום כאן
י"ח כסליו ה´תשע"א  
גם בלי החלק האחרון, שיש בו משהו אחר. ז"א גם בלי 2 הבתים האחרונים, לו השיר היה נגמר שם, היה עובר משהו וזה היה שיר מדהים. לכן, עדיין אני לא בטוחה שהם חייבים להיות שם.

אבל מאחר והם שם, אני רק אומר, שלא יודעת אם מבחינה אומנותית, אבל מבחינה רעיונית, יש בי הזדהות עמוקה עם ההרגשה הזאת שהעלית כאן. וכתבת אותה נורא יפה.

תודה על השיר הזה. הוא ניסח משהו מיוחד.



י"ח כסליו ה´תשע"א  
(רק לבינתיים: זה מאד נפעם בי. ומאד נגע בי בנקודה שאני חושבת עליה הרבה לאחרונה. אולי אח"כ יהיה לי משהו יותר חכם להגיד.)
י"ח כסליו ה´תשע"א  
מעולה!
החל מהכותרת המדוייקת להפליא ועד שורת הסיום שהגדירה מה שנסיתי לומר כבר הרבה פעמים ולא הצלחתי כמוך.
שתארח אנשים ברוחב לב ודעת.
מוקסמת.
עֹז
י"ח כסליו ה´תשע"א  
ה-שיר פה, מבחינתי, הוא הבית הראשון ושני האחרונים.

הבתים האלה מביאים את אחד הכישרונות שמבחינתי הופכים משורר למשורר מולצח:
היכולת לנסח משהו ברור כל כך, שעד כה לא מצאו לו מילים.

(שכשקוראים אומרים: זה זה! הנה, הוא מבין בדיוק!)

זה נפלא.
י"ח כסליו ה´תשע"א  
אין לי כ"כ מה להוסיף פשוט שנהנהתי בבית שאליו הכנסת אותנו, הבית השירי הזה.
הסוף קצת הוביל אותי למקומות הלא נעימים של המטאפורה, אבל זה מה שרצית להעביר אז פשוט תודה.
י"ח כסליו ה´תשע"א  
עוד יחסית בסדר לא? הבעיה דווקא באומנות ובספרות.
י"ט כסליו ה´תשע"א  
ומאוד נכון וחשוב.
קצת מצחיק שהבית האחרון הוא קצת פרדוקס כי הוא מתקומם נגד עצמו. אבל החיים מלאי פרדוקסים. אני מנסה להסביר את זה יותר בעדינות ולא ממש מבינים אותי אז אולי זו באמת הדרך, פשוט לנער אותנו מהשטיח.

ולגבי התגובה של BEA ברצוני להאיר בבוטות שזה בכלל לא הבעיה של השטיח! וודאי שיש לכל אחד מקום אבל בהחלט אדם צריך ללמוד לרסן את עצמו ולא להיות פרא למוד מדבר ששולף כל מה שמבעבע לו בקיבה. אוף!
אני גרוע בלהיות בוטה.

אבא אלדד הנחמד
י"ט כסליו ה´תשע"א  
אמרת משהו שצריך להאמר בצורה יפה כ"כ, זה מתוק. אהבתי מאד.
הבית השני מחולק יפה ומתגלגל בעדינות בלשון. יש בו גם רעננות של אמירת הדברים בצורה מקורית.
"ולסיר אותי בצנורות הביוב". מצוין.

שמע, מרוב שזה טוב אין לי הרבה מה להגיב. נסתפק ב"עשה לי את היום" ודי.
תודה,
ישי
י"ט כסליו ה´תשע"א  
י"ט כסליו ה´תשע"א  
י"ט כסליו ה´תשע"א  
השיר באמת מצא חן בעיניי. והוא ברור למדי. צר לי. יש זמנים שבהם אדם מרגיש שרק ההקאות וגאב שלו הם באמת שלו.
הסלון, הגינה והנברשות הם תפאורה נחמדה, אבל היא לא שלו.
הוא מביא אותך, הקורא, למקום שבו הוא נמצא. נחמד לחיות רק במקומות שמחים, ומוארים ואוהבים. לא תמיד ולא כולם מרגישים שם בבית..
לפעמים זה מאיים עלינו להיזכר שיש גם שירותים בבית. אבל יש. ויש כאלו שנמצאים שם (מטאפורית ולא מטאפורית) הרבה מזמנם...ולאו דווקא נהנים.
סליחה על הבוטות. לא תמיד נעים לשמוע.. לא חיייבים לקרוא את כל השירים וכל התגובות אפשר להמשיך לחיות בחללים מוארים יותר של הבית..
י"ט כסליו ה´תשע"א  
אתה מוכשר ומצליח תמיד לרגש ולהשפיע על הקוראים. קשה להתעלם ממך ומהיושר הפנימי שאתה מביע בצורה כל כך מדוייקת.
אהבתי במיוחד את הסיום.
י"ט כסליו ה´תשע"א  
זה כל כך אתה שזה קלאסי.
התגעגענו פה, בצד הזה של המסך.
י"ט כסליו ה´תשע"א  
אני מאוד עם bea, שהיטיבה לנסח את עמדתה. אם הייתי משורר הייתי מגיב לך בשיר, אבל אני לא, אז רק אומר לך שהמקומות הלא נעימים שלנו הם לא שירותים ולא ביוב. הם כאב, ומותר להביע אותו בקול רם.
יש מצב שאין בינינו מחלוקת, וכל אחד מדבר על ביוב כמטאפורה למשהו אחר. אולי, אבל לא אהבתי את האפשרות המשתמעת כאן.

אבל אתה כשלעצמך, איש יקר. שנים!
י"ט כסליו ה´תשע"א  
אני עם bea בכל מילה.

השיר הזה בוטה ונהדר כמה שהוא בוטה.
אבל, אני לא יודעת אם זאת רק אני, הרגשתי בו גם שמץ של עדינות, וזה מה שהופך אותו להכי מיוחד בעיני - השילוב הזה.

תודה
דפנה
כ´ כסליו ה´תשע"א  
אהבתי גם איך שהולכת אותנו דרך הדלת הזו. גם למקומות הפחות טובים.

תודה. שיר מקסים
כ´ כסליו ה´תשע"א  
אני כל כך לא מסכימה עם התוכן, אבל איזה כיף זה לקרוא משהו שאתה לא מסכים איתו ועדיין להתפעל מהיופי שלו. זה אומר שזו שירה של ממש.
כ´ כסליו ה´תשע"א  
כי כדי לדעת אדם צריך להגיע לבורות שלו.
כי כדי לאהוב צריך לחוש את העקמימות.

אבל זה נהדר כל כך ומתוק והייתי רוצה שזה יהיה גם בי.
כ"א כסליו ה´תשע"א  
הגעתי!

שמע, זה שיר נפלא. ממש. יש בו רוח, ויש בו אדם. באמת, נראה לי שעם כל הכנסת האורחים הזאת, הכנסת את עצמך כל כך יפה לשיר, שאי אפשר שלא לשמוע את האנחה והתחינה. זה כמו להכנס לבית ולמצוא ליד מתלה המעילים שליד המדרגות, דלת קטנה, עם ידית עגולה (זה בצבע לבן, רואה?) ולפתוח, ולראות שכל הטבע נכנס לשם (קצת כמו עליסה בארץ הפלאות). וזה נחמד מאוד.

ובכלל, זו מעלה גדולה מאוד לקרוא שיר ולהרגיש בבית. זכית.
כ"א כסליו ה´תשע"א  
בול פגיעה! (והמבין יבין...

שיר חריף. אבל למעשה יש בו פרדוקס, אתה בעצמך לקחת אותנו לסיור באסלותיך כאן.
אהבתי את הבית הזה: " לָמָּה לְהָרִים אֶת הַגְּלָלִים מֵהֶעָפָר / לוֹמַר תֹּאכַל אֶת זֶה / זֶה הַטֶּבַע / זֶה מָה שֶׁחַיּוֹת עוֹשׂוֹת בַּלַּיְלָה". אבל למה "בלילה" יא עירוניסט, למה?
כ"א כסליו ה´תשע"א  
עירוניסט!
אבל התמיהה שלך באמת קשה. צ"ע.
כ"א כסליו ה´תשע"א  
לא בטוח למה רטטוי התכוון ולמה לא.

אבל אני כן יודע שהטיעון של "מה, לא תרשה לבן אדם לדמם רק כי הוא מלכלך את השטיח?" חוטא לאמת, לענ"ד, בכמה דרכים:


א. הוא משתמש באפקט אמוציונלי (רגשי), ובזה לא נוגע בעצם השאלה.
זאת אומרת- מה אם זה לא הוא, לא אחר, אלא אני זה שצריך להחליט אם לדמם בפומבי או לא?. במקרה כזה, מה יותר נכון לעשות? לשתוק או לדמם? כי הרבה פעמים הטענה היא לא ש"אין תופסים אדם בשעת צערו" (שהיא טענה נבדלת לגמרי מהדיון כאן) אלא- ש"ככה זו האמת ואלו הם החיים" או כמו שרמז(?) לזה רטט:
"לוֹמַר תֹּאכַל אֶת זֶה
זֶה הַטֶּבַע...
כְּאִלּוּ אֵינִי יוֹדֵעַ"
וכמו שטענו כאן כבר בפירוש: אלו החיים, רק דרך הצדדים הנמוכים אפשר להכיר אדם באמת, ואמת באמת.

ב. הוא מניח שכל סיבת ההתנגדות היא מין איסטניסטיות של "אל תיגע בי, אל תהרוס לי את החיים השקטים שלי", שבמקרה כזה חוסר ההתחשבות בכאב של האחר היא אכן אטימות.
אבל מה אם העדינות הזו היא לא רק איזה פינוק של מעונגי בשר אלא התנגדות למשהו שפוגע בי/בנו, ממש? (שהרי צלקות נפשיות עמוקות יותר מגופניות, כידוע) האם נתיר לאדם מדמם גם לשרוט אחרים כיוון שמותר לו, הוא בדיכאון?

ג. מי שבא ומתחיל לספר את כאביו בכיכר העיר, אמנם לא נפריע לו, אבל דחילק, זה לא מצב נורמלי גם עבור מישהו כואב. כשכואב לי אני מספר את זה בפינה לאדם קרוב, לא עושה מזה שלט ניאון, ובטח לא אידיאולוגיה.

מה שמוביל לד. הכאבים הכי אמיתיים והכי עקרוניים לא דומים בכלל לצדדים הנמוכים שתוארו בשיר. הזעקות האמיתיות, מאלה שאמתי לומר בקול לכולם, הן מאד-מאד שקטות ועדינות.
כ"ב כסליו ה´תשע"א  
תודה על התגובות של כולם, היה משמעותי לי מאוד לדעת שהשיר נגע, שהשיר עורר מחשבה. וטוב לדעת שיש גם מקום לברר.
(וגם כיף לשמוע מחמאות, במיוחד מוגזמות, גם )

לגבי השורה של הלילה - בדרך כלל כשהולכים בטבע רואים רק את הגללים עצמם, ולא את החיות שמתחבאות ויוצאות בלילה. אני לא עירוניסט, אבל אני בהחלט מחפש את התיאור שקרוב יותר לנמשל...
לגבי על מה השיר -
כאב מבחינתי הוא לא השירותים, הוא הקרח של האריחים, הוא הלובן של הקירות. כשבן אדם באמת מכיר אדם אחר הוא גם רוצה לשמוע על הקשיים שלו.
אבל יש מקומות, שיש בכל אחד, שכולנו מודעים להם, שלכתוב עליהם זה סתם חושפנות, זה קידוש העירום. זה שקיעה של האדם בתוך הנמיכות הבנאלית של עצמו.

ורציתי להוסיף בשיר, אבל הוא מיצה את עצמו - שמבחינתי שירה היא עבודת ה'. ושירה שאני לא רוצה לכתוב ולא רוצה לקרוא, שירה שמביאה את כל האדם כמנחה אל הקורא - זה קצת עבודת בעל פעור.

שוב תודה על כל התגובות, קראתי כל אחת וכולן נגעו בי, חבל שאין זמן להגיב לכל אחד. תרגישו חופשי למסר"ש, והמון בהצלחה בכל.
כ"ה כסליו ה´תשע"א  
ואני כל כך מסכימה איתך.
תודה.
כ"ו כסליו ה´תשע"א  
כבר הרבה זמן שיר לא השאיר אותי כ"כ מרוצה... ;)

אם כי הייתי מוותרת על הדימוי השני- הוא קצת מאולץ כזה,
וכבר מעמיס מדי

אבל פשוט מהמם

תודה!!!
כ"ו כסליו ה´תשע"א  
קשה לי מאוד להתחבר לשירים שאני כל כך לא מסכים עם העולה מהם. אבל הכתיבה מצוינת. (למסר אין לי פנאי כרגע להתייחס.)

הדימוי של שיר להכנסת אורחים החזיר אותי לשיר נהדר של ארז ביטון, "נופים חבושי עיניים - מבוא לאיש עיוור". הנה כך:
"בְּבֵית חִנּוּךְ עִוְרִים בִּירוּשָׁלַיִם / הָיָה אָדוֹן צְבִי הַמְנַהֵל / מַצִּיג אוֹתִי / בִּפְנֵי הָאוֹרְחִים שֶׁל הַמּוֹסָד / וְאוֹמֵר / הַיֶּלֶד הַזֶּה כְּשֶׁיִּגְדַּל / נַתְקִין לוֹ / רְצוּעָה אַחַת / עַל כֶּתֶף שְׂמֹאל / וּרְצוּעָה אַחַת / עַל כֶּתֶף יָמִין / וְנַעֲשֶׂה אוֹתוֹ / אוֹרֵג / וְיִהְיֶה עוֹשֶׂה שְׁטִיחִים / לִמְלָכִים / וְלִנְסִיכִים. / אוֹרֵג לֹא נִהְיֵיתִי / אֲבָל לִפְעָמִים / בִּרְגָעִים שֶׁל חֶסֶד / שִׁירַי נַעֲשִׂים / מַרְבַדִּים קְטַנִּים / לְכָל אוֹרֵחַ / וּלְכָל דִּכְפִין".

תודה.
כ"ז כסליו ה´תשע"א  
למה התכוונת בגללים, בשירותים ובביוב.
ב´ טבת ה´תשע"א  
גם אני מצטרפת להורדת הכובע.

עד הבית השני הכל היה טוב, אלא שבבית השלישי לפתע התחלת לערב משדה סמנטי אחר, ולאחרי שוב חזרת לשדה הקודם... כך שמהבחינה הזו, ניתן לוותר על הבית השלישי, בעיני. לגבי הבית החמישי, עודני תוהה מה לחשוב עליו.

לָמָּה לִפְתֹּחַ דֶּלֶת לַשְּׁרוּתִים
וּלְהָבִיא אוֹתִי אֶל הָאַסְלָה
וּלְסַיֵּר אוֹתִי בְּצִנּוֹרוֹת הַבִּיּוּב
כְּאִלּוּ אֵינִי יוֹדֵעַ

זו בדיוק התחושה המורגשת לפעמים למראה הספרות של ימינו...

קבל ח"ח על הרעיון והביצוע.
רבקה.
י"ח אב ה´תשע"א  
שהפסדתי בתקופה שלא הייתי פה.
אמירה שראוי לה להשמע.

ותודה לשלמה קו שבעקבותיו הגעתי הלום.
י"ח סיון ה´תשע"ב  
למרות שאני עם bea בצד הרעיוני.
תודה.
י"ח סיון ה´תשע"ב  
ונרגעתי.

תודה על החלונות שהצבת לנו אתה.
י"ט אדר ה´תשע"ג  
(הנה אני בבית).

נזכרתי בשיר הזה שלך היום בבוקר, בהקשר לא לגמרי קשור, ורציתי לקשר אליו - אז באתי לבקר - ונשביתי.

אני מבין את Bea וגם את עצמי דאז, והיום אני חושב שאני רואה דברים אחרת. לא רק אחרת - אבל גם אחרת.

והשיר הזה אומר דבר נכון, בוודאי דבר אמת - אבל כדרכן של אמיתות אנושיות זו אינה אמת מוחלטת, ויש הקשרים בהן האמת הזו לא תבוא לידי ביטוי.
בסופו של יום כל אדם, יוצר או לקוח (קורא, צופה, מבקר במיצב) יחליט איך עם איזו יצירה להיפגש ובאיזה אופן.
ואני, על כל פנים - אני היום, פוגש את היצירה הזו שלך - וטוב לי איתה.

אני מקווה שלא החלפת מספר טלפון, כי אם כן - היום בבוקר שלחתי אסמס מתפייט לאדם הלא נכון, שלא יבין מאיפה נפלתי עליו עם שוקולטה ושירים. ועוד לפני שמונה בבוקר .
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד