בנושא
בכרם
חדשות
 
צוות4-סוכן חשאי ברדוגו(פרק5) / tooti_frooti
בביכורים מאז י"א כסליו ה´תשע"א

 

עומר, שלומי ואורי ישבו מסביב לשולחנו של אריה סוויסה.

"אז מה יש לכם לתת לי עד עכשיו?" קולו הרועם הרעיד את החדר הקטן, מלא העשן, של רב-פקד אריה סוויסה.

"יש לנו מלצרית שטוענת שהפילו אותה במדרגות ולכן שברה את היד." אמר עומר, "אנחנו חודשים שמדובר במסייע לגנב."

סוויסה דפק על שולחנו בכוח.

"לא מעניין אותי פרטים קטנים! תנו לי סיפור שלם, שלם! בקטנות תתעסקו אתם!" הוא הדליק סיגריה ופלט עננת עשן לחלל החדר.

אורי נחלץ לעזרתו של עומר.

"לדעתנו צוות הגניבה מונה כשלושה אנשים. שניים מתוכם נשים. אחת מהן התחזתה למלצרית, השניה הגיעה עם הזמנה כעיתונאית והשלישי התגנב לאזור חדר השירות של המלצרים והפיל את אחת המלצריות במדרגות. ככה הוא נתן למתחזה אופציה להיכנס ולשרת באירוע."

סוויסה הביט באורי, מרוצה.

"אנחנו חושבים שהעיתונאית ביימה התעלפות בסביבות השעה אחת בלילה, בזמן שגברת ברמן הייתה בשירותים. המלצרית המתחזה נכנסה גם היא לתא באותו הזמן, רכנה מעל גברת ברמן וגנבה ממנה את השרשרת. דעתה של גברת ברמן הייתה מוסחת, היא טיפלה בעיתונאית המעולפת וככה לא שמה לב לענק שנגנב ממש מתחת לאפה." הוסיף שלומי.

"עשינו סריקה עם המז"פ בתא השירותים המדובר." אמר עומר, "מצאנו את הסוגר של השרשרת. גברת ברמן אישרה שהוא שייך לענק, הוא כנראה נפל כשמלצרית ניסתה לפתוח אותו. לקחנו גם טביעות אצבעות, אבל זה פחות יעיל כי הרבה נשים היו בשירותים האלה."

סוויסה הביט בעומר. "תיקחו טביעות מהסוגר."

"הוא קטן מידיי, כבר ניסינו. רותי מהמז"פ אמרה שיש בקושי שמינית טביעת אצבע."

"כלומר שאין סיכוי שתהיה התאמה כלשהי למאגר." אמר אורי.

סוויסה הקדיר לרגע את מבטו.

"עם הרופא של המלצרית האמיתית דיברתם?"

הם הביטו אחד בשני בתמיהה.

"לא." אמר עומר לבסוף.

"אז דברו איתו. אם היא טוענת שהפילו אותה, סימן שבדקו את כל הגוף, לזהות חבלות נוספות. אולי יש עליה סימן של אגרוף, אולי חבטו בה בעזרת עצם כלשהו והיא נפלה ואז כבר יש לנו כלי תקיפה לחפש."

"בסדר." אמר אורי, "נלך עוד היום לשאול את הרופא."

________


"אני זוכר את המטופלת הזאת היטב. אתם גם לא הראשונים ששואלים עליה." עומר ואורי היו מופתעים. לא ראשונים? מי עוד יכול להתעניין במקרה הזה?

"מה תוכל לספר לנו על הפציעה שלה, דוקטור?" שאל אורי.

הרופא המבוגר הביט בהם בהבעה מהורהרת.

"פציעה? איזו מהן?"

"השבר ביד כמובן! איזו עוד פציעה יש לה?" השיב עומר.

התיק הזה, שנראה כל כך פשוט בהתחלה, הולך ומסתבך.

"כוויות. והרבה."

"אז היה לה שבר ביד כתוצאה מהנפילה ו-"

"הו, חביבי. אתה טועה. הבחורה שלכם לא נפצעה מהנפילה, היא התחשמלה."

"ממה?" שאל עומר בשקט, המום. מה פתאום התחשמלה?

אורי הביט גם הוא, בחוסר הבנה, ברופא. מה הולך פה בדיוק? מה לעזאזל?

"אם אומר לכם אתם לא תאמינו. הבחור הקודם התעניין מאוד בסיפור הזה, כל כך התעניין שביקש לראות את תמונות הפציעה."

"והבאת לו?"

"בוודאי! רוצים גם אתם לראות? אני חושב שזה יועיל לחקירה שלכם."

עומר ואורי הביטו בתמונות שהרופא נתן להם.

"עשר כוויות כניסה מהגב. מי שחשמל אותה כיוון אל אזור עמוד השדרה, מה שגרם לה ליפול. שרירי הגב התכווצו, היה לה מזל גדול שעמוד השדרה לא נשבר." הוא הצביע על נקודה אחרת בתמונה.

"פצע היציאה מופיע כאן. בקצות האצבעות של יד ימין. כלומר, הזרם החשמלי יצא מיד ימין. כנראה שאחזה במוליך חשמלי כלשהו, כיוון שאחרת הזרם היה מתפרק לאדמה ולא מועבר החוצה."

"המעקה." אמר עומר.

"אז שרירי היד הימנית התכווצו חזק ובשילוב עם הנפילה היד נשברה?" שאל אורי.

הרופא הנהן לחיוב.

"בכמה כוויות כניסה מדובר?"

"עשר."

"עדיין לא אמרת ממה הבחורה התחשמלה."

"תאמינו או לא, הנערה קיבלה מכת ברק."

עומר ואורי הביטו ברופא.

"אני לא משוגע, הכוויות ותגובת הגוף מוכיחים את זה. זרם כזה מדויק ועוצמתי מתקבל ממכות ברק. זאת עובדה."

"לא משוקר חשמלי?"

"שוקר חשמלי הרבה יותר עדין ומשאיר שני סימנים, לא עשרה."

"אז היא חטפה עשר מכות ברק?"

"בבת אחת."

_________


"למה לדעתך היא טוענת שנפלה במדרגות?" שאל אורי את עומר אחרי שיצאו מבית החולים, העתקי תמונות הפציעה בידיהם.

"אף אחד לא היה מאמין לה, לרופא בקושי האמנתי. אבל היא כנראה רצתה שמי שעשה את זה בכל זאת ייתפס."

"קשה להאמין שעשר מכות ברק פגעו בה בתוך בניין סגור, בדיוק גבוה ועוד בסוף אוגוסט! קיץ למען השם! ממתי יש ברקים בקיץ?" אמר אורי בתסכול.

"אותי מעניין מי שאל עליה." השיב עומר.

"אתה חושב שמדובר בגנבים?"

"יכול להיות שהיא קצה רופף והם רצו לקשור אותו וסגור סיפור."

"התשאול הלחיץ אותם."

"הגיוני."

כשנכנסו לתחנה שלומי קרא להם.

"סוויסה רוצה אותנו במשרד שלו, עכשיו."

"למה? גילו משהו חשוב?" שאל אורי.

"לא יודע." אמר שלומי, "אבל יש אצלו מישהו מוזר במשרד."

_________


שוב הלהבה בוערת, מכלה, שורפת, הופכת לאפר את זיכרונות העבר.

שלהבת הביטה בשריפה מהצד.

כוחות כיבוי האש וההצלה כבר הגיעו, מרחיקים את האנשים מהסכנה. גם איגי שם.

היא נכנסה אל תוך הבניין הבוער כדי לחלץ אנשים.

שלהבת לא התכוונה לעורר מהומות, היא הייתה לחוצה.

כבר שבוע שיש לה תחושה שצופים בה, שעוקבים אחריה. לכן נמנעה מלהגיע לפאב הקרח, היא הרחיקה את מי שעקב אחריה מחברותיה.

היא לא ידעה אם מצותתים לטלפון שלה, לכן גם לא הודיעה להן מה הסיבה להיעדרותה.

היא פסעה צעד לאחור. הבחור שזרק את הסיגריה הבוערת לכיוונה הקפיץ את עצביה מבהלה, לכן הגיבה כך.

לכן הבניין עלה באש.

ייתכן שהרגה אנשים, ייתכן שפגעה אנושות בילד קטן. היא לא יכלה לסבול את תחושת חוסר האונים הזאת.

היא הסתובבה בכדי להימלט ולא הביטה בדבר. שלהבת התנגשה במישהו, ישירות בחזהו.

"סליחה..." מלמלה בעוד האיש הזר אוחז בה, מייצב אותה שלא תיפול.

"מצטערת..." אמרה שוב וניסתה להתנער ממנו, ללכת.

"את בסדר?" קול גברי עמוק וחרישי דיבר אליה. היא הרימה את מבטה אל עבר פניו.

הוא היה גבוה, רחב, חזק. כל זאת ידעה מהתנגשותה בו. אבל פניו... היו פנים קשוחות מאוד.

על לחיו הימנית הייתה צלקת מבריקה ומעל גבתו השמאלית הייתה צלקת אדומה, טרייה. היו לו עיניים אפורות כהות, עם פס שחור-כחול שתחם אותן.

"אני חושבת שכן..." אמרה חלושות. היה לו מבט אטום לחלוטין, פני פוקר.

הוא שלף מכיס מכנסיו הרחבים בבקבוק מים.

"קחי." אמר, "תירגעי קצת."

לאחר ששתתה, החזירה לו את בקבוק המים המרוקן למחצה. "תודה." אמרה וניגבה את זווית פיה בשרוולה.

"יש מישהו שאת מכירה בפנים? את ממש לחוצה." הוא אמר. קולו השקט לא הסגיר עניין או רגש כלשהו.

"חברה שלי, היא לוחמת אש, היא בפנים..."

"יש לך חברה כבאית?"

שלהבת צחקה צחוק מתוח. "כבאית? לא... כבאית זה הרכב האדום עם צינור המים. חברה שלי היא לוחמת אש- ככה קוראים לנשים שמשרתות בצוותי כיבוי האש."

חצי חיוך הסתמן על פניו חסרות ההבעה, לא מגיע לעיניו.

"אז חברה שלך בפנים?" שאל.

"כן, מנסה לחלץ אנשים. אני מודאגת בגללה."

"היא עושה את העבודה שלה."

"כן..." אמרה בשקט, "נכון..."

בדיוק באותו הרגע יצאה איגי מתוך הבניין, בידיה גור כלבים קטנטן ומפויח.

איגי נראתה מפויחת לא פחות ממנו.

שלהבת שמעה אותה צועקת למפקד שלה.

"אין איש בפנים, כנראה והספיקו לברוח בזמן או שבשעות האלה היו בעבודה. מצאתי רק את הגור הזה בקומה הראשונה, היא הרוסה לגמרי!"

שלהבת נאנחה בהקלה, איש לא נפגע בגללה.

היא הסתובבה לחפש את האיש שנתן לה מים, אבל הוא נעלם.

חבל, הוא דווקא היה בחור נאה.

________


"מה? אין מצב! זה התיק שלנו סוויסה! שלנו!" אמר עומר בכעס.

"אנחנו עבדנו עליו קשה, השקענו בו ומישהו אחר ייקח קרדיט?" הוסיף שלומי בתדהמה.

סוויסה הביט בהם בתוכחה.

"זה לא נתון לשיקול דעתכם, התיק עובר הלאה וזהו." אמר בכעס.

"לא בדיוק..." נשמע קול נוסף מפינת החדר.

בחור צעיר, לבוש בחליפה שחורה, קם על רגליו ונעמד ליד סוויסה. לא ניתן היה לראות את עיניו, הן היו מכוסות במשקפי שמש, למרות שלא היה צורך בהן.

הוא היה רזה וצנום, גובהו ממוצע, אבל הוא הקרין הילה של סמכותיות ונוקשות.

אורי, עומר ושלומי בחנו אותו.

אף מחודד, סנטר מחודד גם כן, מגולח למשעי, פרצוף ארוך, חיוור. שיערו הבלונדיני היה מסופר בסגנון מארינס, קצוץ כמעט עד לקרקפת.

"מי אתה?" שאל עומר בחשד.

"אריאל ברמן."  אמר הבחור בקול קר. "לא באתי לקחת לכם את התיק, אבל איש לא יקבל עליו קרדיט. גם לא אתם." אמר בחדות.

"מדובר בתיק חסוי לחלוטין, אסור שאף פרט ידלוף ממנו לכלל העולם. בעיקר לא לחבריכם במשטרה ולתקשורת." הוסיף.

"מה יש בתיק הזה שכל-כך מעניין אותך, ומאיפה אתה בכלל?" שאל אורי בכעס.

"משרד הביטחון."אמר אריאל בחיוך שנראה מזויף. "אנחנו מאוד מעוניינים בתיק הזה, אבל אם ניקח אותו מכם הדבר יכה גלים במשטרה וייחשף לתקשורת. לא אוכל להרשות דבר כזה."

"לכן משרד הביטחון משאיר את התיק אצלנו, עם מספר תנאים וכללים." אמר סוויסה בקולו הרועם.

"מה הכללים?" שאל שלומי, ספק סקרן, ספק חשדן.

"חיסיון מוחלט. אחד מאנשיי יצטרף אל הצוות שלכם, יש לו סמכויות נרחבות משלכם והוא יפקד על התיק הזה. הוא יהיה כאן בזהות בדויה, שוטר שהועבר ממרחב אחר לכאן. זה הדבר היחיד שכולם ידעו עליו, גם אתם תיישרו קו בנושא." אמר אריאל. "דבר נוסף. אין בתיק הזה קרדיטים, כשתסגרו אותו לא תוכלו לדבר עליו בתקשורת או עם חבריכם והמשפחות שלכם. הייתי ברור?"

"כן." אמרו השלושה, ממורמרים.

"אתם לא תשאלו שאלות לא נחוצות ותעשו מה שהסוכן שלי יגיד לכם."

"ומה אם מדובר בהפרה של החוק?" שאל עומר, כעסו הולך וגובר. "עלינו יפלו, לא עליכם! לכם יש גב עמיד! אנחנו רוצים חסינות, גיבוי של משרד הביטחון."

אריאל חייך חיוך אמיתי, לראשונה מאז שנכח בחדר.

"יש לכם גיבוי מלא של המשרד."

"אז איך קוראים לסוכן שמגיע?" שאל שלומי בסקרנות.

"סוכן חשאי ברדוגו." אמר אריאל.

כלל הנוכחים בחדר הביטו בו, המומים לרגע, ואז פרצו בצחוק.

___________


"אתה חושב שזה הוא?" שאל עומר את אורי. שלומי רכן אליהם והביט לעברו של הבחור החדש שנכנס אל המשרדים.

הוא היה גבוה מרוב הגברים בתחנה, רחב ושרירי למראה. לא כמו מר- עולם, אבל כמו מתאגרף מקצועי.

פנים קשוחות, מעוטרות בשתי צלקות גדולות. האחת על לחי ימין, השניה מעל הגבה השמאלית.

"בוא נראה... שיער שחור, עיניים אפורות, הצלקת מעל הגבה חדשה, היא אדומה מעט." אמר אורי, סוקר את הבחור שהלך והתקרב אליהם.

"מכנסיים ירוקים רחבים, דגמ"ח נראה לי... חולצה שחורה דהויה, בלי ציורים. הוא נראה איש של שטח." הוסיף שלומי.

"הוא יצטרך ללבוש את המדים כדי להשתלב." אמר עומר. "משום מה קשה לי לדמיין אותם עליו."

הבחור ניגש אליהם.

"שלום." אמר בקול עמוק ונמוך. "אני דני ברדוגו. אתם בטח אורי, עומר ושלומי."

שלושתם חייכו והביטו איש ברעהו, משועשעים.

אורי לחץ לדני את היד.

"אז מה, סוכן חשאי ברדוגו, צריך לעלות על מדים?"

דני צחק והביט בשלושה.

"אל תדאגו." אמר, "אנחנו נעשה חיים... אתם תראו דברים שמעולם לא דמיינתם שבאמת קיימים בעולם."

                                                     *******



מד"ב ופנטזיה סיפור בהמשכים

© כל הזכויות ליצירה שמורות לtooti_frooti
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד