בנושא
בכרם
חדשות
 
קולקטורים - פרק 30 / דוצקי
בביכורים מאז ד´ כסליו ה´תשע"א

בס"ד

הכול נעצר.

אף אדם לא נע, החתול שעבר ברחוב ממש "קפא" באמצע הליכתו, אבל הכי חשוב - האוטובוס נעצר כמה מטרים, לפני הנער שרדף אחרי הכדור.

בועז הביט מסביבו, לא מבין איך הוא היחידי שלא קפא על מקומו.

"לקח לך הרבה זמן" שמע קול מאחוריו.

בועז הסתובב והביט למקור הקול. 

הדמות שקראה אל בועז היה גבר בעל זקנקן, בגילו יחסית, כולו עטוף בחלוק לבן, המכסה לו עד הברכיים. על צווארו ענד שרשרת מכסף, עליה תלוי שעון מחוגים עגול מוזהב. 

האיש התקדם לעבר בועז, ומשום מה - לבועז נראה שאפשר לבטוח באיש הזה.

"באמת חיכיתי לך הרבה זמן, התחלתי להשתעמם כבר," אמר האיש.

"מי אתה?" שאל בועז, "איך אתה יודע את שמי?"

"שמי טימי, ונשלחתי במיוחד כדי למצוא אותך, ולהסביר לך על הנושא שיכול להציל את המצב" אמר האיש.

"באמת?" תהה בועז, "מהו הדבר?"

"לפני כן, אתן לך תרגיל, כדי שתוכיח לי שאתה ראוי ללימוד הנושא הזה," אמר טימי.

"איזה תרגיל?" שאל בועז.

"הבט סביבך, אחי. מה אתה רואה?" שאל טימי.

בועז ידע למה טימי מתכוון, אבל מה הוא יכול לעשות?

בועז הלך אל הילד, ודחף אותו לעבר המדרכה. אחר - כך, כידרר את הכדור לעבר הנערים, שעמדו רחוק מהכביש.

"יפה מאוד!" קרא טימי בשמחה, ואח"כ הציץ בשעון ונאנח: "כל יום הפושטקים האלה מאחרים..."

"מי אמור להגיע?" שאל בועז.

"לא מי, אלא מה," אמר טימי והצביע לשמים, משהו בגודל של מכונית נחת לעברם, "מעבורת בין - הזמנים" אמר טימי בחיוך. 
 
                                 *

רק פעם בשבועים יכל אנון לקחת יום חופש, הוא החליט שהיום זה מתאים.

אנון טייל ברחובות בני-ברק, מזל שידע את הדרך בעל פה, אחרת היה ממש מסתבך.

והנה הגיע אל מקום חפצו - משכנו של האיש הידוע בשם "בעל הבית".

בעל הבית, יצא לעבר ידידו משכבר הימים, חיבקו ושאל לשלומו.

"לא טוב, אדוני," אמר אנון, "הנערה נעלמה כלא הייתה, המכתב נמצא ע"י הקולקטורים, הפרופסור נמחק, ועכשיו אני חושש לחיי אדוני."

"אל דאגה, תאמין שהכול משמים. עוד יסתדר המצב על הצד הטוב ביותר!" אמר בעל הבית, ולגם מהקפה היומי שלו.

"איך אדוני יכול להיות כל - כך בטוח?" שאל אנון.

בעל הבית הוציא ספר מכיס מעילו, ואמר: "העיקר אף פעם לא נשלל."

                                 *

כלום.

זה מה שרחלי ראתה, פשוט אפלה ללא אור.

ובפעם הקודמת שזה קרה לה, לפחות הרגישה רטיבות של מים, אבל עכשיו - כאילו הלכה על ריק.

רחלי התרכזה וניסתה להאיר בעזרת ברקים חשמליים בכף ידה, אבל למרות שהוסיפה אור - לא ראתה כלום, אלא רק את עצמה.

"מי שם?" שמעה קול מוכר.

"יוס'?" קראה רחלי, "איפה אתה? התקרב למקור האור, שאוכל לראות אותך."

אחיה נגלה לעיניה, ושניהם התחבקו, כאילו לא ראו אחד את השני, במשך שנים.

"איפה היית כל הזמן, אחות?" שאל יוס', "חיפשנו אותך בכל מקום!"

"זה סיפור ארוך," אמרה רחלי, "איפה אנחנו?"

"על שאלה זו אני אוכל לענות" נגלתה לעיניהם דמות מוכרת.

"סבא!" קראו השניים בשמחה.

"אז, איפה אנחנו?" שאל יוס'.

"הרשו לי לספר לכם סיפור..." החל פרופסור טרומן.

                           


מדע בדיוני סיפור בהמשכים

© כל הזכויות ליצירה שמורות לדוצקי
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד