בנושא
בכרם
חדשות
 
אומבכך? / שיבקוץ
בביכורים מאז כ"ז חשון ה´תשע"א

 

בעיירה זאצבערג, השוכנת בטח בדד בין יערות גליציה, חי יהודי אחד. ובכן, לא יהודי אחד חי שם, כי אם יהודים רבים, אך רק על אחד מהם מספר סיפורינו. כלומר, אפשר ויזכרו בסיפור עוד שם או שניים, אך עיקר הסיפור הוא יהודי זה לבדו. על כל פנים, אותו יהודי שם היה לו, ולא שם רגיל כלל וכלל, שמו היה ר' שלמה 'ומה בכך'. ולמדונו חכמינו כי כינויי נדרים כנדרים, ואם כן ראוי היה שיהיה ר' שלמה  דומה לכינויו, אך מה פשר כינויו? ובכן, לא בחינם זכה ר' שלמה לכינוי מיוחד זה, עבודה רבה השקיע עד שדבק בו זה השם. הבה נספר מקצת הנהגותיו.


ובכן, ר' שלמה זה בחור צעיר היה, כשלושים חורפים או פחות עברו על נפשו. זקן שחור וקטן את סנטרו עיטר, ועיניו מצומצמות היו דרך קבע. היה הולך ר' שלמה ומבטו מושפל, חיוך של שעמום על פניו הצרות, לא נראה היה כי קיים דבר המסוגל לשנות את הבעת פניו. ואכן דבר כזה לא היה בנמצא, מעולם לא הצליח אדם להעלות חיוך על פני ר' שלמה. ואין זה מפני כי היה ר' שלמה עצוב, כלל לא, גם בכי של ממש הוא לא בכה מאז גמלתו אמו, רק זה היה מבטו, משועמם דרך קבע.

ככל היהודים, היה קם ר' שלמה עם נץ החמה, נוטל ידיו, חובש תפיליו והולך לו לבית הכנסת. מתפלל היה עם הצבור, בשעמומו הרגיל, בפינת בית הכנסת. אחר התפלה היה דורש הרב, לא רב קטן היה זה הרב, מאותם הרבנים הלומדים איזו מסכת או סימן אחד בשולחן ערוך וכבר מורים הוראה כבקיאים, לא, כלל לא, היה זה לא פחות מאשר ר' מנדל 'אספקלריא' עצמו. על ר' מנדל זה יש לספר בפני עצמו, סיפוריו יכולים למלא גווילים רבים, אך אין זה המקום לספר על כך. על כל פנים, סגולה מיוחדת היתה לו לר' מנדל זה, אשר אפילו תורה קטנה שהיה אומר, היתה מאירה לבבות בהתלבות גדולה. היו שומעים כל העם את הדרשה, מיד עוטים עליהם איצטלא של קדושה, ויוצאים לפעלם ועבודתם בלב שמח עדי ערב. ובכן, כאן כבר היה נראה ההפרש בין ר' שלמה מיודענו ובין שאר הקהל, שהרי כפי שאמרנו, חיוך לא היה עולה על פניו. כשפנה מי מהקהל אל ר' שלמה ושאלהו מדוע אינו מחייך ככולם, אמר לו ר' שלמה בקול סתמי "וכי מדוע אחייך?". הלה היה בוודאי עונה כי אך זה שמעו הם דבר תורה מפי ר' מנדל, דבר תורה המעלה חיוך על פני כל שומעו, וכי אין זו סיבה לחייך?

או אז היה עונה ר' שלמה ואומר: "ומה בכך אם יפה דבר תורה זה? כלום לא אמר כזה גם אתמול? כלום לא יאמר גם מחר? כלום לא נמצאים רבנים כמוהו האומרים דברים ממין זה בכל עת? כלום לא נמצאים רבנים האומרים דברים הפוכים בדיוק? ומה בכך אם יפה דבר תורה זה אם לאו?"

ובכן, מבינים אתם עתה מדוע דבק בו כינוי זה? אך אין זה מפני שהיה אומר כך על דבר התורה לבדו, הו לא, היה אומר כך ר' שלמה גם על שאר עסקי העולם. אם היו מספרים לו, דרך משל, כי ילדה גולדה לחיים בן זכר, היה הוא עונה: "ומה בכך? כלום לא ילדו נשים רבות לפניה, כלום לא תלדנה אחריה? הרי נולדנו כולנו, ולשמחה מה זו עושה? מה בכך, ומה בכך?". או אם, למשל, מוות היה בעיירה, רחמנא ליצלן, היה אומר גם אז ר' שלמה: "ומה בכך אם מת הוא ואם חי? רבים חיו ורבים ימותו, מה בכך?" וכן על זו הדרך, שמחה כי תהיה בארץ, אבל כי יהיה, מראה נאה, מאכל ערב, חג ומועד כי יהיה, על הכל הפטיר ר' שלמה :"ומה בכך?". מזלזל היה בכל מעשה אשר יעשה תחת השמש, וכי מה בכך אם יעשה אם לאו, בפיו תדיר היה המשפט: "שב ואל תעשה- עדיף!"

בעלי האוזן שביניכם שמעו כבר כי לא היה ר' שלמה מתעטף בטלית, אין זאת מפני שלא היה משלמי אמוני ישראל, אלא מפני שלא היה נשוי. וכי איך ינשא?  והרי בכל פעם שהוצע לו שידוך עם בתו של איזה גביר או תלמיד חכם היה עונה כהרגלו: "ומה בכך? ומה בכך אם עשיר אביה? כלום אין עשירים ממנו? ומה בכך אם אביה חכם? כלום חכמים ממנו חסרו? ומה בכך אם נאה היא? הלא נאות ממנה יש, הלא חכמות ממנה בחוץ תרונה, ומה בכך? וכי למה אנשא לה?". ראו השדכנים כי היא לא תצלח, והלכו להם.

כך היתה הנהגתו בכל דבר, והיו בני עירו מרחמים עליו אף יראים ממנו. מרחמים עליו היו, כי חייו משעממים היו, דבר לא נגע אל לבו, ומאכל לא ערב לחכו כל ימי חייו. אך יראים ממנו היו, כי היו תשובותיו תשובות. ובאמת, למה תשמח אשה בפרי בטנה? האין ילדים נולדים בכל עת? האין זה אך הטבע? ומדוע יאבל איש על מות בנו? האין מתים כל בני האדם? ואכן, אך היה משמיע ר' שלמה את דבריו, היו משתתקים הכל, ואין איש יודע להשיבו.


אף שהבטחנו כי נספר על ר' שלמה לבדו, מוכרחים אנו לספר על יהודי אחר שהיה חי בעיירה. אותו יהודי, מבאי בית המדרש היה, תלמיד חכם גדול, ובעל לב רחב. לא נאריך את הדיבור עליו, כי אין הוא עניין סיפורנו, רק נאמר כי היה הוא שמח בעבודתו, ואוהב לעזור בכל עת. שם היהודי היה ר' ראובן, אך בפי כולם נקרא שמו 'רבא', על שם האמורא הנודע (בשפת המקור, היו השמות דומים במקצת). ויהי כי ראה כי כבד עול תשובות ר' שלמה על בני העיירה, ויאמר אל לבו: "לכה ואלמדה ר' שלמה זה בינה", ויען לבו אותו ויאמר: "כל אשר בלבבך לך עשה".

היה יודע ראובן כי מעשיו של ר' שלמה ביער הם, וכי בכל בוקר הולך הוא דרך שביל אחד. גמר ר' ראובן בלבו אשר יבא את רעהו ביער ושם יאלפהו בינה. וילך ויעמוד תחת ארז אחד (יכול ועץ אחר היה זה, ברוש או שמא תאשור, אך נאמר כי היה זה ארז), ויקח בידו מטה, וימתן עד בוא ר' שלמה אליו. ויהי, אך עבר ר' שלמה את העץ, ויך ר' ראובן במטהו על ראש ר' שלמה פעמיים. הסב פניו ר' שלמה, כדי לראות מי הוא זה הנבל אשר הכהו, וחבטה חזקה פגעה בבני מעיו. הוסיף ר' רבא הלוך וחבוט על גוף ר' שלמה, עד כי הלה חטף את המקל מידיו, ובקולו זעק: "די! מנוול! מדוע תכיני חינם?"

לזאת חכה ר' ראובן, מיד פתח את פיו ואמר: "ומה בכך ר' שלמה? ומה בכך אם כואב גופך? הלא כאבו גופים רבים? ואם רבים לא יכאבו עוד? מה הפרש יש אם חולה גופך אם בריא הוא? מה בכך ר' שלמה? אמור נא!". שפשף ר' שלמה את קודקודו, במקום בו פגע בו המקל, ניכר היה כי חושב הוא.

"אומר לך מה בכך," הוסיף ר' ראובן לדבר, "כואב לך, זה בכך! מה בכך כי כואב לאחרים? מה בכך כי עוד יכאב להם? וכי מה עניין כאב אחרים לכאן? כואב לך, זה כל הדבר!". ר' ראובן פסק את זרם דבריו כדי להכניס אוויר אל קרבו, ואז המשיך: "יודע אתה מה בכך שילדה גולדה לחיים? אומר לך, בן בליעל, אומר לך מה בכך. היא שמחה ומתרגשת יותר מכל, זה בכך, הו, נארישער ייד, זה בכך! וכי מה עניין שאר נשים להכא? וכי מדוע תקטן ההתרגשות אם תלדנה נשים אחרות? כואב לך, הו ר' שלמה, כואב לך וזו האמת, ומה בכך כי יכול אתה לומר מה בכך?" עצר ר' ראובן את נחלי דיבורו והטה אוזן לשמוע דברי חכמת שלמה, אך זו לא באה, אולי לא היתה קיימת.

"המבין אתה ר' שלמה? המבין אתה מדוע יתעצב האבל? מדוע תשמח היולדת? מדוע יאירו דברי התורה? כלום הבנת מדוע רב אחד המאיר ונוגע בלבך טוב יותר מאלף אלפי רבנים אחרים שאין אתה מכיר? כלום הבנת כי הרגשה אחת אמיתית שלך חשובה מרבוא רבואות חשבונות שכליים? הַבִין תבין זאת?" סיים ר' ראובן דבריו וידום.


אז פתח ר' שלמה ויען: "הבנתי גם הבנתי, כאבי הוא האמיתי, ר' ראובן", אמר ויחבט על ראשו של ר' ראובן במטהו, "חטוף תחטוף את שכרך, לץ יהיר שכמוך, כאוב הכאבת לי" הוסיף, חיוך על שפתיו. הוסיף ר' שלמה להכות בר' ראובן, עד אשר נעשה הוא לאדם אחר. מכאן נעשה הוא חסיד של ר' ראובן, וכל תורה היוצאה מפיו היתה ממלאה את נפשו באור ושמחה, התחתן שלמה והקים בית נאמן בישראל.

בברית בנו של ר' שלמה, אמר הסנדק ר' ראובן, הלא הוא המגיד הקדוש ר' ראובן מזאצבערג, כי מכל הדברים הטעימים שקיבל בחייו, לא היו מתוקות מהמכות שחטף מר' שלמה.





© כל הזכויות ליצירה שמורות לשיבקוץ
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ג´ כסליו ה´תשע"א  
קצר (מבחינת זה שמדובר פה בסיטואציה אחת ופשוטה) - אבל עשוי היטב.
שוב וברכה,
אלעזר
ד´ כסליו ה´תשע"א  
אני לא יודע לעשות סמיילים, אבל אם הייתי יודע הייתי מרים לך איזה אגודל...
לי דווקא זה לא היה נראה קצר. מלבד הקטע ששלמה החזיר לר' ראובן עד אשר הוא נעשה לאדם אחר. זה לא קרה מהר מדי?

במילה, שכוייח!
ד´ כסליו ה´תשע"א  
הרעיון והמסר-מעולים.
אבל הסגנון טרחני, מכביד... אני יודעת שלש"י עגנו הסגנון הזה עבד טוב, אבל זו לא ממש סיבה להמשיך ככה...


עֹז
ו´ כסליו ה´תשע"א  
תודה לכולכם.
עז, אני אוהב את הסגנון הזה, כיף לי לכתוב כך, אני בהחלט מבין את מי שזה לא מדבר אליו.
ניסיתי לכתוב בשפת הדיבור שלי פעמים רבות, רק לעתים נדירות זה מצליח.

(אני באמצע דיון על הנקודה הזאת עם זליג שפיץ בתגובות לסיפורי 'מעשה ממלך שרצה ארמון', את מוזמנת בשמחה להשתתף)
י"ב כסליו ה´תשע"א  
אהבתי את ההשראה שלקחת ממלך האריות (אני מניח).
בענין הסגנון- אני אוהב את זה ככה, אני רק מציע להקפיד לא לערבב (עגנוני עם מקראי וכדו')
י"ד כסליו ה´תשע"א  
מלך האריות לא היה לי בראש, אך לאחר שכתבתי את זה הבנתי שזה ממש אותו העניין. בכל זאת החלטתי לפרסם, לא כולם שמים לב לעומק של מלך האריות...

תודה רבה ושבוע טוב
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד