בנושא
בכרם
חדשות
 
משחק ריגול קטן - פרק 8 / דוצקי
בביכורים מאז י"ט תשרי ה´תשע"א

בס"ד

למה אני כזה אידיוט לפעמים?

למה חשבתי שאנחנו - ארבעה נערים בגיל ההתבגרות, יכולים למצוא, בתוך עיר מרכזית מאוד ביפן, שכולם בה נראים כמעט אותו דבר, והעיר עצמה מונה כ - 373,189 נפשות, קבוצה של טרוריסטים, שהצליחו להסתתר ולהתחמק מעיני החוק בכל פעם עד עכשיו?

"איך אפשר לאתר מישהו בעיר הזאת? זה כמו לחפש מחט בערמת שחת!" התלונן רנדי, בשעה שאנחנו הלכנו בעקבות ה GPS של אנסטסיה, אל המלון "נארה - לייף", (חמש כוכבים - כבקשת סופי). והתיישבנו לכמה רגעים לנוח, בתוך פארק גדול ומפואר.

"אז, מה הרעיון הכללי, אח קטן?" שאלה סופי. אני מניח שהיא ידעה שאתעצבן.

"אמ..." התחלתי, "להגיע למלון, למצוא דרך להבין את שבעת העמודים הכתובים בלשון יפנית, וע"פ זה להמשיך הלאה."

"אני לא יודעת מה איתכם," אמרה אנסטסיה, "אבל יש לי הרגשה שעוקבים אחרינו."

הבטתי לצדדים, איך אפשר לעקוב אחרי מישהו במקום הזה? הוא מפוצץ!

"היי! תראו!" קראה סופי.

נדרכתי וקפצתי, מנסה להיות מוכן לכל תקיפה, אבל לא היה צורך.

אחותי הצביעה על אייל שהסתובב בחופשיות בין האנשים, ולא רק זה - חלקם גם נתנו להם כבוד וצילמו אותם.

"יש לכם מושג מה הולך פה?" שאל רנדי.

"אולי תהלוכה" הציעה אנסטסיה.

"לא בדיוק, ילדים," אמרה מישהי במבטא יפנית שישבה לידנו. היא לא הייתה גדולה ממנו בהרבה. היא הייתה יפנית - זה בטוח. שיערה הערוך והשחור היה אסוף לצמה ארוכה, והיא כל הזמן שיחקה בה. היא המשיכה: "האיילים מקודשים בעיר נארה, הם מאולפים, ולפי האגדה - הם אלה המגנים על נארה מכל רע."

"ואת..." שאלתי.

"שמי: יוריקו מאנג," אמרה האישה, "ואתם, אני מניחה, תיירים שבאו לבקר בעירנו היפה, נכון?"

"כן, אמ..." אמרה אנסטסיה, "יצאנו לטייל בעיר, ואיבדנו את הדרך למלון, תוכלי לעזור לנו?"

יוריקו חייכה ואמרה: "כן, באמת אפשר ללכת לאיבוד כאן, אפילו אם נעזרים ב- GPS," היא גיחכה והמשיכה, "איזה מלון?"

"נארה - לייף" אמרה סופי.

"אוהו!" התפעלה יוריקו וצחקה, "למישהו יש כאן כסף! תיזהרו משודדים..." הסיפה לרגע, ואז: "פשוט תגיעו ל - 'אוניברסיטת הנשים', ואז ימינה עד שתראו אותו. את האוניברסיטה, אתם יכולים לראות כבר מכאן."

"אוניברסיטת הנשים"? התפעלו סופי ואנסטסיה.

"כן! מומלץ לבקר!" אמרה יוריקו, "רק ש... אני לא בטוחה אם הבנים ימצאו שם משהו מעניין."

"טוב, תודה רבה יוריקו!" אמרתי בקוצר - רוח.

"בבקשה חבר'ה, להית'!" חייכה יוריקו והלכה.

"וואו, 'אוניברסיטת הנשים', אני מתחילה לאהוב את המקום הזה!" אמרה סופי.

"תזכירי לי לקנות לך אייל - מחמד כשנגיע הביתה," אמרתי בחיוך, "עכשיו פוקוס חבר'ה! נחנו קצת, השכלנו אפילו..."

"אתה? השכלת?" צחקה סופי.

התעלמתי והמשכתי: "הגיע הזמן להמשיך ללכת למלון."

התחלנו ללכת, ראינו כל מיני איילים פה ושם, וכבר תוך שלושת רבעי שעה ראינו את 'אוניברסיטת הנשים' (סופי התעקשה שניכנס, אבל רנדי ואני סירבנו בכל - תוקף), ומשם הלכנו לבית המלון 'נארה לייף', שבהחלט היה מפואר.

ניגשנו אל הקבלה, פקידה מבוגרת, שלפי פרצופה - עבר עליה יום קשה ניגשה אליי.

"ברוך הבא חמודים, למלון הנפלא 'נארה - לייף'!" אמרה בקול משועמם, "במה אוכל לעזור?"

"אנו מבקשים חדר זוגי..." התחלתי.

"שצופה לים" ביקשה אחותי בהתרגשות.

"כן, לכמה לילות ללא הגבלה" השלים רנדי.

הפקידה הביטה בנו במבט ספקני, "חבר'ה, אל תצחקו ממני..." החלה.

אנסטסיה שלפה את כרטיס - האשראי המדומה של הסוכנות, ושאלה: "עכשיו זה נראה לך רציני?"

"האישה בדקה במחשב את כרטיס האשראי, התפעלה, לקחה ארבעה מפתחות מלוח המפתחות, ונתנה לנו באומרה: חדר זוגי 381-382. תהנו ילדים!"

עלינו במעלית, כולנו עייפים מהמסע שעברנו, ונכנסנו אל החדר.

"וואו! איזה חדר יפה!" התפעלה סופי, ורצה אל החלון להביט לים.

"בהחלט מלון יפה" שמעתי קול, והסתובבתי בדריכות לעברו.

בפתח דלת החדר השני, עמדה יוריקו כשעל פרצופה נסוך חיוך, ואקדח לייזר בעל שלושה קנים שכוון ישירות אלינו בידיה.

"שלום חברים! התגעגעתם?"

כמו ששאלתי קודם - למה אני כזה אידיוט לפעמים?


                             המשך יבוא...


מתח סיפור בהמשכים

© כל הזכויות ליצירה שמורות לדוצקי
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ו תשרי ה´תשע"א  
בס"ד

שלום לכל הקוראים!

אשמח אם תתנו לי ביקורת בונה לסיפור, כדי שאדע במה לשפר.

תודה רבה מראש!

דוצקי
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד