בנושא
בכרם
חדשות
 
משחק ריגול קטן - פרק 3 / דוצקי
בביכורים מאז ד´ תשרי ה´תשע"א

.בס"ד

"אני לא מאמין שככה דפקו אותנו!" אמר לי דייבי בפעם האלף לפחות.

היינו בבית הספר, בדרכנו לשיעור מתמטיקה, בוקר לאחר התקרית המבישה...

                                            *

"מה קורה?" שאלה אנסטסיה, והביטה אל תקרת הבניין, "איפה הפצצה?"

האיש במסכה חייך חיוך ניצחון "אין שום פצצה, אנסטסיה היקרה," ואז הוא הוריד את המסכה וגילה פנים מוכרות, שלאחר זמן מאוד קצר החיוך נמחק מהם, "אבל אני ממש מתפוצץ מזעם מהביצוע הרשלני שלכם! יכולתם להיהרג ולמחוק חצי מדינה לפחות! שלא לדבר על איבוד לויין יקר שהיו צריכים להרוס!"

"אבל מיסטר G," אמר דייבי, "ג'ו צותת לחדר כש..."

"ידעתי שהוא יעשה את זה," אמר מיסטר G, מה שגרם להפתעת כולנו, "ובכל - זאת, בעולם הריגול ישנם סוכנים הבוגדים בעמיתיהם, והיה עליכם להתנהג במשנה זהירות!"

"אבל אני ואנסטסיה היינו יכולים להצליח," אמר ג'ו, "אם הם לא היו מפריעים לנו, ולא היה צריך להציל אותם."

זה גרם לי ממש כמעט להסתער על ג'ו, ועוד אני נחשב לרגוע שבחבורה, אבל סופי עצרה אותי ולחשה: "יש למיסטר G מספיק סיבות לכעוס עלינו, רנדי, בבקשה אל תיתן לו עוד אחת..."

היא צדקה, זה לא הזמן להתעצבן...

"יש מקרים שנאלצים להציל סוכנים אחרים, ויש מקרים של ויכוחים בקבוצה, אבל את הויכוחים אמורים לעשות לפני המשימה, לא במהלכה! אני ממש מתבייש בכם!"

לא היה לנו מושג מה להגיד, אז חיכינו עד שמיסטר G ימשיך: "אתם שתי צוותי הסוכנים הכי טובים שלי, וכל המשימות האלו של הסייברים היו בדויות. כל הסייברים הם סוכנים אמיתיים שנועדו לבחון מיהו הצוות הנבחר ביותר."

"מה?" פלטתי בטעות, "כל הדברים שעשינו, המכות שחטפנו, הכול היה מזויף?"

ג'ו הביט עלי בלעג ואמר: כן, רנדי, ועכשיו מובן מיהו הצוות הנבחר."

"נבחר לאיזה תפקיד?" שאלה סופי.

"להיות מרגלים רשמיים, לא סתם חבורת ילדים שמשחקים משחק ריגול קטן" ענה מיסטר G.

"ומה איתנו? מה נעשה עכשיו?" שאלתי.

"אתם הבטחתם לי, כאשר קיבלתם את המשימה האחרונה, שאם אתם נתפסים - אתם לבד," אמר מיטר G, "אתה ושני התאומים לא עוד מרגלים צעירים, אלא נערים רגילים בלבד. אסור לכם להיכנס למפקדה, לנסות ליצור איתנו קשר,  וכמובן - אסור לכם בשום פנים ואופן לספר על כל מה שעשינו לאף אחד!"

"שמחנו לשחק איתכם, אבל עכשיו יש לנו דבר רציני לעשות," אמר ג'ו.

"מונית תגיע עוד רגע ותיקח אתכם לביתכם," אמר מיסטר G, "הייתם סוכנים מעולים! שלושתכם, אבל זה לא מספיק, כנראה... אני מאחל מכל ליבי - בהצלחה בהמשך חייכם."

לא ידענו מה לומר. הכול ירד לטמיון כל - כך מהר ובמכה ניצחת.

מיסטר G הפנה את מבטו אל ג'ו ואנסטסיה ואמר: "שניכם באים איתי עכשיו לתדרוך במסוק שמחכה בתקרת הבניין."

מיסטר G, ג'ו ואנסטסיה יצאו ראשונים מהחדר, שבו לפני מספר דקות ישבתי כפות לכיסא, וחשבתי שמגיע סוף העולם עוד מעט.

"אז, מה הלאה?" שאלה סופי.

"נעשה את מה שמיסטר G אמר," אמר דייבי בדכדוך, "נמשיך בחיינו."

                              *

נכנסתי לכיתה ביחד עם דייבי. משום מה המורה הסתכל עלינו בכעס.

"עוד פעם אתם מאחרים?" שאל המורה. 

"הפעם רק בשלוש דקות," ניסיתי להגן על עצמי, "זה שיפור?"

הכיתה צחקה. לפחות ידעתי איך להצחיק. את זה ג'ו, אנסטסיה, ואפילו מיסטר G לא יוכלו לקחת ממני.

"שבו בבקשה," אמר המורה, "ושתדעו ששניכם בריתוק עד ששערי בית הספר יינעלו!"

הייתי בהלם, יכול להיות גרוע מזה? מספיק ששיקרתי להורים שלי כשהייתי מרגל, שאני מדריך במחנה צבאי שיוצא לטיולים (מיסטר G כתב אישורים), עכשיו אצטרך גם לקבל נזיפה על קיבול ריתוק?

"אבל המורה, זה..." החל דייבי, ונעצר כשצבטתי אותו. מה יקרה אם יפלוט סודות?

"כן, דייבי?" שאל המורה.

"אמ... לא משנה..." אמר דייבי.

היום הנוראי נגמר. שנינו יצאנו לכיתת הריתוק ופגשנו שם את סופי.

"אם שוב פעם אני אראה את ג'ו, אני לא יודע מה אני אעשה!" איים דייבי ודפק באגרופו על שולחן.

"מה קרה הפעם?" התעניינה סופי.

"קיבלנו ריתוק היום, בשיעור מתמטיקה" עניתי בעגמומיות.

"באמת?" נדהמה סופי, "גם אני! בשיעור מדעים."

"טוב... לפחות לא נשתעמם" ניחמתי אותם, נהיה שם לבד. חוץ מהמורה להיסטוריה - מר אדי אוליבר, שאמור לבוא להשגיח עלינו.

עברו שעתיים, וכבר פסקו רעשי התלמידים, ועדיין מר אוליבר לא בא.

"איפה הוא יכול להיות?" תהה דייבי.

"אני לא יודעת מה איתכם," אמרה סופי וקמה, "אבל אני הולכת הביתה."

"יותר טוב שנחפש את מר אוליבר," אמרתי, "אני לא צריך עוד עונש על בריחה מריתוק."

התפצלנו לשלושה, ולקחנו את מכשירי הקשר הזעירים לאוזן שהכנתי (שתמיד היו בכיס של החולצות שלנו), למקרה שמישהו ימצא את המורה, וכך ידעו האחרים לחזור לכיתה מהר.

חיפשתי בחדר שירותי הגברים, חדר השרת, ואחר כך שמעתי את סופי צורחת במכשיר הקשר.

<"סופי! איפה את?"> קרא דייבי.

בתור תאום, דייבי תמיד דאג לסופי. ידעתי את זה, אבל דייבי הכחיש בכל תוקף. הלוואי שלי היו אחים או אחיות...

<"אני בחדר הבריחה, אתם חייבים לבוא מהר!"> ענתה סופי.

רצתי לחדר הברחה שהיה חשוך והגעתי רגע אחרי דייבי, הבטתי אל המים.

גופתו של המורה אוליבר צפה על המים, הוא היה נטול חיים.

משהו השתקף במים, הבטתי למעלה - דמות עם ברדס כחול נצמדה לתקרה והסתתרה בצללים.

"תראו, שם!" הצבעתי לעבר הדמות שקפצה על רצפת החדר והחלה לרוץ במהירות שיא לעבר היציאה מהחדר.

הדמות נעצרה, הסתובבה לעברנו והוציאה משהו ממתחת לברדס.

זיהיתי אותו מייד: "נפץ!" הזהרתי.

קפצנו לצדדים בזמן שהדמות הטילה בכוח כדור על רצפת החדר. הכדור התפוצץ ופלט עשן שגרם לערפל.

אחרי שהשתעלנו הרבה משאיפת עשן, והערפל התפוגג - הדמות נעלמה!   

"נו, ברצינות!" רקעה סופי ברגלה על הקרקע "רק יום אחד עבר מאז שהפסקנו להיות הסוכנים הכי טובים שיש, וכבר אנחנו מפסידים ברדיפה אחרי אדם אחד..."

"אולי במקום לשקוע ברחמים עצמיים, נראה מה אנחנו כן יכולים לעשות," אמר דייבי, "רנדי, יש סיכוי לתפוס אותו, לדעתך?" הביט בי דייבי.

"לפי קצב הריצה שלו - לא נראה לי," אמרתי, ואחרי חשיבה קצרה הוספתי: "אבל לא נראה לי שהוא סיים את המלאכה".

"למה לא?" שאלה סופי.

"כי הוא חשב שאת שוטרת או משהו, כשדיברת אל עצמך במכשיר הקשר. הוא לא רצה להסתבך עם רשויות חוק, ולכן נמלט. אם הוא היה חושב שאת תלמידה - אני לא חושב שזה לא היה מפריע לו..."

סופי בלעה את הרוק.

"אז, מה הוא חיפש? למה הוא הרג את מר אוליבר?" שאל דייבי.

"אולי נמצא את התשובה אצל מר אוליבר עצמו," עניתי.

"טוב," אמר דייבי, "סופי, את לכי ותקראי למשטרה. ספרי שמצאת אותו מחוץ למים. אני ורנדי נחפש מה אפשר למצוא."

סופי הנהנה ויצאה לדרכה.

אני לא יודע לצלול או לשחות, אני בכלל לא טוב בספורט. אז דייבי צלל אל מי הבריחה, וגרר משם את הגופה.

"מצאתי שם משהו למטה," אמר דייבי, "חכה כאן".

דייבי צלל שוב בזמן שבדקתי את גופת המת. הוא הוציא משם הפעם תיבה קטנה סתומה, נתן לי אותה והחבאתי אותה מתחת לחולצתי.

<"השוטרים הגיעו, צאו משם דרך חלונות השירותים, אפגוש אתכם מחוץ לגדר בית הספר"> הודיעה סופי בקשר.

יצאנו בלי שיבחינו בנו דרך השירותים אל האוויר הפתוח, שם פגשנו את סופי, והראנו לה את התיבה.

פתחתי את התיבה בזהירות.

היה שם פתק. הקראתי את הפתק: "הסוכן אדי אוליבר, פרוייקט אקספלורר נפתח שוב, אנו זקוקים נואשות לעזרתך, ומזהירים אותך - הישמר!"

"פרוייקט אקספלורר? שמעתם על זה משהו פעם?" שאלתי.

"לא, אבל אני יודע איפה נוכל למצוא תשובה..." אמר דייבי.

"נהדר!  חוזרים לביזנס!" צהלה סופי.


                        המשך יבוא...
      









מתח סיפור בהמשכים

© כל הזכויות ליצירה שמורות לדוצקי
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ד´ תשרי ה´תשע"א  
קצת מפריע לי שזה מרגיש קצת כמו סדרת טלוויזיה לילדים ונוער. נאי לא בטוח שזה מה שאת מנסה ליצור.
כדי לשדרג את הסיפור הייתי ממליץ להשתמש במחשבות. מחשבות עמוקות, כאלה שיבואו ממך באמת. תשתדלי יותר לכתוב את מה שאת רוצה, ופחות מה היו אומרים עכשיו אם זה היה בטלוויזיה, או אם זה היה כתוב בהארי פוטר.
מקווה שתצליחי לחדש!
אני אמשיך לעקוב.
ה´ תשרי ה´תשע"א  
התבלבלתי עם "צוות 4" וחשבתי שמדובר כאן ביוצרת...
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד