בנושא
בכרם
חדשות
 
צוות4- רעמים באוגוסט(פרק2) / tooti_frooti
בביכורים מאז כ"ז אלול ה´תש"ע

 

שלהבת ישבה בבית הקפה, שיערה האדמוני זהר בשמש אוגוסט הקופחת. הכביש העלה אדים וערפיח המכוניות לא הפך את האוויר לקל יותר לנשימה.

היא הזיעה כמו סוס מירוץ, אחרי המירוץ.

מזל שהיה לה השכל להזמין אייס-קפה. קצת קור לא יזיק לה.

אולי שחף תוכל לעזור לה בעניין הזה. שחף ופאב הקרח שלה.

היא קמה בהחלטיות והחלה לצעוד, סורקת את הרחוב.

כשמצאה את הדלת השחורה העבה, היא דחפה אותה ונכנסה לבפנים.

הקור שקידם את פניה גרם לה לקחת נשימה עמוקה של אוויר מזגנים צלול.

תודה לממציא המזגן, הוא כרגע הציל אותה מבערה פנימית.

האור הכחלחל שהאיר את המסדרון משך אותה בחיוך פנימה.

היא נופפה לשלום לאיש בדובון הצמרירי ששמר על המקום, איך קראו לו? אדי? עומר? היא לא זכרה.

לאחר שפנתה ימינה נגלה בפניה הפאב המרהיב.

שולחנות מעוצבים וכיסאות מקרח, דלפק מקרח ומדפים שהכילו משקאות אלכוהוליים, הכל מקרח.

שלהבת שרקה בהתפעלות, "את חתיכת כישרון ילדונת! איך עשית את זה?"

היא פנתה אל שחף בחיוך אמיתי.

כשהניחה את ידה על דלפק הקרח, נוצרו סביבה אדים והקרח החל להימס.

"היי!" נזפה בה שחף והעיפה את היד מהדלפק, "את עוד תמיסי לי את הפרנסה!"

שלהבת חייכה, "כאילו שמישהו יכול..." ענתה, עוקצת את חברתה בידידותיות.

"אז איזה משקה תרצי גבירתי?" ענתה לה שחף ברשמיות מעושה.

"תמליצי לי על משהו... לוהט!" שלהבת החזירה לה בחיוך מתחכם.

"קיבלת." שחף הפנתה לשלהבת את גבה וצעקה אל בחור, שלדעתה של שלהבת היה יותר מסתם חתיך, "ג'יי! סאן-פרנסיסקו אחד לגברת האדומה!"

החתיך, ג'יי, חייך והרים את אגודלו באוויר, פונה אל כל אותם משקאות אלכוהוליים כדי להכין את הקוקטייל המדובר.

"אני מנחשת שאת לא רוצה בינתיים לנשנש גלידה..." הוסיפה שחף ובחיוך ידעני הוסיפה לקערת קרח שני כדורי גלידת שוקולד, האהובה על שלהבת.

"אם הקערה מהקרח שלך תשרוד אותי, אני אנשנש..."

"רוצה תוספת ג'יי בצד?" קריצה קטנה הבהירה לשלהבת ששחף במצב רוח קרבי, אם היא מציעה לחלוק את החבר-הכי-טוב שלה, ועוד עם שלהבת.

"את יודעת שאני אטרוף אותו..."

"אולי זה יגרום לו לרדת לי מהוריד. הוא לא מפסיק לשגע אותי עם ההערות שלו על הבחורים שאני יוצאת איתם."

"את יודעת שזה בלתי אפשרי, שחף, יש לך כדורי שלג בורידים במקום דם."

"בסדר, אז הוא מחרבש לי את הגלידה."

שלהבת לקחה כפית מתכת (היא ויתרה על החוויה הקרה, לפחות בחלק ממנה.) ודגמה את הגלידה.

"מממממ... שוב השתוללת אתמול עם הניסויים שלך בשוקולד?"

העיניים האפורות של שחף נצצו, "איך יצא?"

שלהבת חייכה, עיניה הזהובות הבהבו כמו אש באח. "יצא אלוהי! את מוכשרת ואת מבזבזת את עצמך בפאב המגניב הזה."

"אני לא רואה את זה כבזבוז, אני מוגנת כאן. אף אחד לא רודף אחריי," היא הנמיכה את קולה ללחישה ורכנה אל חברתה, "אף אחד כאן לא חושד בי ומנסה ללכוד אותי. בניגוד לכל שנות נעוריי. יש כאן גבר חתיך ששומר עליי מהמין הכוחני ואני נהנית לדבר עם הלקוחות. דרך אגב, " היא הוסיפה, "הרגע נכנס לכאן מישהו שיכול לעמוד בסטנדרטים שלך, שלהבת..."

במילים אלה התרחקה שחף משלהבת ופנתה אל ג'יי, לוקחת ממנו את הקוקטייל ומניחה בפניה של חברתה.

"מה תרצה לשתות אדוני?" היא פנתה אל הבחור שהתיישב, בעווית פנים קלה, על כיסא הקרח.

"אני חושב שקפה לא היה מזיק לי. קפוא פה." הוא אמר לשחף בחיוך קל.

"אם ככה, קפה... אני רק מזהירה מראש, הוא יהיה קר." היא פנתה לג'יי כשקולו של הבחור רדף אחריה.

"לא, לא! זה בסדר... אני אוותר. אני שותה מספיק קפה קר וגרוע בעבודה." הוא נאנח ואדים של קור יצאו מפיו.

שלהבת בחנה אותו תוך כדי לגימות קטנות מהקוקטייל שלה. הוא נראה... אמוציונאלי. טיפוס של אש. היא הצטיינה בסיווג אנשים והבחור הזה היה יותר מאש, הוא היה כבשן מהלך.

הוא היה בדיוק מה ששחף צריכה.

חיוך קטן ריצד על שפתיה ושחף קלטה אותו וידעה שחברתה מתכננת משהו.

היא שלחה בה מבט מתרה וחזרה אל הבחור.

"אז מה תרצה לשתות..."

"עומר." הוא אמר, עיניו בצבע הדבש חייכו אליה," נראה לי שבירה קרה תספיק."

שחף עשתה עצמה מאוכזבת, "רק בירה קרה?"

"יש לי עבודה לחזור אליה עוד שעה וחצי... אני מעדיף להיות פיקח."

שחף חייכה, "נהג?"

"שוטר."

חיוכה של שחף קפא על פניה, בקצה הדלפק, שלהבת השתנקה קלות, מניחה את הכוס המרוקנת למחצה. היא שלחה מבט לשחף, שתיהן בהו אחת בשניה, רק לרגע, וחזרו לעיסוקיהן.

"אם ככה, בירה קרה אחת, לשוטר, ג'יי!" היא צעקה והלכה אל המטבח מאחורי מדפי האלכוהול.

היא שלפה מכיסה מפתחות ופתחה את הארונית שלה. שולפת משם תמונה יחידה שגזרה מעיתון, שנים רבות לפני כן.

היא לא אהבה שוטרים, והייתה לה סיבה טובה מאוד לכך.

היא קיפלה בחזרה את התמונה, נעלה את הארונית וחזרה אל הדלפק עם בקבוק בירה קרה.

_____


"הוא רק אמר את השם שלו וגברת שחף נמסה..."

שלהבת אמרה בהתרסה, זורקת שני ז'יטונים כחולים אל הערמה במרכז השולחן.

גאיה הרימה את גבותיה בתמיהה. "את מעלה את ההימור במאתיים? או שאת משוגעת או שאת מבלפת."

"או שאני צודקת!" ענתה שלהבת בחיוך זחוח.

"אז את אומרת שהוא שוטר?" גאיה הפנתה את השאלה לשחף, שחף מצידה הרימה את כתפיה בסתמיות פעם אחת ואמרה, "אני בחוץ."

ערבי רביעי היו קבועים בשביל הבנות כערבי פוקר, אבל הן גם היו מתעדכנות כל אחת בחייה של האחרת.

שחף הייתה מדברת על הלקוחות המוזרים של הפאב שלה, איגי הייתה מספרת על אירועי המשמרת שלה באותו השבוע, גאיה על חוות הסוסים ושלהבת על העיתון.

לכל אחת מהן הייתה עבודה שהיא אהבה וטיפחה, כל אחת מהן בנתה את עצמה מאפס.

לכולן היה תחביב אחד משותף.

כסף.

וכמה שיותר, יותר טוב.

שלהבת השוותה את ההימור וחשפה את הקלפים.

"פול האוס."

גאיה ואיגי קיללו בשקט. "איך את תמיד עושה את זה?"

"תקראו לזה מיומנות."

"יום יבוא ואני אחשוף את הטריק שלך, את רמאית קטנה." אמרה איגי בחיוך.

"עזבו את הפוקר, מה יש לנו השבוע?" גאיה שאלה בהתלהבות.

"את הזוג ברמן."

"מה איתם?"

"הוא קנה לגברת ברמן מתנה ליום הולדתה השלושים וחמש, שרשרת יהלומים רוסיים." אמרה שחף בחיוך, "כמובן, השרשרת היא גם פיצוי על העובדה שהוא והנאמנות אל אשתו אויבים כבר שנתיים. היא עוד לא גילתה את זה."

שלהבת עיקמה את אפה "אנחנו בדרך כלל לא מתעסקות עם אבני חן."

"הפעם זה שווה את הסיכון." אמרה שחף.

"כמה?" התעקשה שלהבת.

"חמש מאות וחמישים אלף דולר."

"שזה בשקלים?"

"יותר משני מליון שקלים."

העיניים של שלהבת ריצדו בעניין.

"אני בפנים." קראה גאיה.

"גם אני!" איגי הרימה כוס יין אדום לאות השתתפותה.

שחף הביטה בשלהבת וחיכתה.

"אני כל-כך בפנים..." אמרה שלהבת בשקט.

"יופי. אז כדאי שנתחיל להתכונן."

_____


שחף שנאה לעבוד בסופי שבוע, אבל את רוב הכסף היא הרוויחה דווקא בימים שבהם רצתה לבלות.

 היא לבשה את הטי-שירט עם שם הפאב שלה והתייצבה בעמדת הברמן בדלפק.

"נראה לי שהיום אני יכול להרשות לעצמי לשתות יותר מבקבוק בירה קרה." הקול היה קרוב מאוד אל אוזנה ושחף קפצה מבהלה.

שרשרת היהלומים הרוסיים שכבה לה בנחת בכיס מכנסי הג'ינס שלה וקירבתו של השוטר לא מצאה חן בעיניה.

"אין לשוטרים עבודה בשישי בערב?" היא נשמעה מתוחה מידיי באוזניה ולכן כחכחה בגרונה קלות ושלחה אל עומר חיוך מהסס. נהדר, עכשיו הוא יחשוב שהיא ביישנית וינסה להתקרב עוד יותר.

"תיארתי לעצמי שברמנים בכירים עובדים גם בשישי בערב, אז סידרתי לי משמרת לשבת בצהריים."

"נהדר." אמרה בציניות, "מה תרצה לשתות היום, אדון שוטר?"

עומר חייך. "קצת ויסקי לא יזיק."

שחף נעצה בו מבט מצמית והא נע בכיסאו הקפוא בחוסר נוחות.

"משהו לא בסדר עם הבקשה שלי?" למרות חוסר הנוחות, החזיר לה מבט משועשע.

היא הרימה את כתפיה בתנועה שאפיינה אותה הכי הרבה, אדישות.

"לא, איזה תרצה?"

"נראה לי ששיבאס יהיה בסדר."

שחף הלכה להביא כוסית שיבאס, מהרהרת בתמונה שבארונית שלה. בזמן האחרון היא חשבה עליה הרבה יותר מידיי.

כשאיגי נכנסה אל הפאב, שחף כבר הייתה מתוחה כמו קפיץ.

"איגי, תעשי משהו, הוא לא מוריד את העיניים שלו ממני ויש לי בכיס את הרוסיים הארורים!"

איגי חייכה מאוזן לאוזן, נוגעת בעדינות בדלפק.

"תפסיקי לתקן את הנזקים ששלהבת עושה!" נזפה בה שחף בלחישה.

"אל תדאגי ילדונת, אף אחד לא רואה. וגם מי שכן, לא מאמין."

"יום יבוא ואת תחשפי אותנו עם הפזיזות שלך."

"בינתיים את עושה את העבודה יפה מאוד, הבחור שלך נועץ בך מבט ולא מבין מה קורה  פה."

"אה, אני אגיד את האמת אם הוא ישאל."

"ש...?"

"שהשותפה הסמויה שלי מנסה לחשוף לי את הכיסוי."

שחף הטילה את הכוס לעברו של עומר והוא הביט בה וחייך.

"כוס מקרח? זה רעיון..."

"ככה לא צריך לספור את כמות הקוביות המדויקת שאנשים רוצים. יותר זמן לעצמי." ענתה שחף בחדות.

איגי נעצה בה מבט נוזף.

"עזוב אותה, היא במצב רוח של סופת ברקים לפי תחילת הסערה... היא רק מחכה לאות והיא תתפוצץ."

המבט שנעצה שחף באיגי גרם לעיקצוצים בידיה והיא ידעה ששחף מאוד קרובה לפיצוץ המדובר. היא משכה את החוט עד הגבול, עכשיו הגיע הזמן להרפות.

"שחף, שאני אחליף אותך לכמה דקות ותצאי להירגע?" אמרה איגי ברוגע, אבל בתוכה הייתה עדיין מתוחה, ידיה עדיין עקצצו.

שחף נאנחה קלות ואמרה "אני אשמח, חמש דקות ואני חוזרת."

היא יצאה והשאירה את איגי לטפל בלקוחות.

איגי ספרה בליבה עד חמש וכששמעה את הרעמים שיחררה את האוויר האצור בריאותיה.

"רעמים? בקיץ? המדינה הזאת התחרפנה לגמרי..." אמר לה הבחור שנעץ בשחף מבטים כל הערב.

"אתה יודע איך זה..." ענתה לו בחיוך רחב, "התחממות גלובלית ועוד כל מיני שטויות..."

הוא חייך בתגובה לדבריה.

"את גם עובדת פה?" שאל.

"אני שותפה סמויה, אבל אל תגלה לאף אחד..." היא ענתה בקריצה.

"אז תמסרי לשותפה הגלויה שהפאב הזה מטורף. המלצתי עליו לחברים שלי, הם עוד יבואו."

"אני לא רואה אותם כאן עכשיו..."

"אל תדאגי, עוד רבע שעה הם יתייצבו פה. הסקרנות הורגת אותם."

איגי חייכה וראתה בזווית עינה את שחף נכנסת בחזרה, עיניה האפורות בהקו מעט יותר מהרגיל.

ארורה היא והברקים שלה.

________


"לכי לעזאזל! זה מה שיש לי להגיד לך!" שחף צעקה על איגי בכל כוחה, בעוד שלהבת וגאיה מנסות להרגיע אותה. החדר כבר התחיל לרטוט ממתח.

"שחף, את עוד תהרגי את כולנו! תירגעי ומהר!"

"אין לכן מה לדאוג, הודות לאיגי המקסימה שלנו, יעבור שבוע עד שאני אוכל להרוג אתכן!"

גאיה ליטפה את זרועה של שחף באיטיות, מנסה להרגיע אותה.

"הודות לאיגי המקסימה את לא הרגת את עצמך ולא התפוצצת. זה תמיד ככה שחף, איגי נותנת לך אופציה לפרוק את כל המטענים שאת צוברת. היא מנסה לעזור." אמרה גאיה בשקט.

"היא רק מעצבנת אותי עוד יותר."

"בגלל שהיא צודקת." הפעם היה תורה של שלהבת לרסן את שחף. "חזרנו ממבצע מאוד ייחודי, היהלומים ישבו לך בכיס והשוטר התנחל לך בנשמה. את היית במצב מסוכן." היא אמרה בתקיפות.

שחף התנערה מהידיים שאחזו בה ונחתה על הספה המרופדת בעייפות. שלהבת, איגי וגאיה נרגעו, המתח באוויר נעלם.

"תראו," אמרה שחף בקול צרוד מהצעקות, "רק תסתכלו למה זה גרם. החזאים בטלוויזיה לא מבינים למה הייתה סופת ברקים באמצע הקיץ, ולמה היא הייתה רק מעל תל אביב."

גאיה חייכה קלות, "הם עוד ימצאו איזה תירוץ, אל תדאגי. סיפקת להם עוד עבודה. אבל עזבי אותך מהשירות המטאורולוגי, אני חושבת שיש כאן משהו שרוצה קצת יחס."

חיוכים מלאי סיפוק עלו על פניהן של הבנות.

"ארבעה מליון שקלים ישראלים חדשים-דנדשים..." נאנחה שלהבת ועצמה את עיניה.

"תפסיקי לדמיין את עצמך קונה את הפורשה האדומה ההיא. יעלו עלייך תוך שניות, בעיקר שכל השוטרים במדינה מחפשים את היהלומים האלה." אמרה גאיה בנזיפה ספק משועשעת, ספק רצינית.

"הו, לא. אני פשוט יודעת שהבוס שלי יבקש כתבה על זה. צחוק הגורל ממש."

"הבוס שלך חמור," אמרה איגי בקול נגעל, "הוא שוביניסט מרושע ש-"

"- שמשלם די טוב, באמת." אמרה שלהבת בחיוך, "אני שם רק בגלל הכסף, אל תשכחי."

"את שם כי את נרקומנית של דף ועט." ענתה לה שחף, מקניטה.

"היא מקניטה אותי! ראיתן את זה?" שלהבת קמה על רגליה בדרמתיות מעושה וצעקה בקול, "כדור הארץ, אתה יכול להירגע! אדונית הברקים לא תחשמל אותך למוות, היא הקניטה אותי!"

ארבעת הבנות פרצו בצחוק בחדר הבידוד באחורי פאב הקרח.

ארבעה יסודות שמשתלבים בהרמוניה.

בינתיים, לא רחוק משם, בבניין המשטרה ישבה חבורה של שוטרים וניסתה לפענח את השוד המתוחכם והיקר ביותר בהיסטוריה,

לפחות ממה שהם זכרו.

                                              *****



מד"ב ופנטזיה סיפור בהמשכים

© כל הזכויות ליצירה שמורות לtooti_frooti
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"א תשרי ה´תשע"א  
יאא עוד משהו לעקוב אחריו! איזה כיף.

אבל אני לא יודע, ביחס למענישים זה קצת... פשוט יותר, יותר על פני השטח מאשר מתחתיו. נחכה לפרקים הבאים לחוות דעת רצינית יותר.

המון הצלחה! כיף לקרוא אותך
נתנאל.
י´ חשון ה´תשע"א  
את חושבת שזה בסדר, להתחיל דבר נפלא כזה ולהיעלם בערפל?!
לא מקובל עלי.

סתם.
הסיפור באמת מעולה, ואני במתח יותר מחודש, אז...

קדימה.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד