בנושא
בכרם
חדשות
 
משחק ריגול קטן - פרק 2 / דוצקי
בביכורים מאז כ"ד אלול ה´תש"ע

בס"ד

אחים קטנים יכולים להיות לפעמים ממש מעצבנים.

בייחוד כשמדובר בתאום קטן בכמה שניות.

"דייבי!" צרחתי כמה שאני יכולה "עוף מפה!"

אה, ושכחתי - בייחוד כשמדובר בדייבי.

מאז שנכנסנו לעסקי הסוכנות אצל מיסטר G, הוא מתנהג כמו המפקד של החבורה הקטנה שלנו.

לי, אין בעיה עם זה. אני לא אחת שיודעת לפקד. אני זו שמביאה את המוראל, דוחקת לפעולה.

כן, אני לא כמו דייבי.

"דייבי, רוץ!" צעק רנדי. השומרים תפסו את רנדי כמה שניות אחרי.

אני גם לא אחת מהסוג של רנדי. למשל, לי אין מושג במכונאות וכדומה...

תחושת המפקד של דייבי עלתה לו לראש: "לא אפקיר את אחותי ואת חברי הטוב בשטח אויב!"

"זרוק את הנשק ותרים ידיים!" קרא אחד מהשומרים שהתקרב אל דייבי.

'נו, באמת דייבי. יש לך עוד הזדמנות לברוח' אמרתי לעצמי, מקווה שבתור תאום שלי, הוא ישמע את מחשבתי.

כנראה, שהפעם, דייבי החליט לוותר על אותה ההזדמנות.

דייבי פרק את הלייזר שלו, ואת שעון היד הרב שימושי שרנדי נתן לו ליום - ההולדת ה-16. אחר כך הרים את ידיו באות כניעה.

השומרים והשומרות עשו עלינו חיפוש ולבסוף כבלו אותנו. 

"יופי אח קטן," רטנתי, "מרוצה?" הבטתי בדייבי במבט הכי מעוצבן שלי.

שערי הבניין נפתחו, ואנחנו הובלנו ע"י זוג שומרים וזוג שומרות פנימה.

"טוב, תביטו על הצד החיובי, לפחות נכנסנו" אמר רנדי.

"שקט!" אמרה אחת השומרות. 

כולנו השתתקנו בבת אחת, כנראה כאן מתחיל ההסבר מה יהיה העונש שלנו, וכו'... המנהג הפשוט שנהוג במרגלים שנתפסו "על חם".

"אתם העזתם לפלוש לבניין הסייברים - ובכן נכשלתם," אמרה האישה, "עכשיו ספרו לי מה חיפשתם כאן, ומי שלח אתכם?"

הבטתי בחבריי, הם כנראה חשבו את אותן המחשבות...

                                   *

לפני שבוע, מיד אחרי שהצלנו את העולם מהתחממות יתר. מעשה ידיהם של הסייברים, כמובן. קרא אלינו מיסטר G למשרד.

ואפילו לא הספקתי להגיד שלום להורים שלי...

"הקשיבו חיילים," החל מיסטר G, "עקבנו אחרי סוכן סייבר שברח, כביכול, ממאסר, אל עבר הבניין הראשי של הסייברים."

מיסטר G לחץ על איזה כפתור, והולוגרמה של הבניין הופיעה על שולחנו.

"הבניין מוקף בגדר תיל, ושומרים מפטרלים בו יום ולילה," אמר מיסטר G, "מה יש בפנים - איש לא יודע... אני מעריך ששם יימצא מפעיל הסייברים, מי שזה לא יהיה. והמשימה - להגיע אליו ולעצור אותו."

"אבל גם אם נגיע אליו - יהיו סביבו עוד הרבה סוכנים, איך נוכל להוציא אותו משם?" שאל רנדי.

"הסייברים לא יוכלו לעשות כמעט דבר ללא פיקוד" אמר מיסטר G.

רנדי נראה מסופק, אבל לפני שהשחיל מילה, שאל דייבי: "עוד הוראות, המפקד?"

"כן," אמר מיסטר G, ומשום מה הביט ישירות אליי, "הפעולה אמורה להיות בשיא הסודיות! לאף אחד אחר - מלבד שלושתכם, אסור לדעת על המבצע, ועל מה שנאמר פה בחדר."

"כן, המפקד!" הצדעתי. הפעם, משום מה, חשבתי שראוי שאני אהיה זו שתיתן אישור הסכמה.
  
"ועוד משהו אחרון," אם אתם נתפסים - אתם לבד!"

שלושתנו בלענו את הרוק ביחד.

"עכשיו, צאו לפעולה! אי אפשר לדעת מה מתכננים הסייברים הפעם" פסק מיסטר G, ושלושתנו יצאנו מהמשרד.

אחרי דקה של התאוששות מהחדשות המרעישות, אמר רנדי: "טוב... זה הולך להיות לא קל."

"יהיה לנו קל יותר אם נגבש תוכנית," אמר דייבי, "סופי, את בסדר?"

בהתחלה לא הבנתי למה מיסטר G הביט דווקא אליי באזהרתו, עכשיו הבנתי את התשובה, והיא עמדה במרחק לא רב מאיתנו - ג'ו, ואחותו אנסטסיה.

ג'ו ואנסטסיה היו גם סוכנים צעירים, כמונו בערך. וכאן בדיוק עמדה הבעייה - הם תמיד הצליחו במקומות שאנחנו נכשלנו בהם.

וזה מאוד שיגע אותנו, כל פעם מחדש. ובעיקר זה שיגע את דייבי, עד שפעם אחת, ממש החטיפו מכות אחד לשני (וחטפו עונש כהוגן...).
 
"אז, יישר כוח על המשימה האחרונה!" אמר ג'ו בחיוך, "שמעתי שהיה פיצוץ!"

כן, בהחלט התפוצץ שם משרד שלם בטעות, היינו אמורים להגיע אל המכשיר שהמציאו הסייברים בבית מסוים, וטעינו בשכונה. הסייברים הבינו את הטעות ועשו לנו מארב.
  
התוכנית של דייבי להיחלץ מהמארב הייתה - להיכנס לתוך בית נטוש, הם ירדפו אחרינו, ומשם - לקפוץ החוצה מהחלון ולברוח.

דייבי יצא אחרון. אבל שוב, כדי להיראות המפקד הטוב, ולהרוויח לי ולרנדי זמן לברוח - החליט להמשיך קצת את הלחימה בעצמו בפנים הבית. ובטעות - קרן הלייזר פגעה במיכלי הגז.

דייבי הספיק לברוח מהחלון, ללא פגיעות חמורות. וכשהגענו למקום בו היה המכשיר - לא היו שם הרבה סייברים שיגנו עליו.

מיסטר G רתח מזעם מהתוצאות, כי היה צריך למצוא תירוצים לשמע היריות, הפיצוץ וכד'... אבל נראה שהחדשות על הבניין הראשי של הסייברים הרגיעו אותו.

"אני לא מבינה למה לא לקחתם GPS?" צחקה אנסטסיה.

"יותר פשוט היה לקרוא להם לבוא למקום שקט, ולגמור את הסיפור שם. לא?" שאל ג'ו.

זה היה הקש ששבר את גב הגמל של אחי, והוא התקדם בזעם לעבר השניים שלעגו לנו. לפחות נשארנו בחיים.

התייצבתי בין שניהם והסתובבתי אל ג'ו: "למה אתה חייב להיות כל - כך רע? הא?" שאלתי.

"רק רציתי להציע לך לעבור לקבוצה הקטנה שלנו," החל ג'ו בתמימות, "אם תמשיכי איתם - לא תגיעי רחוק".

"אני אחשוב על זה, בסדר?" אמרתי בלי לחשוב, כדי שהוא יעוף.

למרות שבתת מודע - ההצעה נראתה מאוד טובה...

                                *

"אז," המשיכה הסייברית, "תענו או תענשו!"

דייבי התמקד ישירות במבטה ואמר: "אנחנו לבד."

הסייברית חייכה, "טוב, אם אתם כל - כך עקשנים, למה שלא נעשה לכם סיור?"

הורדנו עם האוסרים שלנו במעלית לקומה קרקעית, שהוצרך קוד ע"י לרדת אליה.

החדר שנחשפנו אליו היה מלא מכונות, מחשבים, סוכנים סייברים... אבל הכי חשוב - בקצה החדר התייצב כיסא נוח, בו ישב אדם בעל מסכת עור חומה, עם חורים לעיניים ולנשימה. כנראה מפקד הסייברים הנודע.

"אוה, אורחים! כמה נפלא!" אמר האיש במסכה, "שבו בנוח בבקשה, ונארח אתכם."

כיסאות הובאו למקום, ואנחנו הושבנו עליהם. תוך כדי כך, קשרו אותנו לכיסא בחבל עבה.

"אספר לכם על התוכנית הגאונית שלי," אמר האיש, "עד עכשיו, סיכלתם לי את כל תוכניותיי להשמדת העולם. אז חשבתי - למה להשמיד אותו - אם הוא יכול להיות שלי? אז הכנתי פצצה מיוחדת הפועלת ע"י לווינים בחלל. כל שטח שארצה להשמיד - בלחיצת כפתור."

"למה?" שאלתי.

"כי ארוויח הון מזה, ואהיה החזק ביותר בעולם!" ענה האיש.

"תודה על ההרצאה," נשמע קול מוכר, "אבל זה מספיק!"

משום- מקום הגיחו ג'ו ואנסטסיה, וכבר היו בחצי הדרך לנטרל את השומרים.

אלה ששמרו עלינו לא שמו לב אלינו, ולכן דחפתי עם הכיסא את השומרת שליידי, השאר עשו כמוני. 

"מאוחר מדי, ילדים..." אמר האיש במסכה ולחץ על כפתור הפעלת הלויין, "רק אמקם אותו ו..."

לייזר פגע במחשב שהפעיל את הלויין, אנסטסיה פספסה.

לקחתי את הסכין של השומרת שדחפתי, וחתכתי את החבלים שקשרו אותנו, אח"כ הלכנו לעזור לג'ו ואנסטסיה.

"אתם אלה שאמרתם לסייברים איפה אנחנו מתחבאים!" אמר דייבי ברוגז, ספק לעצמו, ספק לג'ו "בטח גם כשהכניסו אותנו, חדרתם בגנבה לבניין."

"בינגו!" אמר ג'ו, "ראיתי שמיסטר G קרא לכם ביחידות למשרדו, וחשבתי שזה לא פייר, לכן - לקחתי את מדבקת ההאזנה לקיר שלי, ושמעתי הכול".

"אני לא רוצה להפריע," אמר רנדי פתאום, "אבל אם הלויין הופעל, ללא כיוון, הפצצה תבוא ישר עלינו."

"רנדי, לך על זה! נסה מה שאתה יכול!" פקד דייבי.

"אנסטסיה יכולה לטפל בזה לבד!" אמר ג'ו.

אני בשלי נאבקתי אם הסייברית האחרונה שאנסטסיה השאירה לי, ולא היה לי זמן עשיו להפריד בריב הזה.

הפצצה תיקתקה בקול:  

"6"
"5"
"4"
"3"
"2"
"1"

                                                   המשך יבוא...


 

 

 


מתח סיפור בהמשכים

© כל הזכויות ליצירה שמורות לדוצקי
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד