|
 |
על משק הכנפיים עולה בסולם אל האור חש את הגובה שלא נגמר עננים עפים באפור
והוא ציפור הממריאה ללא כנפיים ונופלת כמו האור אל סוף מחיאות הכפיים
מעל הזירה טס עוצם מעט את עיניו אליו פונה הזרקור מרחף על גלי האור
כך הסתבך בשמיים כציפור אשר נורתה מרגיש איך הכל נשבר ואת הגובה אשר נגמר
אל על בצמרת האוהל ובנפילה אל קול הצחוק נקרע אל מול שמיים אל האופל השחור
קרקס
©
כל הזכויות ליצירה שמורות לאלי משעלי
|
רק חברים בכיפה יכולים לכתוב תגובה
|
|
|
|
ה´ אלול ה´תש"ע  | | האסוציאציה הכי חדה שלי (?) קישרה את מילותיך מיד ל- "עושה הנפלאות מלובין". אסוציאציה מס' 2 בתוכי היא דמותו של דמבו בקרקס.. מעורפל ואני לא זוכרת בכלל את ההשתלשלות שם אבל בכל אופן... מהמם! הפריע לי הריבוי ב- אל אל אל ... אבל אולי סתאם כי אני ביקורתית. ברכת שיגשוג |  | ו´ אלול ה´תש"ע  | | רק משהו אחד שלא הבנתי: הוא נפל? או שזה חלק מהתעלולים, שהוא עולה ויורד? |  | ו´ אלול ה´תש"ע  | | יומו קשה ותעלוליו רבים הוא שורד ומרגש המונים נהדר |  | |