המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
רציף / לייאה
בביכורים מאז ג´ אלול ה´תש"ע

רָצִיף.
אוֹהֲבִים נִפְרָדִים עַל רַכֶּבֶת,
רַכֶּבֶת מַפְרִידָה אוֹהֲבִים.
תְּרוּעַת הַקָּטָר חוֹתֶמֶת עָבַר -
הוּא נִשְׁאָר מְבוּיַשׁ עַל הַרָצִיף,
שׁוֹמֵט נְשִׁיקוֹת וְנִפְנוּפִים לְשָׁלוֹם
שֶׁטֶרֶם טָבַע בָּנוּ, רֶגַע לִפְנֵי
שֶׁגָמָאנוּ מֶרְחָק.
לוּ רַק הָיִיתִי כָּאן דַּקָּה קֹדֶם.

חַלּוֹנוֹת.
אֲנָשִׁים הוֹלְכִים וְנִמְחִים עַל
זְגוּגִית הַחַלּוֹן.
אַל תַּפְנֶה אֶת רֹאשְׁךָ לְאָחוֹר
שֶׁלֹּא תִּרְאֶה שֶׁהִיא כְּבָר אֵינֶנָּה, הָלְכָה.
חַלּוֹנוֹת הָרַכֶּבֶת סְגוּרִים
אוּלַי כְּדֵי שלא תִישָׁבֵר וְתִּצְעַק לָהּ.
בְּמָקוֹם שֶׁנִּסְגַּר בּוֹ חַלּוֹן גַּם הַדֶּלֶת סְגוּרָה.
מִמָּקוֹם שֶׁסְּגוּרָה בּוֹ הַדֶּלֶת -
אַתָּה יוֹצֵא לְמַסָּע.

נוֹף.
כִּמְעַט ושָׁכַחְתִּי -
צִדֵּי הַדֶּרֶךְ זְרוּעִים בְּיָרֹק.
הֶהָיָה שָׁם תָּמִיד?
אוֹ שֶׁמָּא קוֹצִים הָפְכוּ בְּעֵינֵינוּ לְגַּן?
כָּאן זאֹת לֹא אַנְגְלִיָה.
אוּלַי חֲבָל שֶׁכָּךְ.
אִלּוּ הָיִינוּ רְחוֹקִים מֵהַבַּיִת לֹא
הָיִינוּ כּוֹאֲבִים לְמַרְאֵה
רָצִיף מְרֻחָק.

(גַּלְגַּל.
אוּלַי נִסַּע מִכָּאן הָלְאָה.
אוּלַי תַּחֲנָה אַחֶרֶת?
אוֹ שֶׁשָׁגִינוּ בַּשָּׁעָה?
אִם תַּבִּיט לְאָחוֹר
תִּרְאֶה אוֹתָהּ מִתְחַנֶּנֶת
שֶׁתָּשׁוּב בָּרַכֶּבֶת הַבָּאָה.)


17.7.10



החמצה פרידה

© כל הזכויות ליצירה שמורות ללייאה
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ח´ אלול ה´תש"ע  
היי לך!

שמעי, זה שיר מקסים, וזה פשוט נפלא לראות את ההתקדמות שלך. ובמילה קטנה, רק בגלל שאת יודעת לכתוב היטב, רק רציתי להגיד שנראה לי שמבחינת התוכן את יכולה אפילו עוד קצת. קצת יותר עמוק.

אבל עדיין, מקסים.
ח´ אלול ה´תש"ע  
מסכים עם יסמין, יש המון וגם יש לאן.

הדיאלוג הזה סביב הרכבת והפרידה הוא מרתק, והבית האחרון הפך אותו ליפהפה ומורכב עוד יותר.

(בכלל, שירים בתחנת רכבת הם נפלאים בעייני, אבל כאן הפרידה הלוך ושוב, מכאן ומשם, הופכת את השיר לנפלא עוד יותר. מעציב שוב ושוב.)

רועי רואי ציפור|

ח´ אלול ה´תש"ע  
שיר מקסים כרגיל!

'בְּמָקוֹם שֶׁנִּסְגַּר בּוֹ חַלּוֹן גַּם הַדֶּלֶת סְגוּרָה.
מִמָּקוֹם שֶׁסְּגוּרָה בּוֹ הַדֶּלֶת -
אַתָּה יוֹצֵא לְמַסָּע'
את המילים האלה אני אשמור

תודה
לילה טוב
יוני
ט´ אלול ה´תש"ע  
לאה, זה שיר מקסים ויש בו מן השלמות.
יסמין- לא מסכימה איתך, מצטערת. לשיר הזה מספיק משמעויות משלו (אני לוקחת בחשבון שאנחנו פשוט קוראות את השיר אחרת).
וגם משמעות אחת דקה וצלולה מספיקה לי בהחלט.

סוף בית שני וכל השלישי בהחלט מתאימים לי עכשיו.
ט´ אלול ה´תש"ע  
היום נסעתי ברכבת וקראתי את השיר הזה. זה היה מיוחד.

אני רוצה לציין את המוזיקליות העדינה שבו, שמורגשת בטוב טעם ולא כופה את עצמה.
זה שיר. מצד אחד קוסם, מצד שני יש בו משהו פושר שאני לא מוצא לו מילה. כאילו לא הלכת עד הסוף משני הצדדים, מהבחינה המילולית, שו שהיא קצת טכנית ונוצצת (אליה שייכים משחקי המילים וקצת מהחרוזים, והאסתטיקה של השיר) ומבחינת הרגש. אני לא אוהב לבקש מהמשורר להקיז את דמו כדי שירגש אותי, אבל כאן זה אחרת. כאילו אני קצת לא מאמין שהיית שם, וזה הופך את הכל לפחות אמין ואמיתי. למרות שאולי כן. לא יודע.

נהניתי ממנו
ט´ אלול ה´תש"ע  
אין לי זמן ליותר מרפרוף של בוקר,
וממנו עלו תחושות דומות לאלו של ילד
(נהניתי לראות שהעלית, לרפרף על שכתבת,
אבל הרגשתי טיפטיפה כאילו את משחקת טוב תפקיד שליהקו לך,
אבל לא פורצת מתוכך)
שוב-מבוסס על רפרוף, שכבר הספיק להעלות חיוך
ט´ אלול ה´תש"ע  
הי לך :)
טוב, אני מסכימה עם ההם שמעליי, אבל אני אהיה קצת יותר בוטה... אני מרגישה בשיר הזה שכבר "למדת את מלאכת הכתיבה" ואת יודעת את התבנית שבה צריך לכתוב, אבל זו רק התבנית הנכונה, והתוכן לא באמת מצליח לשחק תפקיד פה, כאילו אני יכולה לומר שזה שיר טוב בלי שיש לי שמץ של מושג על מה הוא מדבר או אם הוא עצוב, שמח, מקנא? אני לא מרגישה אותך וזה מדי בולט לי בשיר הזה.
יש שירים שאמורים להיות קצת מרוחקים, מהשכל, וזה טוב. אבל כאן זה מרגיש לי שזה לא אמור להיות ככה, ובכל זאת נשאר קר.

אבל אני לא יכולה ולא רוצה לקחת לך את זה שאת כותבת טוב מאד, וזה לא שמה שכתבתי למעלה מוריד מהערך של לכתוב טוב, זו הצלחה נהדרת שהגעת אליה. (אבל כדי לדעת שאת כותבת נהדר את לא צריכה אישור )
ט´ אלול ה´תש"ע  
אני חושב שאני מבין מה כתבו מעליי.
אבל בעיניי זה יפה. זה ניכור מאופק שאני מאוד מעריך, רגש שמועבר בשקט. בדיוק כתבתי משהו דומה ליסמין היום, בתגובה לסיפור החדש שלה, וזה קצת מזכיר.
הייתה לי קצת בעיה (ובעצם, תמיד יש לי) עם השמות של הפסקות. אני מרגיש שהמשורר מתערב לי יותר מדי כאן.
החמוצמתוק הזה של הפרידות, ובעצם של הרבה דברים כואבים, אוף איתו.

תודה על זה
ט´ אלול ה´תש"ע  
רציתי להתייחס למילים ''ממקום שסגורה בו הדלת אתה יוצא למסע''
משפט שעורר בי את המחשבה שאולי מסע חדש אמיתי שאנו חדורים בו הוא כשנסגר אצלנו משהו ואנו כולנו קשורים לדבר הבא למסע החדש
ט´ אלול ה´תש"ע  
שזה מעצבן אין לכם מושג מה עשיתם לי עם התגובות האלו. כן, אני מודעת לריחוק ולניכור. גם אותי זה מבאס. אבל אולי... אולי יש שירים שנועדו להיות כאלה. דווקא אם הייתי כותבת את כל הכאב, משהו היה מאבד אמינות. רציתי להרגיש השלמה, לא כאב. אולי היה בי גם מין פחד כזה, שאם הכאב יהיה כתוב קרוב יותר, מוחשי יותר, זה יכאב בפנים יותר. אני תוהה עכשיו מה עדיף. ומה נכון לו, לשיר. כשכותבים שיר, תמיד מוותרים על משהו. השאלה כאן הייתה פשוט על מה לוותר.
תודה רבה לכולכם.
י´ אלול ה´תש"ע  
טוב, לדעתי למרות שאפשר להרגיש שויתרת כאן על משהו, השיר הזה מאוד מיוחד ויפה. בכלל, אהבתי את השימוש ברציף בכדי לתאר את הפרידה. יכולתי ממש להרגיש את זה.
המילים שלך נהדרות.

תודה לך.
י´ אלול ה´תש"ע  
לא מבין מה כולם רוצים.

כאילו, מבין, אבל לא מקבל. מה, היא חייבת, חייבת להשליך ולשפוך את כל הרגש שלה על זה, רק בגלל שזה שיר פרידה? אה, והוא גם ברציף של רכבת, אז כמובן שזה מחייב עצב אורבני, דמעות, לכלוך ופסימיות.

אני באמת לא מבין מה רע בשיר מאופק, מה רע בתחושות שהן פחות אבסולוטיות ויותר מעורפלות. ככה הן גם במציאות.

-

אלו דימויים מקסימים! זורמים על הלשון, נעימים ומאוד לעניין. שירי רכבות הן לעיתים דבר שחוזר על עצמו, והצלחתי לראות כאן את החידוש והמבט האישי שהוא שלך בלבד. זה באמת קוסם לי.

אני ממש, ממש אוהב את זה שבכל השיר השארת את תחושות הפרידה, הגעגוע והעצב הזה סוגשל בצד, בשקט, לבעבע ולמלא את החדר לאט לאט כמו ערפל; ובבית האחרון - הכל מתפרץ, יוצא, כמו שהוא ובעטיפה מינימלית. וגם שמת אותו בסוגריים, גאוני ממש.

אקיצר, נהניתי נורא. אני לא חושב שזה שיר מנוכר.

נתנאל.
י"א אלול ה´תש"ע  
אני מבין מה את אומרת. באמת יש שירים שהם כאלה (במקרה הבנתי את זה על עצמי בשבוע שעבר). ונראה לי שרק את יכולה להגיד אם וכמה זה מפריע לשיר.

נתנאל, אני גם חושב שאין כאן ניכור. פשוט, יש כאן הצגה של דבר אינטימי בלי האינטימיות, והפער הזה הוא כמו פספוס שמורגש. אני חושב ככה, בערך. קשה להסביר. ואכן מותר לכתוב ככה, ברור. פליאה היטיבה להסביר שיש שירים שבאים מהשכל ואז זה ברור, וכאן זה שיר שעושה הצגה של הלב, כלומר יש מרחק בין שניים, יש כמיהה (לוּ רַק הָיִיתִי כָּאן דַּקָּה קֹדֶם). אבל היא כמו מוצגת בהצגה. או נכנסת בתבנית, או משהו, לא יודע איך לקרוא לזה. ואני לא בטוח שאני חושב כמו בתגובה הקודמת שלי, כלומר שזה פושר ומפוספס.



אבל את יכולה להסביר לי למה כשכותבים שיר תמיד מוותרים על משהו? נשמע שיש משהו במשפט הזה.
י"ב אלול ה´תש"ע  
אז בהתחלה קראתי ואמרתי שזה יפה מאד, ובכלל ממש עשה לי חשק לקרוא כשראיתי שפירסמת, ואח"כ קראתי את התגובות והבנתי מה כן קצת הפריע לי...
שזה יפה ומתנגן וחמוד, אבל זה לא חודר, מטלטל, מרעיד.

אבל גם שירים מתנגנים אני אוהבת מאד, וגם להם מגיע מקום לפעמים, ובכלל יש לך פה משפטים נהדרים כמו
"אוֹהֲבִים נִפְרָדִים עַל רַכֶּבֶת,
רַכֶּבֶת מַפְרִידָה אוֹהֲבִים."
ו"אֲנָשִׁים הוֹלְכִים וְנִמְחִים"

בקיצור, זה יפה, וכיף שאת מפרסמת, וכיף לקרוא אותך, וגם לשירים כאלה יש מקום, העיקר שתשימי לב שאת לא הופכת וניהית מאולצת, כי זה קורה לפעמים, אחרי הרבה כתיבה ופרסום והמלצות ותגובות וכל' וכל'... תשימי לב, שבשירים שלך יש עדין אותך.

ושוב, שיר בהחלט יפה.
ט"ו אלול ה´תש"ע  
(יש לי מילה חזקה לתאר את מצבי: נפעם. זה שיר נפלא, ויש לך מקצב פנימי של משוררת. המחמאות האינטרנטיות האלה יכולות להישמע נבובות, אני יודע, אז אחזור על עצמי: לשיר הזה יש מקצב מאוד יחודי של שירה, של שיר טוב, שיר שיודע את עצמו. היינו: יש לך מקצב של משוררת, ותודה על החסד שבשיר הזה)

דניאל
י"א תשרי ה´תשע"א  
בְּמָקוֹם שֶׁנִּסְגַּר בּוֹ חַלּוֹן גַּם הַדֶּלֶת סְגוּרָה.
מִמָּקוֹם שֶׁסְּגוּרָה בּוֹ הַדֶּלֶת -
אַתָּה יוֹצֵא לְמַסָּע.
נפלא.

והגלגל שהוא כל כך מדויק שיש בזה קצת משהו לא הוגן אפילו להחמיא לו.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד