בנושא
בכרם
חדשות
 
אליהו / דג 142
בביכורים מאז ל´ אב ה´תש"ע

למען שמו באהבה


לילה סגרירי שרר בצפת. ירח האיר אך בקושי מבינות לעננים, על הזקן לבוש הבלויים שהתהלך חרישית בגשם הזלעפות בתורו אחר דבר הנעלם מן העין. לפתע, כמו הונחה על ידי אות שמימי, החל לפסוע אל עבר אור הנר המרצד מבעד לחלונות אחד הבתים.
בהגיעו אל דלת הבית, החל נוקש עליה נקישות קצרות, חלשות.
"צדקה", קרא הזקן אל עבר דלת העץ.
"עת צרה היא זו, ולא אוכל להיות בעזרך", השיב האיש בקול נשבר.
"צדקה תציל ממוות", החרה אחריו הזקן.
הדלת הוסטה הצידה עם ציריה השבורים. בפתח הדלת נגלו פניו שטופות הדמעות של בעל הבית, שהוארו אך בקושי באור הנר.
"אשתי יושבת על המשבר", התייפח האיש חרישית, "גופה קודח מחום, וחוששני פן תשיב נשמתה למרומים", המשיך האיש טרם שילשל לעני מטבעות מועטות.
"יתן לכם הבורא במהרה שפע, בריאות ובן זכר", אמר הזקן בפנותו אל הדלת.
"ועיר מושבך, מה שמה?" ניסה האיש לעכב את יציאת הזקן בשאלתו.
"עירי?! מושבי הוא באחד הכפרים הקטנים, עלומי השם. ארוכה היא הדרך לביתי", השיב ולא עצר מלכת.
"ומה מעשיך הרחק מביתך בלילה סגרירי זה?", נמשכו השאלות, "ושמך, מה הוא?"
--------------------------------
"אליהו", מילא הצעיר בקולו את חלל החדר, "אבי זכה באותו לילה לחסדי שמיים. מצבה של אמי שפר עליה, ובאותו הלילה הם זכו לבן זכר, זכו בי. אבי נתן לי את שמי בחושבו כי שמו של הזקן ידוע לי".
"אליהו", חזרה היושבת בחדר הייחוד על השם.
"יתכן שכן הדבר", המשיך אליהו, "אך עד פטירתו לא מצא אבי את הזקן, ולא נודעה לו זהותו", סיים אליהו את סיפורו.
"הנרקוד?" שאלה וטמנה את ידה בכף ידו. יחד הם פסעו אל עבר הדלת, ובעוד אליהו פתח את הדלת, החלו כלי הזמר בנגינתם, כמו היה זה אות לאוחזים בהם. מרחוק הגיע נער, ולצלילי הנגינה החל לשלוח את רגליו לצידי גופו בפיסוק. הוא שב ושלח רגליו לפניו ולאחריו, במעין ריקוד החוזר על עצמו.
"מים", ביקש הנער התשוש, לעת סיום, בעודו נופל על האדמה.
--------------------------------
"האדמה זזה", שמע אליהו את צופיה בעודו מקיץ משנתו, "תחושה רעה מתעוררת בי. עלינו לצאת אל מחוץ לבית".
"אלך להביא את אמי", אמר אליהו בפנותו אל חדרה של אמו.
בפנותו מהבית גבר זעזוע האדמה. הוא רץ עם אמו לעבר צופיה. משהגיע לאשתו, הבחין כי פניה חיוורות והבין כי דבר מה אינו כשורה.
"הילדה", מילמלה צופיה ללא קול אל מול ענן האבק שעלה מהריסות הבית.
אליהו בהה בהריסות הבית והתקשה להפנים את המשמעות המילים.
הזמן כמו עמד מלכת. אליהו הושיט ידו לעבר אשתו, והיא אחזה בה חזק, גורמת לכאב שלא הורגש, נוכח לצער הנורא. דמעות החלו שוטפות את עיניה, וקול הבכי לבדו הוא ששבר את הדממה.
לפתע, התרחש דבר מה בחורבה. בסמוך לקיר הבית המערבי החלו אבנים להתגלגל אל מחוץ לחורבה. קול בכי דק החל עולה, נבלע בבכיה של צופיה. ענן אבק עלה מההריסות, עת התרומם מתוכו זקן לבוש בלויים. אליהו, פעור פה, הבחין בזקן ובידיו האוחזות בתינוקת. הוא משך בידה של צופיה, והפנה את מבטה אל עבר הזקן. צופיה, שנשימתה כבדה עליה נוכח ההתרגשות וההתרחשות המשונה, פסעה לעבר הזקן. אליהו, בהחישו צעדיו לעבר הזקן, הושיט ידיו, ועיניו בורקות מהכרת תודה. הזקן הושיט ידיו לעבר אליהו, הניח לתינוקת המבוהלת, ובעשותו כך, נעלם כלא היה.



אליהו דודי הריסות חרבה חתונה מסתורין משבר סוד צופיה צפת ריקודודי רעידת אדמה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לדג 142
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ב אלול ה´תש"ע  
זה כתוב יפה, ודי מרתק, אבל לצערי לא מצאתי פואנטה עמוקה במיוחד.
אהבתי מאד את התיאור של צפת. בכלל, התיאורים מעולים.

תמשיך
כ"ב אלול ה´תש"ע  
לקח לי זמן רב להבין את האמירה שיצאה ממני ויצרה את הסיפור.
בסופו של דבר הבנתי את מקומי בסיפור.
זה נמצא שם, כתוב בין השורות.

בעזרת ה' אעלה את השיר שיצא מהסיפור.
יתכן והוא יתן מעט יותר הבנה על העומק.
י"א חשון ה´תשע"א  
ניחוח נעים מאוד עולה מהסיפור הזה, והקישור בין שני הקטעים הראשונים בכלל הגניב אותי.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד