בנושא
בכרם
חדשות
 
פגישה / *רעות*
בביכורים מאז י"ח אב ה´תש"ע

 

בס"ד

היא ישבה על שפת הים, בחושך. בשעות שילדות בגילה כבר אמורות להתכרבל עם הדובי שלהן.

היא הייתה קטנה, מתוקה, תמימה. עיניה גדולות וחכמות. ילדה בת ארבע, אולי חמש.

גבה היה מופנה אליי.

התקרבתי בשקט, יודעת שכל פסיעה שלי גסה ומשקרת בשבילה, ויודעת שהיא תקבל אותי כמו שאני. התיישבתי לידה בזהירות.

לקח לה מעט זמן, ואז היא הביטה בי וחייכה.

"את באה לפה הרבה?" שאלתי סתם, כדי להתחיל שיחה קלילה.

היא לא הבינה מה אני רוצה. הביטה בי בפנים רציניות, שואלות. כמו שואלת, מה את עושה פה. כאן זה המקום שלי.

"את יודעת," פתחתי ואמרתי, "עברתי דרך ארוכה עד לכאן. עברתי חדרים חשוכים וחדרים מכוערים, חדרים כואבים וחדרים פוצעים, חדרים של שמחה מזויפת, וגם חדרים של אמת לא מלוטשת.

"כאן זה לא חדרים," היא ענתה לי בפשטות, "כאן זה הים, ואני".

"את יודעת שאת בעצם אני, נכון?"

דמעות התנוצצו בעיניה היפות. וגם בעיניי, למראה האומללות שעל פניה.

"כן, אני יודעת," היא לחשה.

"אז למה, למה את עצובה?" רציתי לחבק אותה, אבל הרגשתי רחוקה מידי, מלוכלכת מידי, לגעת בה.

"כי... את כל כך לא דומה למה שדמיינתי," היא ענתה.

עכשיו הגיע תורי להכאיב. גם אם עשיתי את זה מספיק בעצם נוכחותי שם. "את ילדה. את מתוקה והכל, אבל דמיונות... הם דמיונות! למשל החלום הזה שלך, לעלות על כרכרה ולהחזיר את כל העולם בתשובה... השנים גילו לי שלפני שאני מתחילה עם האחרים, יש לי לא מעט עבודה לעשות עם עצמי. וחוץ מזה... לא ויתרתי על החלום. לא במתכונת ההיא, אבל מה שאוכל..."

ידעתי שאני משקרת לעצמי בנאום חוצב הלהבות. הילדה בכלל לא התכוונה לנקודה מסוימת. היא התכוונה אליי.

"תראי," התנפחתי, "עברתי לא מעט בחיים שלי. לך זה היה קל מאד, לשיר בגן רבקה ולהיות טובה ולחלום גדול. אני עברתי בחיים שלי כעסים, אכזבות, ניסיונות, תכנים של תרבות מקולקלת...כל מיני דברים שקצת-"

היא לא הייתה שם יותר. היא לא טבעה, כי היא לא יכולה. אולי היא רק מסתתרת בחדר אחר, עמוק יותר, רחוק יותר ממני, עד שאהיה מוכנה באמת לפגוש אותה שוב.

"-הרחיקו אותי ממך".




הרעיון מבוסס על התרגיל שהרב ארז משה דורון מציע בספרו "לוחמי התמורות"
 



ילדה נשמה עצמי

© כל הזכויות ליצירה שמורות ל*רעות*
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"א אב ה´תש"ע  
השיח עם העצמי הקדום, הילדי, מענין ומיוחד.
נסי להרחיב אותו ככה שייחד את השיח שלך עם הילדה שהיית, כי מה שיש כאן יחסית כללי מאד.

עֹז
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד