בנושא
בכרם
חדשות
 
יונים אדומות / אל הרי שומרון
בביכורים מאז ג´ אב ה´תש"ע

ריצ'ארד ואנוכי ישבנו אותו יום באותו ספסל אותו נהגנו לפקוד באותה תקופה.
רגע, מעט חבל לפתוח סיפור - לא, מסה פסיכואנליטית פילוסופית זו - במשפט כה חסר משמעות.

ובכן, היה מפץ. גדול.

המדובר בשתי פיסות של מסה אינסופית אשר מטעם שנוי במחלוקת בחרו להתנגש האחת בשניה. תאונה זו התגלגלה לה והתפשטה ונעשתה לפתע ליקום; היקום שקפץ לפתע לקיום מוחלט החליט להתרחב; הגלקסיות והפלנטות בתוכו החלו לנוע; עברו כמה שנים, והופ! הזמן המודרני.

בזמן מודרני זה ישבנו ריצ'ארד ואנוכי על ספסל. מעץ.

ריצ'ארד תמיד היה המהורהר מבינינו, בעוד אני העדפתי את הצד הרציונלי של החשיבה. למשל, כשנפשנו ביורקשייר, בעוד הוא שקע במעוף היונה ובתיאום המושלם בין כנפיה ופלג גופה התחתון, הנפתי את הרובה והיונה התפצלה לה בענן אדמדם.

ריצ'ארד כתב על זה שיר, אני מאמין.

בכל מקרה- ישבנו על הספסל, בבוקר יום חמישי. ריצ'ארד היה שקוע בהאכלת היונים המשוטטות בעירנו (יונים הן תחביב מסוים לריצ'ארד, אני משער) בעוד אני פיזרתי ענני עשן ממקטרתי ואת התיאוריה הכלכלית של אדם סמית'. הגעתי בסיפוק לשלב הפיצוח הסופי והייתי מאוד מרוצה. מישהו התפוצץ היכנשהו מאחורינו. ריצ'ארד מיהר להסתובב.
"סטוארט?"
"הממ?"
"נראה שמישהו התפוצץ היכנשהו מאחורינו."
"אתה צופה לנו סכנה, ריצ'ארד?"
ריצ'ארד התבונן קמעה מאחורי כתפו, לכאן ולכאן.
"לא, לא נראה כך."
"ובכן, אינני רואה בזאת שום דבר פסול."
"אך אדם התפוצץ, סטוארט. אני חושב שזה אדם."
"ובכן, שיבושם לו. אף שלטעמי התפוצצות מעין זו איננה נימוסית כלל. כך, באמצע הרחוב." הפרחתי עוד טבעת עשן יציבה והייתי מרוצה עוד יותר. ריצ'ארד הסתובב והתכונן להאכיל את יוניו, אך הן ברחו. הוא נראה מאוכזב-מה.
"אני מאוכזב-מה." ריצ'ארד נאנח לבסוף.
"אמירת המובן-מאליו איננה הולמת אותך, ריצ'ארד."
"טבע אנושי, ידידי סטוארט." ריצ'ארד עמד להמשיך כשמשהו לכד את עיניו מעלינו. 
"סטוארט, חוקי הפיזיקה בוטלו. יצאה הודעה על כך?"
"מה אתה סח, ריצ'ארד?"
"ובכן הנה לך אדם, רגיל ככל האדמים, והוא מרחף מעל האדמה. הוא ממש מתעופף לו; הנה נסק!" הבטתי בריצ'ארד המביט לשמיים. "הו, כמעט חמישה עשר מטרים, אני חושב." הוא אמר, אוחז את כובעו לבל ייפול.
"האם הוא נהנה, ריצ'ארד?"
"קשה להבחין, ממרחק כזה. הו! אני חושב שהוא מחייך."
"אם כן אינני רואה בכך שום דבר פסול."
"ודאי שלא, סטוארט." ריצ'ארד נאנח אנחה של הומניזם נואש. "אמנם נראה שהמציאות קורסת סביבנו. אף שאולי אין בכך פסול כרגע, אני בטוח שיימצא כזה בבוא הזמן."
נשפתי עוד טבעת עשן לאוויר, שלבשה לרגע את דמותי והחלה מרקדת בסגנון אירי. ביקשתי ממנה שתחדול, והיא קדה לי ועפה משם.
"מה היא מציאות, ריצ'ארד-" החוויתי תנועה סיבובית איטית ומלאת חשיבות בידי הימנית, כמה פסלונים מוזהבים הריעו "-אם לא מארג של אירועים - צפויים או שאינם כאלה - המקיפים מארג של דמויות."
"הופ! הנה ביצע סלטה באוויר. מרשים."
"ריצ'ארד, אתה דג. מדוע?"
ריצ'ארד התקשה לענות לי. אך פצה וסגר את פיו והנה ישב שוב לצידי, חסר קשקשים ומהורהר.
"אמרת משהו חשוב, סטוארט?"
"לא, ריצ'ארד; המציאות היא מארג."
"זה נכון מאוד," אמר קיכלי חולף. ריצ'ארד מצמץ לעומתו.
"אני מסכים." הסכים ריצ'ארד, בהנהון מוגזם לחלוטין. "אמנם למארג ישנו מבנה; ייתכן שיתקיים בצורת שתי וערב, ייתכן בלולאות, אך מצב שכזה של חוסר צורה - ובכן, אינו סביר שיתקיים, ואני מתחיל לחשוב שהדבר מסב לי אי-נוחות מסוימת."
"תמיד התקשית להתאקלם, ריצ'ארד." אמרתי בעודי מרפרף בכנפי השפירית שלי.
"זה יותר מכך, סטוארט. הנה, אני חושש שאנו מדברים צרפתית כעת. אינני סובל צרפתית."
"אך אתה דובר בה ממש כאילו נולדת למרגלות האייפל."
"גם אתה, סטוארט."
"אתה מחמיא לי, ריצ'ארד."
"הנקודה היא, שזו איננה המתכונת הרגילה. המציאות אינה יכולה לצאת ממתכונת זו, הדבר אסור." אמר מרבה הרגליים ונופף בבהונותיו לעומתי. "זה איננו רגיל."
"ריצ'ארד, פלורליזם מתבסס על קבלה וסובלנות; אם אינך מסוגל לקבל מציאות שונה מזו הרצויה בשבילך, הרי שאינך אדם פלורליסטי - ואם כך גם לא דמוקרטי, וישבתי כל הימים הללו לעשן ולהאכיל ציפורים עם הומניסט-פאשיסט קיצוני. תואר זה אינו הולם אותך, ריצ'ארד; לא יותר מפרוות הדובים שאתה עטוי כעת."
"אינני אלים, סטוארט. זכותי העקרונית להחזיק בדעות פאשיסטיות בעודי תחת חוקי הדמוקרטיה. אף שאינני מחזיק בדעות כאלו, סטוארט - אני רק מתגעגע ליונים שלי."
"לא הבנתי את דבריך, ריצ'ארד, השפם שלך חדר לאוזני."
"לא משנה."

האדם המעופף מעלינו הצטרף לכיחלי וחלף משם. שמחתי, אף שידעתי שהיסח דעת נוסף יגיע לריצ'ארד בקרוב. פילוסוף הומניסטי חסר תקנה שכמותו.

גירדתי בפדחתי.

"ריצ'ארד, אנו אנשים פלורליסטיים, ומשום כך - שנינו מאמינים בדיעבד במארג המציאות שלנו-עצמנו; אם המציאות הנוכחית איננה לשלמות דעתך, דמיין לך אחרת. פלאי הדמוקרטיה."

דמיינו אני וריצ'ארד את עצמנו, על הספסל; אותו הספסל שנוצר - אחרי שרשרת אירועים מגוחכים ומשמעותיים להפליא - בעקבות אותו מפץ גדול. ריצ'ארד האכיל יונים ואני עישנתי. 

האדם המעופף והקיכלי נחתו שניהם לקרקע והקיכלי מת, למרבה צערו של ריצ'ארד. המעופף אך הבריש את מקטורנו ויצא לו לדרך נעלמה כלשהיא.
ריצ'ארד החל ממרר בבכי.
"סטוארט, היונים שלי אינן רוצות לאכול."
"ריצ'ארד," אמרתי, מרוקן את המקטרת שנגמרה אותו רגע, "זכור, אתה דמוקרט."
ריצ'ארד דיבר אל לב יוניו, הן דמיינו לעצמן מציאות אחרת ופרחו משם. ריצ'ארד קם מהספסל ואסף את כובעו.

"לאן אתה הולך, ריצ'ארד?" הפרחתי טבעת עשן אחרונה בעקבותיו.

"יחי סטאלין!" השיב, למרבה הפליאה, ופסע הלאה.


הומור מציאות פילוסופיה פלורליזם

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאל הרי שומרון
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ח´ אב ה´תש"ע  
אפילו שגרמת לי להרגיש בור וערס.
ח´ אב ה´תש"ע  
אני לא מבין למה כולם מרגישים ככה...
ח´ אב ה´תש"ע  
אולי משהו בארצות הברית, או בפרברי וולינגטון. אנגליה היא מקום רע בשביל דמוקרטים חסרי מצפון כמוך.

נחמד, נתנאל. קבל ח"ח, אם כי אני לא רואה בכך כל פסול.
ט´ אב ה´תש"ע  
ט´ אב ה´תש"ע  
לטעמי דווקא אנגליה היא מקום מושלם להגות רציונלית חסרת עכבות. מדינה פרוצה, קרה ומנוכרת לחלוטין.

גם אני לא רואה בכך שום פסול, כרגע; תודה לך.

נתנאל.
נ"ב
[סקוטלנד, אירלנד וויילס לא נחשבות]
ט´ אב ה´תש"ע  
אני מצטער- אבל - מה?!?!

אני לא בטוח מה הבנתי, אם הבנית או שלא הבנתי, ומה הייתי צריך להבין.

את ההתנסחות והמשפטים הסרקסטיים אהבתי מאד.
ט´ אב ה´תש"ע  
אה, זה היה מרענן ומשעשע ומלא חן.

הוי, ואם אפשר להמליץ: המשך עם הסגנון הזה ושייף אותו. הוא עשוי להתגלות כמכרה זהב
י´ אב ה´תש"ע  
זה חמוד ממש.
הסגנון הזה יפה לך, תפתח אותו..

בהצלחה! אהבתי ממש..
דפנה
י´ אב ה´תש"ע  
זה די אזמרגדי, לטעמי, וגם אני לא רואה בכך שום פסול. להיפך.

י´ חשון ה´תשע"א  
להרוס את המסיבה - ואולי אני טועה - אבל רק אני רואה פה ניסיון חלש לחקות את סגנון הכתיבה של דאגלס אדאמס? כי בעיניי זה נראה לגמרי לא לעניין.
י´ חשון ה´תשע"א  
אתה באמת חושב ככה? שאני קראתי את דאגלס ואמרתי "היי גם אני רוצה"?
אני מצטער, *זה* לא לעניין.
י´ חשון ה´תשע"א  
מפתיע לגלות קטע מוצלח כל כך, סתם בלי תכנון.
פספסתי את זה כנראה, כשזה הופיע ביצירות האחרונות. שמחה שלא פספסתי כליל.

לא יודעת את מי או את מה זה מחקה- אבל אין ספק שהמקור גדול.
כי החיקוי- אגדי.
המקוריות שאין לה גבול, הדמויות המפתיעות, המשפטים המגניבים, הזרימה המטורפת...
פשוט טוב!
י"ב חשון ה´תשע"א  
הייתי חריף מדי, ופוגע; אבל לגמרי לא היתה כוונה כזאת. פשוט, בתור מעריץ נלהב של דאגלס היה לי קשה לראות את היצירה הזאת בלי להגיב ככה.
אמנם דעתי לא ממש השתנתה, אבל אני בהחלט מעוניין לעדן את התגובה שלי.
אז ככה, אמ, תוכל לקבל את זה כמחמאה... אני רואה שאתה מכיר את דאגלס, ולכן בטח תבין איזה הישג עצום זה להקפיץ אותי ברגע מהמשפט הראשון שלך לשם שלו.
באמת כל הכבוד, וסליחה שוב על התגובה התוקפנית.
י"ב חשון ה´תשע"א  
לדגלאס אדאמס (הגדול מכולם).
ח´ תמוז ה´תשע"ב  
זה לא ציני מדי, כפי שסיפורים כאלה עשויים להיות.
וזה לא נמאס מדי, כפי שסיפורים בסגנון "ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות" עשויים להיות.
סה"כ זה די משעשע!
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד