בנושא
בכרם
חדשות
 
אותו תעבודו, אותו תבקשו / DRY BONES
בביכורים מאז ה´ תמוז ה´תש"ע

בס"ד


מוצאי יום חתונתנו, יום מתן תורה. טוהר לבן נסוך על ישראל קדושים, ופנסי רחוב עמומים נותנים זוהר קלוש לחשכת קיצו של ערב ותחילתו של ליל. מעין בין הערביים של חושך, ענן וערפל. באש ניתנה ובאש היא נכתבת כעת, כאשר ר' יחיאל מחזיק בכוס ההבדלה. לא בנר ולא ברוח חזק משבר הרים, כי אם בקול דממה דקה וברעד... ברעד... יותר משדביקות ניבטת מעיניו, אימה נרמזת מכתפיו הזעות והנעות. ברוך המבדיל בין קודש לחול, ובין ישראל לעמים. ברוך המבדיל בין רבי יחיאל במוצאי יום מנוחה לרבי יחיאל במוצאי חג שבועות. הכוס בידו, מונחת בכבדות - זהו. יצא חג. אפשר. עכשיו אפשר לבכות.


***

זה היה ניגון נהדר. אני זוכר את הפעם הראשונה ששמעתי אותו: סוף כיתה ח'. סניף בני עקיבא, בין עמודי קומת הקרקע. שם, על ספסלים קורסים, היינו מתקבצים. שרים שירים שקטים, שירים של נשמה. מה שהעולם קורין "שירי סעודה שלישית" - בשבילי תמיד יהיו שירים של בני עקיבא. כל שיר היה קסם, והפעם הראשונה ששמעתי את השיר המיוחד הזה לא הייתה שונה בשום צורה. אני זוכר שהייתי היחיד שלא הכיר אותו. יותר מכך, אני זוכר שכולם שרו אותו בלחש, ובאותה מנגינה. היו שהוסיפו כמה מילים בין פזמון לפזמון, דחקו לסיים את השיר ולעלות לערבית. המילים הקטנות האלה נערמו על המנגינה, וזו הייתה ההתחלה.


***


עכשיו זה כבר פורץ, שטף הדמעות. רבי יחיאל יושב בכסאו ופניו בכפיו. החסידים מתקבצים סביבו, איש לפי מעלתו וקרבתו. "רב'ה, רב'ה!" שואל המשמש, חיוור. "מה קרה?" נעמד רבי יחיאל ופרש ידיו, תמה. "אינכם יודעים? אינכם יודעים?" הרים קולו, וזעק: "עוד שלושה חודשים, וכמה ימים אחרי כן..." הוא עוצר, מחכה לתגובת חסידיו. הם שותקים, נבוכים. "ראש השנה! יום כיפור! ואתם, עם מה תבואו?" עכשיו מחייכים להם החסידים הצעירים, מלומדים שכמותם. הכל מובן - איזה צדיק, איזה גדויל. רבם הנערץ - הוא מבין מה זה יום כיפור! "אבל רב'ה" שואל שה צעיר אחד, בעל חוצפה יתירה. "אנחנו - יהודים פשוטים. אין לנו את המדרייגעס של הרב'ה. אין לנו את הכוונות, ולא את הייחודים, ולא את הלמדנות של הרב'ה. גם אם ננסה, פרוטות קטנות נאסוף. אולי הרב יכול להגיד מה רוצה הקדוש ברוך הוא? אני לא—לא מכיר את הקדוש ברוך הוא כמו הרב'ה..." את השורה האחרונה סיים החסיד במלמול קל, אך כולם הנהנו.  "מבט אחד בפניהם, בהבעת הפליאה וההערצה מספיקות לרבם להבין שלא לדעתו כיוונו. "לא! לא!" מתחנן ר' יחיאל. "אתם לא מבינים! לא, לא הבנתם כלום!" והוא בוכה שוב. "בדיוק אותך הוא מחפש! אתה פשוט לא מחפש אותו!"


***


בסוף התיכון הוא התחיל לשעמם, השיר הזה. הוא היה להיט בהתחלה. להיט במובן הטוב, במובן העמוק. כל סעודה שלישית, כל מלווה מלכה - היינו שרים אותו. אבל בשלב כלשהו הוא נרמס לתוך תבנית השגרה, והתחבר למחרוזת. כשבכל זאת היה צץ, אחרי וורטלאך שחוק של אחד החבר'ה - לא יכולנו לשיר אותו סתם. היו כאלו שתיפפו על הברכיים, נתנו לו קצב שמח יותר. היו את אלו שהידרו ושרו אותו ללא מילים, תמיד עם אותם הברות ידועות של "טי-ניי-ניי". אבל העניין הגדול, המוזיקלי באמת-הייתה ההרמוניה. כשהפזמון היה מגיע, הטונים היו עולים ונוסקים לקול שני, שלישי ורביעי. זה מוסיף, אמרתי לעצמי - ככה זה אמור להשמע. וככה נמרח לו גם קול ב', יחד עם התיפופים-המלמולים-והזיופים, על גוף המנגינה המוכרת.

בטיש של ערב שבת, ערך הרבי 'שולחן'. הייתה זו חריגה ממנהגו של ר' יחיאל, שבדרך כלל לא נשא דברים. אולי יש להסביר את בכייתו, לבאר במעט את מפח נפשו מחסידיו, בעזרת התורה שאמר באותה שבת:

"את פניך ה' אבקש..." את עצמותו יתברך אי אפשר להשיג. לא משנה כמה נרצה, כמה נשתוקק. נחזה במלך, נראהו מרחוק, אך כל שנתפוס מדמותו האדירה היא הלבוש. הגלימה, הכתר, השרביט המנצנצת. הזהב, האדום! הכל בורק, הכל נפלא! הכל מלא הוד - אלו כלי מלכות. אותם נוכל להשיג, אפשר להחזיק בהם. אך איזו סכנה יש כאן? צריך לזכור שללא היותה שרביט מלכות, זהו סתם גוש זהב. בלי ה'מלכות' - סתם שרביט אתה מחזיק. אה, אתם חושבים שהרב'ה שלכם השתגע? שלכם זה לא יקרה?"

רבי יחיאל קם והחל למנות בעצימת עיניים את פרוטות-חייהם של חסידיו. בעת שקילף כל רובד, טעם כל חסיד טעם של תשובה אמיתית. "אתה - ששר את הניגונים בכזו דבקות! מתי שרת לא רק לעצמך, ולא רק לחבריך, לא רק על הקדוש ברוך הוא? מתי שרת שרת ניגון למענו - מתי שרת ניגון בשבילו, נוכח פני ה'? ואתה - זה שמתפלל בכזו עצמה - האם אליו אתה מדבר? האם את פניו אתה מבקש, או שמא מתרגש מכלי מלכותו, הרגש והדביקות? אתה, שלומד דפי גמרא בעיון כה רב ובכזו שקדנות - אתה לומד מול הקדוש ברוך הוא, אבל כשאתה מרים את העיניים מהדף אתה רואה רק תורה. אולי גם עולם הבא. לא! לא לא לא!"

תורה היא וללמוד אני צריך. אלפי לבושים יש לקודשא בריך הוא, ורק אותם נוכל לחבק. אך מי ששוכח שאלו לבושים ומתענג על המשי והקטיפה, שוכח שבסופו של דבר: "תורה היא". לא עצמותו היא! ולכן, דווקא מתוך כך "וללמוד אני צריך". ללמוד את ה'אני' צריך... כמה שצריך ללמוד אותו. שכחתם כבר מי אתם, מה הייתם בתחילה. אתם פונים אל הקדוש ברוך הוא באמת? האם אליו באמת אתם פונים, והכי חשוב: האם אלו באמת אתם? בתפילה, בלימוד, ואפילו עכשיו? השילו מנעוליכם מעל הרגליכם! אל הרב'ה שלכם אם פונים כמו לקדוש ברוך הוא, ורק אותו אתם לא מבקשים!"

הם חושבים שאני צדיק כזה גדול. חשב רבי יחיאל, ובעצם כל שקיימתי בחיי היא צוואתו של רבן יוחנן בן זכאי: ולוואי שיהיה עליי מורא קדוש ברוך הוא כמורא בני אדם. לא גדולות ונשגבות תקפו אותי במוצאי שבועות: פחד ומורא כדרך שבני אדם יראים. לא מלאך אני, אלא רק רוצה להיות אדם באמת. כדרך שפחדתי מבני אדם כילד בן כחמש-שש שנים, עדיין לא זכיתי לירא ממנו. עד כאן, תשאלו? ולוואי שאזכה שוב.


***


בעצם, גם קול ב' לא נשאר בצורתו המקורית. בשלב כלשהו, החלו השרים לזייף גם אותו. במהרה נשכחה המנגינה המקורית. הקצב המקורי - איננו, קול א'-  נשכח. אפילו הזיוף זויף ואולתר ועובד ונגרס ונטחן ונשחק והוקצה מחמת מיאוס. ואני? אני חזרתי לסניף שלי. שם, בין העמודים של קומת הקרקע, על אותם ספסלים - שמעתי את הניגון. נקי, עירום אפילו. דעו לכם, חברים! הוא עוד נמצא שם! מתחת לקליפות, מתחת לכל הזבל המדהים והיפהפה שהעמסנו עליו, מתחת לכל הזהב והקישוטים והפיתולים - ישנו ניגון פשוט.

ואולי בעצם, כולנו איזה ניגון. וכולנו צריכים שיכוונו אותנו. ריבונו של עולם, עשני כלי לניגוניך!


***


רבי ברוך ממזיבוז' ישב בבית המדרש. שם, מול הקדוש ברוך הוא, למד הוא בחברותא. עם מי? עם קודשא בריך הוא. מתווכח, צועק בשקט - כועס לפעמים ולא מבין. הגמרא סגורה. הנה רץ לו נכדו היקר, יחיאל בן החמש, אל בית המדרש. יחיאל, יחיאל יקירי. למה אתה בוכה, יחיאל? שואל רבי ר' ברוך. "סבא! שיחקתי עם חברי מחבואים. בתחילה אני חיפשתי אותו, ואפילו מצאתי. ואז הוא החל לחפש, ואני התחבאתי... אבל הוא לא הגיע. הוא כבר לא מחפש, הוא הלך עם ילדים אחרים, מצא משחק אחר!" הרגיעו רבי ר' ברוך, ואז בכה לעצמו חרישית: "אף אתה ריבונו של עולם. מתחבא אתה, ואיש אינו מחפש אותך. ודאי בוכה גם אתה. אך עד מתי תתחבא, ועד מתי לא נשוב לבקשך?" 





© כל הזכויות ליצירה שמורות לDRY BONES
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד