בנושא
בכרם
חדשות
 
יציאות השבת / רילקה
בביכורים מאז כ"ט סיון ה´תש"ע

שלושה בפנים ואחת בחוץ. פושטים ההורים ידיהם לפנים, מבקשים ראות פניי ומפללים. ותורה ופנים מאירות שברב ליכטנשטיין מחרים מחזיקים אחריהם. אני שקוע עד ארכובות גופי האדמה הרכה שבהר, סודר קשה ורך עוטפים אותי; הורים מושכים הילך ותורה מושכת הילך ונפשי.

אין בית יהודי אחד כבית יהודי אחר. ואין בית יהודי שהשווער והשוויגער דרים בסמוך לו כבית יהודי שדרים הרחק הימנו. ואין בית יהודי כזה או אחר כבית הישיבה. מספר היה יהודה עמיחי על עצמו, "לפעמים אני לבד כמו שאול המלך. אני צריך לנגן לעצמי ולהטיל את הכידון בעצמי ולחמוק מן הכידון. ואני גם הקיר שבו נתקע הכידון הרועד".

בית יהודי ביתי.

אותו הדור כבר ירד כבוד התורה בעירנו ולא ניכר כבודם של תלמידי חכמים מפני כבוד הדוקטורים. כיון שרואה אני אבא מרי יושב ושונה עם אחיי ואחיותיי, מיד אני מרים ראש. הביא רש"י עגנון משל למה"ד; משל למלך שכבשו אויבים את ארצו ורפו ידיהם של אוהביו. נשמע פתאום שהמלך חוזר לארץ וחיל גיבורים עמו, נתחזקו אוהבי המלך שבמדינה ויצאו להחזירו לכסא מלכותו. רב מוישה לא היה אוהב אותם הדוקטורים.

אותם שהיו אומרים שקידושין ואירוסין הנעשים בחדא מחתא, מרחיקים אותנו מהוויית י"ב חודש שבזמני קדם; אותם רע-בנים כגון פרופ' זה או אחר שהיו מחפשים מילה לועזית זו ושמה רעלוואנטיו"ת, ואינם מבינים הכרח שבכניסה לפני ולפנים. אותם שאינם יודעים קיומיות מה היא (זו שקורים בלע"ז אקזיסטענציאליזע"ם), ואין בתוכם אותו עולם קסום כדבש למתוק. מצווה שמסרו ישראל נפשם עליה נתקיימה בידם, ולא מצינו ישראל שלא מלין או שלא צמין ביום הכיפורים. אילו מסרו אבותינו נפשם אף על לימוד תורה, שמא היו בני בניהם לומדים תורה לשם התורה ולא לשם נגזרותיה. אומר היה עגנון: "וכל העושה אחד מן העצמים הללו חול הרי הוא מוריד מדה רוחנית עליונה מקדושתה העליונה, בשעה שכל הנבראים מבקשים להתקדש ולעלות". בהדי כבשי דרחמנא למה להם, ישבו וילמדו.

נעזוב עניין הדוקטורים ונשוב לבית אבא. זקני וזקנתי מבית אבא וזקני וזקנתי מבית אימא אינם שווים. דעותיהם שונות זה מזה ואין אחד מסכים עם חברו כמלוא נימה. הצד השווה שבזכרים שממתיקים בואי בסיפורי היסתוריה ושואת יהודי הונגריה או בגימטריות ופרפראות מבעל הטורים. וזקנותיי מכינות מיני מגדים ערבים לחיכי, ובייחוד זה המאכל הקרוי אאופלאו"ף.

בית אבא המחזק נפשי וגופי נמצא הרחק ומטריח אותי לילך כך וכך מינוטי"ן ביום השישי וכך וכך מינוטי"ן במוצאי שבת קודש או ביום ראשון בשבת. לא זו בלבד אלא שמפסיד אני דברי תורה הנאמרים בישיבה וכן את הניגונים הליטאיים העוטפים את הלב ומחממים את הנפש. דבר אחר, אין הצר שווה בנזק המלך. כילד שטיפס על עץ להביא גוזלים לאביו, מקריב אני שבתותיי על מצוות כיבוד אב ואם. והאייל נאחז בסבך ולא יוצא, מותיר אותי בציביליזציה אפופת ענן האבטומובילים.

בגטו דתי חי אני, ועדיין נשמע בשבת רעש כלי התחבורה מכביש האספלט, ואנשים משיחים זה עם זה פוליטיק"א ודברים בטלים. יושב אני בבית הכנסת בעת דרשת הרב הוינאי, ודפי שבת בשבתו מושכים אותי לישיבת הר עציון בראש ההרים נישאת מגבעות. אלמלא איסור הליכה י"ב מיל מדאורייתא וב' אלפים אמות מדרבנן, היו נושאות אותי רגלי על ההרים הרמים ועל הגבעות.

בשבת ישראל בטלים ממלאכתם ולבושים מלבושים נאים. היום שאין יודעים טיבה של חולצה לבנה מערבבים מין בשאינו מינו ולובשים כלי מילת שונים ומשונים. מי שיודע ללמוד לומד ומלמד ומי שיודע לקרות קורא, ומי שאינו יודע לא זה ולא זה מטייל עם אשתו ובניו ומדברים בלשון הקודש, ומקיימים בעצמם כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל ומדבר בלשון הקודש הרי זה בן עולם הבא. אנשים בשכונתנו עושים אף הם כך. אלוקים שבשמים יודע אם לטוב ואם למוטב.

נשים דמעתן מצויה, ואמי ביותר. אינני מספר לה פרט זה או אחר מיד נתקשרו עיניה בדמעות שאין בנה מחמדה משתפה. וכי אספר לה דברים שאין נשים מן הדור זו לעולם מבינות כל צרכן, והרי תלמוד תורה כנגד כולן, ואנו שלא זכינו לקיים הכול, נבין מה מתיקות יש בדברי תורה.

כשחוזר אני לביתי ורואה בני ביתי משחקים בסלון הצר כקיתון, אפרים בן ציון ושרה לאה משתובבים ומצחקים, רואה אני נבואת זכריה עומדת מול עיני. אילו היה מבקש ממני אדם להשיב ישראל בתשובה הייתי מסרהב בו. כלום ישראל צריכים לשוב? כביכול צריך הוא יתברך לשוב, שהרי ישראל כמלאכי השרת ואינו מזדקק להם.

קשה בעיני לומר דברים אלה ואחרים בפני הוריי. עולמות מקבילים בונה לו כל אדם ואדם ואינם נוגעים זה בזה כמלוא נימה. דברים הראויים להיאמר כאן דיים במקום זה ואין להם טעם במקום אחר. אינני יודע משל למה הדבר דומה, רק דומה בעיני שנמעני המכתב מבינים.

עיתים מקמץ אני במילים ועיתים מרחיב. כמה שלבי ועיני הטרוטות אחר סדר ערב יכולות להכיל. מכתב ששכח לשלוח עגנון, אף אני מתעכב מלשלוח. מצרף אני צו לצו קו לקו זעיר פה זעיר שם, ועדיין אין הדברים ראויים ליכתב.

בערב יום הכיפורים היה רש"י עגנון עם ילדתו וכתב עליה: "פעמים שהיא מתלבשת בדמות זקנה ופעמים בדמות ילדה. וכשהיא בדמות ילדה אל תאמר נשמתך טהורה כילדה, אלא לרמז לך באה, שהיא מתאווה ומשתוקקת ונכספת לחזור לטהרתה כתינוקות שאין בה חטא. מי שהוא טיפש מחליף את הצורך בצורה, מי שהוא חכם מחליף את הצורך ברצון".



אימא בית ישיבה משפחה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לרילקה
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ב´ תמוז ה´תש"ע  
היצירה הזו גרמה לי להתעכב עליה כמה וכמה ימים.
ב´ תמוז ה´תש"ע  
עגנוני משהו...ועוד כמה משהוים.
מעניין~
אשריך
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד