|
|
 |
מַזְמִין אֶת פִּי לְמִשְׁפָּט, תּוֹבֵעַ: חָשׂוֹף אֱמֶת, אֱמֹר שֶׁלִּבְּךָ רוֹטֵט, שֶׁהִנְּךָ מֻקְסָם, כּוסֵף, אוֹהֵב.
גִּבּוֹר אַל תִּכְבֹּשׁ נִשְׁמתְךָ, אַל תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ בְּאוֹתִיּוֹת כְּתוּבוֹת, דּוֹמְמוֹת, פּרוּדוֹת.
צֵא מִגָּלוּת הַדִּבּוּר, וְהפח בָּהֶן נִשְׁמַת חַיִּים.
דיבור הבעה כתיבה
©
כל הזכויות ליצירה שמורות לru4me
|
|
רק חברים בכיפה יכולים לכתוב תגובה
|
|
| |
| |
כ"ד סיון ה´תש"ע  | | נחמד, אבל רץ מהר מידי. סה"כ אהבתי. |  | כ"ה סיון ה´תש"ע  | | בעיקר הבית הראשון.
לילה טוב יוני |  | כ"ה סיון ה´תש"ע  | | שיר מאד מדוייק. הבית הסוגר מאד משמעותי, נוקב. עֹז
|  | כ"ו סיון ה´תש"ע  | | הופתעתי מהתגיות, בסדנא קראתי את זה אחרת, ממש לאו דוקא ארספואטי...
כבר כתבתי שאהבתי מאד. זה נוקב וחזק.
הסיום מדויק וחזק. |  | כ"ז סיון ה´תש"ע  | | מזדהה כל כך עם התחושה הזאת. ולפעמים כל כך מתסכל היכולת להתחבא מאחורי המילים הכתובות ולאן כל זה נעלם כשפותחים את הפה? הפער הזה בין דיוק הכתיבה למילים הנהגות. "הפח בהן נשמת חיים"
|  | כ"ח סיון ה´תש"ע  | | אהבתי מאוד.בעיקר את המעבר בין הבתים,ואת הבית האחרון. תודה:] |  | |