בנושא
בכרם
חדשות
 
מחבואים / שביבוש
בביכורים מאז כ´ סיון ה´תש"ע

אני חושבת שזו הייתה הפגישה השלישית שלנו. אולי הרביעית? או השניה? אני לא בטוחה. הייתי נרגשת לחלוטין, ונסיעת האוטובוס הייתה ארוכה מתמיד. הבטתי בעצבנות גוברת והולכת בשעוני, מוסיפה כל דקה למניין השניות שאני מאחרת לפגישה. האוטובוס עצר לבסוף בחריקה ארבע עשרה דקות בדיוק לאחר שקבענו להפגש, והנוסעים זרמו החוצה לאיטם.

כשעברתי את בדיקות הבטחון בכניסה לתחנה המרכזית עברה לה עוד דקה באיטיות מכאיבה. עוד רגע אני אראה אותו, עוד חצי דקה.

התקשרתי אליו. "הגעתי עכשיו," אמרתי, "סליחה על האיחור. איפה אתה?"

הייתה שתיקת ציפייה מצדו השני של הקו. "רבע שעה נתת לי לחכות?"

"נו באמת. אל תהיה תינוק," סנטתי בו בחיבה, "אתה תחיה עם זה."

"עכשיו תחפשי את אותי רבע שעה", הוא הפתיע. למרות שאצלו הפתעות לא היו מפתיעות. הן היו חלק מהקסם שלו. דקירות הציניות הקטנות, הצהרות החיבה המוסוות בלגלוג.

"אתה לא רציני!" אמרתי אני, יודעת שהוא כן.

"יש לך רבע שעה לחפש אותי. שלוש קומות. לא אמור לקחת לך יותר מדי זמן."

יצאתי לדרך.

יצאנו חודשיים.

חודשיים מושלמים. כואבים. מתוקים. מלאים ממלאים. סוחטים. ממריאים. נוסקים נופלים.

בכל חופשה שלו מהצבא, בכל רגע שיכל להתחמק מהבסיס, הגיע היישר אליי. היינו יושבים שעות יחד, מביטים אחד בשני, מדברים, לא שובעים. עוד לפני הגיחה הביתה, עוד לפני היציאה עם החברים, הוא היה מרים אליי טלפון, מעדכן אותי שעזב את הבסיס ושעתיים מאוחר יותר מופיע בעבודה שלי. תמיד מזיע, תמיד מסריח, תמיד מושלם.

שנאתי את הצבא, את המרחק. כל יום היווה תקווה חדשה- אולי היום הוא ישתחרר? כל הבטחת אפטר הפכה לעוגן להישען עליו, לחכות שיגיע.

כדרך הצבא, אפטרים התבטלו, חמשוש"ים שונו, והגעגועים עלו. אחרי אולי חודש יציאות התחלתי להתפלל שוב. לדבר עם אלוקים. "תביא אותו הביתה" הייתי אומרת לו "בזכות שחרית הזאת. ומנחה". החברות צחקו עליי שאני נצלנית האל הגדולה ביותר. אני פשוט קיוויתי שאלוקים רוצה את התפילות שלי מספיק כדי לשחרר אותו.

אבל תמיד כשחזר, הגיע אליי ראשון.

אני מחפשת אותו בקומה הראשונה. נכנסת לחנות הספרים, כי יש לי תחושה שאמצא אותו בין הרלן קובן לג'ון גרישם מוכר. אולי הוא אפילו יחליט להתפרע ואמצא אותו במדור הפנטזיה, או המדע הבדיוני.

יש ארבעה מדים בחנות. אחד מהם מחובר לאדם גבוה מכדי להיות הוא, ושניים אחרים שמנים מידי. אני סובבת סחור סחור לרביעי, טנגו דמיוני סביב תקווה מרחפת. זה לא הוא.

יוצאת בריצה מהחנות ומחייכת כשאני מבינה היכן הוא יהיה. חנות הבגדים הנוראית שביקרנו בה פעם שעברה. הוא בטח יחכה מאחורי קולב של חולצה מזויעה, יגחך בחיוך מתוק ויאמר שהיא לא תעלה עליי.

החנות גדולה- ואני מביטה בה כעשרים שניות לפני שאני מסננת את כל ירוק החאקי מבין הצבעים האחרים. הם לא הוא, הירוקים. אף לא אחד מהם.

זו לא הייתה אהבה ממבט ראשון. חשבתי שהוא חתיך, שהוא נראה מושך, אבל לא ציפיתי שזה יעבוד. כי לא הסתדרנו. לא היה את הקליק הראשוני.

אבל אחרי שחזרנו מהמסעדה, ובספונטניות בלתי צפויה החלטנו ללכת לגן שעשועים ליד הבית, הכל השתנה. שכבתי על הספסל, ראשי קרוב אל רגליו, והבטתי הצידה במתקנים. הרגשתי שהוא מביט בי. אותה תחושת דגדוג חמקמקה שעוברת בגוף. אך לא הבטתי חזרה. "מה אתה חושב?" שאלתי. הוא לא ענה.

חודשיים אח"כ, כשנפרדנו, גילה לי על מה חשב. "חשבתי לעצמי" הוא אמר, "שאת הדבר הכי מיוחד שראיתי אי פעם". אין אפשרות לא להאמין לו. המשפטים מובנים בתוך גופו, בתוך המציאות. הם לא ניתנים לתמרון, או התחמקות. הם ההוויה.

"את מושלמת" הוא אמר, ואני עניתי "לא מספיק". "את כן מספיק" הוא ענה תוך כדי שניגב את דמעותיי. האמת שלו היא ההוויה, וזה רק הופך את הפרידה ליותר קשה.

חיפשתי בחנות התקליטים, עוקפת בלי לחשוב על הלועזית, המוזיקה האהובה עליי, שהוא בכלל לא שומע. הוא לא היה ליד אף אחד מהזמרים הישראלים אותם ממילא לא הכרתי, ואפילו ליד שלמה ארצי הוא לא חיכה.

על חנות הממתקים עקפתי בתחילה, כי ידעתי שאין לו סיבה להיות שם. אבל אח"כ נמלכתי בדעתי וחזרתי, יודעת שהוא יודע עד כמה המקום חשוב בשבילי. "את בדרך הנכונה" הוא היה אומר תמיד כשראינו איש שמן עובר ברחוב. "בדרך הנכונה לאן?" שאלתי, כאילו לא שחזרנו את משחק הטניס הזה עשרות פעמים. "בדרך הנכונה להיות הוא", היה עונה בחיבה ונושך את ידי בחוזקה. ואז מחבק אותי.

המשכתי במשחק המחבואים, נחושה למצוא אותו. להוכיח לו שאני יכולה. בחנות הנעליים לא עמדו חיילים ליד העקבים הכתומים, להזכיר לי את הטעות שעשיתי כשקניתי זוג כזה בעבר. בסופר פארם לא זיהיתי אף אדם בגובה שלו, שיורה על עפרונות העיניים השחורים ויזכיר לי כמה מושלמים הם עליי. הלכתי אפילו לשירותים, אבל לא העזתי להכנס אל הגברים.

ונהניתי. כמו ילדה קטנה בחיפוש מחבואים אחרי השוקולד המריר האהוב שאמה החביאה לה, חיפשתי, ציפיתי, ויחד עם המר, התענגתי.

להיות לידו הייתה תחושת אופוריה. תחושת ההיי הגדולה ביותר. באמת שאין מילים לתאר עד כמה מלאה הייתי לצידו. המלאות הזאת עלתה מרגליי אל ידיי, צוארי, אוזניי, ואיימה להישפך החוצה. ברגעים סנטימנטליים של געגוע הייתי שולחת הודעות מלאות שורשי ובנייני אהבה. אפילו המשקל היה כזה של אהבה.

תמיד חיכיתי, והוא תמיד הגיע אליי ראשונה. גם כשרבנו, והתווכחנו, ותהום של כאב הייתה פרושה בינינו. היו ימים שלבי כאב כל כך שהייתי נאלצת להפסיק לעבוד, ללכת לשירותים ולהתנשם לתוך שקית במשך מספר דקות. היו דמעות שצרבו כל כך שלא יכולתי לצאת מהבית לכמה שעות.

והוא תמיד הגיע קודם כל אליי.

בסופו של דבר התייאשתי, ולאחר עשרים דקות התקשרתי אליו, שואלת היכן הוא.

"אגיע עוד חמש דקות לתחנה" הוא ענה. ואני הבנתי את ההמשך: את חוש ההומור שלו הרי כבר הכרתי. הוא לא היה, אז למה לא לשחק וללמד אותי לקח על איחור שלי, אפילו אם הוא מאחר יותר? אני הייתי שם, והוא, הוא לא נמצא.

אני ממשיכה לחפש אותו עד היום. יותר משנתיים לאחר שהשתחרר מהצבא, שנתיים לאחר שנפרדנו, אני עוקבת במבטי אחרי חיילים. מודדת אותם ומשווה. האחד שמן יותר, השני רזה מידי, ההוא גבוה הרבה יותר ממנו, והאחר ממש גמלוני.

אבל הוא לא נמצא שם, המתחבא שלי, הוא לא נמצא.




אהבה פרידה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לשביבוש
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ג סיון ה´תש"ע  
אהבתי... מאוד מאוד... :)
קרה לי פעם. נחשי עם מי:P
ופתאום, ראיתי שאת כתבת!! נדבר אהובתי..
כ"ד סיון ה´תש"ע  
כתיבה מעולה, הסיפור ממש סוחף ומצליח לגעת.
הייתה לי תחושה טיפה מפוספסת שאני לא מצליחה לשים עליה את האצבע, כאילו היה אפשר לקחת את הסיפור הזה עוד שלב קדימה, לעבות אותו קצת, לא יודעת לאיזה כיוון אבל כאילו יש בו משהו טיפונת אנמי והיה אפשר להכניס בו קצת יותר חיים וממש להמריא איתו.
אבל אני אומרת את זה רק בגלל שהוא כתוב מעולה בעיניי ומצאתי את עצמי מאד נכנסת לתוכו ומזדהה, יפה מאד!
כ"ה סיון ה´תש"ע  
בס"ד

איזה סיפור עצוב ויפה :(
כ"ו סיון ה´תש"ע  
סיפור אמיתי
כ"ז סיון ה´תש"ע  
נהניתי לקרוא. כתוב יפה ובכישרון והתוכן עמוק ומעניין. יישר כח
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד