רק חברים בכיפה יכולים לכתוב תגובה

רק חברים בכיפה יכולים לדרג יצירות

דרוג היצירה

אולי גם לא את הרוב.

הסיטואציה היחידה שעלתה לי להסביר את השיר קוהרנטית היא של לימוד תורה בשדה, בחוץ, ומפגש עם ציפור תוך כדי.

מרשים: ה"זיץ" ("שב" באידיש, נכון?) שמזכיר קול של ציפור.
הוויכוח עם "אל הציפור" המקורי- שמדבר על גאולת הארץ.

לא הבנתי את הסגסוגת, את ה"בית אלהין".
לא הבנתי אם ה"ואז" נסוב על מי שהיא צריכה לעשות (מתקשר ל"הטי אזנך...מלאי כרסך") או נסוב על מה שהיא צריכה לא לעשות ("לא סגסוגת..עד בקר)


מה שבטוח, אתה מְמַצב לך סגנון שלדעתי לא כל כך נצפה כאן לאחרונה. (התכתבות עם שירה עברית קודמת, עם התורה ועם הגעשמאקט)
מקוחניקי כבר אמרתי?

בס"ד

לי זה עלה מהליכה אל בית המדרש (אצלנו לא לומדים בשדה. ממש לא) בבוקר אפוף ערפל עם ציפורים מצייצות, אבל זה אותו וורט...
אכן "שב", במקור רציתי לכתוב בגרמנית, כדי ליצור הנגדה הרבה יותר חריפה בין הנוקשות של הישיבה בבימ"ד ובין ציוץ הציפור, אבל גם לא צריך להיסחף וגם אידיש נשמע הרבה יותר ביתי וחמים.

הסגסוגת היא כמובן המורכבות והאיזון (שאמורים להיות בין "בית אלהין" ל"עמך"). הישיבה בבית המדרש תובעת שכחה של העולם הזה, ורק פקודה אחת - "בית אלהין", ומה כבר נחשב לצידו...

יש בעיה טכנית בעיצוב; מדובר על שלושה בתים, וההסבר הפשוט הוא כמובן קישור ה"ואז" להמשך - סוג של ניסיון לפריחה בכל זאת (מה שצריך לעשות, הלוואי). אמנם, יש קושי בניתוק מהלימוד, שכן הוא יכול לעורר את האהבה יותר מידי ולנתק את האדם מחיי המעשה ("פן תעוררי").
הפריחה מגיעה כאשר מנסים בכל זאת לטעום מה"מן" (אשר אסור היה להותיר ממנו), אבל לא בצורה של כילוי העולם על חשבון התורה, אלא כזרזיף טל. והוא ה"בדמייך חיי".

השורות האחרונות שלך ממש החמיאו לי. תודה.
אמנם לא למדתי במקו"ח לדאבוני (בכפר גנים, גם סוג של מקו"ח..), אבל אני בהחלט גאה להזדהות עם רוחהּ.

גיט שאבעס