בנושא
בכרם
חדשות
 
אסור לשאול שאלות / הצבי הכתום
בביכורים מאז כ"א אייר ה´תש"ע


תמיד הערצתי את יצחק, הוא היה עבורי סמל הצדיקות והטוהר. מין אדם שהוא באמת עצמו, לא היה אכפת לו ללכת גם לחור הכי תקוע בעולם אם שם היו צריכים את העזרה שלו. אבל עכשיו הוא עמד לפני נבוך, מתקשה לדבר, האמת שראיתי שעובר עליו משהו בזמן האחרון, פתאום הוא נהיה מסוגר יותר בתוך עצמו, הוא עשה כל דבר כאילו הוא כבול בתוכו באיזו משקולת שחורה.

"מה שלומך", שאלתי אותו, "מדוע אין פניך כתמול שלשום?". "עזוב, הכול בסדר", הוא ענה בחיוך מריר. "אתה בטוח?", שאלתי, "אולי אני אוכל לעזור"."עזוב, אני לא רוצה להכניס גם אותך לזה, מספיק שאחד יסבול". "אני לא אכריח אותך לדבר", אמרתי, "אבל לפעמים יש דברים שנראים קשים כשאתה סוגר אותם בתוכך, כמו חיה משתוללת בכלוב, אני חושב שאתה סתם מענה את עצמך, תשתחרר". יצחק נראה מהורהר לכמה שניות, ואז שאל אותי, כאילו רק בדרך אגב, "תגיד, למה אתה מאמין בתורה?", הוא הביט בי, מנסה לאמוד את הבעת פני, הוא שאל את השאלה במין נעימה עצובה, שאומרת את הכול עוד לפני שאמרת משהו.

אותי מעולם לא הטרידה השאלה הזו, ככה זה וזהו. דג שוחה, אני אוהב לשחק כדורסל, וה' נתן תורה ורוצה שנעשה אותה. "ככה זה", אמרתי, "פשוט ככה זה וזהו, אני לא חושב ששאלות מוסיפות או מורידות". יצחק הסתכל עלי במבט שואל, "אז בעצם לא אכפת לך בשביל מה אתה חי? אתה לא יודע שחובת האדם העולמו הוא שיסתכל לאן תהיה מגמתו וכייוונו... ככה בערך כתוב במסילת ישרים", הוא הוכיח אותי,"זה האלף בית של החיים". הצחיקה אותי הצדיקות הזאת שלו, לא כל אחד מצטט ממסילת ישרים ככה בדרך אגב ומשליך את זה על החיים, והוא עשה את זה כל כך בטבעיות, בכלל בלי לשים לב. "תשמע", אמרתי," התורה היא הרי האמת, ואני יודע שיצא למי ששמר אותה רק טוב, וזהו, מי שנכנס לשאלות לא תמיד יוצא בטוב, אני לא נכנס לצרות שאני לא אדע לצאת מהם וככה טוב לי". "זאת הבעיה", הוא הטיח בי, "שאנשים לא חושבים, אתה מוותר על לשאול. אתה חושב שאתה צודק כי האמת אצלך, אבל יש מישהו שחושב הפוך ממך, בוא נגיד, איזה מחבל שאומר שצריך להרוג את כולנו, וגם הוא מאמין שהאמת אצלו ולא חושב שאולי השייח' שלו טועה. אולי גם אצלך יש משהו שאתה מקיים כמו אותו ערבי, שאתה מבזבז עליו את החיים שלך סתם, אתה מבין, לפני שמאמינים חייבים לשאול". "אבל האמת אצלי", אמרתי בנימה מנצחת, "אתה מסכים שאני לא ערבי מתאבד". "אולי", הוא ענה לי בקול מיואש, "אבל אפילו שברור שהאמונה שלך יותר טובה, עדיין מי אמר שאתה מאמין בָּאמת, אולי תבזבז את כל החיים שלך על מצווה חסרת טעם?". "אין חשש, יש כאלו ששאלו לפני, ויש כאלו שעדיין שואלים, גדולים וטובים ממני, בעצם... יודע מה? תברר וכשתחזור עם תשובה חיובית תחזור אלי, אני מחכה לך כאן". הוא כווץ את גבותיו בתרעומת, "כל אחד אומר, אם הוא האמין - אז כנראה שזה נכון, אבל אני לא מסכים, כל אחד מצביע על זה שמעליו, אני רוצה לדעת למה אני צריך להאמין, לא למה הוא היה צריך".

הייתי יכול להמשיך ולכתוב על איך התווכחנו על מעמד הר סיני, על האמת שבתורה, על ישיבה ועל חזרה בשאלה. והוא המשיך ושאל מתוך כאב אמיתי, והוא רצה להיות בטוח במאה אחוז, כי כל סטיה קטנה אצלו מהאמת, מהמקסימום של האמת האפשרי, הוא החשיב כאילו הוא רימה, כאלו משהו חסר. "אני חושב שיש גם כאלו שהקב"ה ישאל אותם בשמיים, למה הם שמרו מצוות למרות שלא באמת האמינו", הוא אמר, "הוא יעניש אותם על זה שהם עשו מצוות בלי להאמין באמת, בלי לחשוב". אני הקשבתי לו, ראיתי שזה מקל עליו, הוא דיבר בתמימות ובלהט, אני חושב שאילו השאלות האלו באמת היו מטרידות אותי, אני הייתי משתכנע על בטוח, הוא היה סוחף אותי איתו. שמחתי שהוא השתחרר, שהוא לא פוחד שאוכל אותו, שהוא מבין שאפשר גם לשאול בקול, אבל גם התחלתי לפחד, ראיתי איך הוא מתמוסס עם האמת שלו, הולך ונהיה שקוף יותר בשבילי עם כל שאלה. "חשוב שתעשה מה שאתה באמת חושב", אמרתי, "אל תשקר לעצמך". ובלב התפללתי, "תפסיק, תפסיק כבר, אל תאכל את עצמך". ובסוף הוא הלך. לא באותה הפעם, אבל הוא הלך. עזב אותי, השאיר מאחוריו מבטים נעוצים בגבו וליחשושים שהתפזרו באוויר. "מה, יצחק? לא יכול להיות... הוא היה כזה צדיק...מה, הוא הוריד את הכיפה?"



אמונה חזרה בשאלה חזרה בתשובה יהדות ספקות צדיקות שאלות

© כל הזכויות ליצירה שמורות להצבי הכתום
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ב אייר ה´תש"ע  
כאב לי הסיפור, ורציתי המשך אחר..
אך כנראה זוהי עצמתו שמשאירה את הקורא פעור פה כאוב ותוהה

כתיבה יפה.
כ"ה אייר ה´תש"ע  
דילמה שנוגעת לכולם, בשלב מסוים של החיים. אני מניח שצריך הרבה אומץ לשנות את הדרך שאתה הולך בה ככה סתם, אבל כמובן שצריך הרבה אומץ גם כדי להישאר בה.

השפה פשוטה ולא מתיימרת, התיאורים שמסביב מוסיפים בלי להעיק, החלוקה לפסקאות מאוד עוזרת. עבודה טובה.

וכמובן, הסיום- אף על פי שצפוי מעט [ואני מניח שלא רצית להפתיע], הוא מנוסח מצוין ומשאיר לך את השאלה האולטימטיבית הזאת, של ההתמודדות עם השאלות.

מעולה!
נתנאל.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד