אחרי הניסיון השני
אבא החליט לסגור את הפרצות.

המרפסת והחלונות מסוגרים,
אין יוצא ואין בא.
למעט דרורי חופש ויוני שלום.

שבעה עשר חורפים עברו-
ושישה עשר קייצים.
הצחור הטהור כתום הוכתם.

האם לצבוע הכל ולטייח מחדש?
או שמא עדיף לחכות -
שהדמעות שלי ימוססו אותם לאט לאט.