המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
שקרים לבנים / פרט
בביכורים מאז ט"ז אדר ה´תש"ע

הֵם בָּאִים אֵלָיו דּוֹאֲגִים. כַּמָּה גְזִּירֵי

עִתּוֹנִים בְּיָדָם. יַעֲשֶׂה הוּא עִם הַמֵּידָע מָה שֶׁיַּעֲשֶׂה;

הֵם, אַחֲרֵי הַכֹּל, אַחְרַאִים רַק לְדַּוֵחַ.

בְּחֶרְדַּת קֹדֶשׁ הֵם נֶעֱמָדִים לְצַד הַמִּטָּה. פּוֹשְׁטִים אֶת יְדֵיהֶם

וְהֵן מְלֵאוֹת.

הַכֵּר נָא, הַשִּׁירֵי בִּנְךָ אֵלּוּ?

  

שִׁירֵי בְּנוֹ אֵלּוּ. עִם כֹּל מִלָּה וּמִלָּה הוּא נִזְכַּר מֵחָדָשׁ

בִּטְפִיפוֹת רַגְלֵי בְּנוֹ בַּלֵּילוֹת

עַל מַרְצָפוֹת שֶׁלֹּא יָכְלוּ לְהָכִיל דָּבָר

כֹּל הַדֶּרֶךְ בַּמִּסְדְּרוֹן עַד

חֲדַר הַהוֹרִים.

בַּדְּפִיקוֹת הַמְהוּסַסוֹת שֶׁאָמְרוּ הַכֹּל.

בִּשְׁתִיקָתוֹ שֶׁלּוֹ, הַמַּכְחִישָׁה.

בַּסָּפֵק.

  

שִׁירֵי בְּנוֹ אֵלּוּ. וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא

מְנַעְנֵעַ בְּרֹאשׁוֹ וְאוֹמֵר,

טָעוּת הִיא, תַּלְמִּידַי. וַדַּאי

טָעוּת הִיא. הֵן כַּמָּה וְכַמָּה

אוּרִי צְבִי יֵשׁ בָּעוֹלָם.

  

וּבְכָךְ הֵם עוֹזְבִים, מְעוֹדָדִים, וּבִיְדֵיהֶם כַּמָּה גְזִּירֵי

אֱמוּנוֹת.

  

לֹא שִׁקַּרְתִּי, מְחַזֵּק הוּא אֶת עַצְמוֹ

וּמִתְיַשֵּׁב עַל הַמִּטָּה. לֹא

שִׁקַּרְתִּי.

רַק לֹא אָמַרְתִּי אֵי זוֹ הִיא הַטָּעוּת

וְשֶׁל מִי.

  

(וּבְאֱמֶת, הַרְבֵּה אוּרִי צְבִי יֵשׁ בָּעוֹלָם;

הוּא עַצְמוֹ מַכִּיר עוֹד שְׁנַיִם נוֹסָפִים מִלְּבַד בְּנוֹ.)



הורות הכלה כתיבה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לפרט
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ט אדר ה´תש"ע  
'וּבְכָךְ הֵם עוֹזְבִים, מְעוֹדָדִים, וּבִיְדֵיהֶם כַּמָּה גְזִּירֵי

אֱמוּנוֹת.'


לילה טוב
יוני
י"ט אדר ה´תש"ע  
קראתי פה סיפור מענין, שקושר אותי לאישיות מסוימת. האם תקשרי אותנו לסיפור המקורי? האם השיר נכתב על אורי צבי גרינברג?

כי הכתיבה יפה בעיני, אבל חסר לי פה משהו.
י"ט אדר ה´תש"ע  
צובט בלב לראות את ההכחשה של האב לבנו, ומצד שני את הנסיון הכושל לשכנע את עצמו שלא שיקר. אולי הנסיון הזה מראה שהקשר שלו לבנו עדיין קיים.

לגבי שאלתך, גדי, נראה לי שהכותב התכוון לרמוז אליו, אם כי בצורה לא מחייבת, כי אחרי הכל, "הרבה אורי צבי יש בעולם"...

למעשה, לי עצמי יש אחד כזה בבית, וזה מבחינתי כוחו של השיר...
כ"א אדר ה´תש"ע  
איזה שיר. ככל שאני קוראת יותר פעמים כך אני חושבת שהכתיבה שלו מושלמת. התחבר לי לכל כך הרבה מחשבות ותהיות שעוברות לי בראש השבוע. ויופי שהצלחת לרקום כאן גם סיפור אחד על אורי צבי אחד, אבל גם השארת פתח לקחת אותו לכל ה"אורי צביים" האחרים, של כל אחד.
הוא עצוב לי בשקט כזה, קצת מיואש. דמעות בלי נראות.
תודה לך.
כ"ב אדר ה´תש"ע  
אני הבנתי את זה כך: יש כאן הרב ובנו ובתווך- התלמידים.
ומה הטרגי לגבי הרב? לא הבן האובד (שהתפקר?), אלא יותר מכך התלמידים הללו, שועלים קטנים, משלחת מלאכי רעים, שדעתם קצרה ומחייבת אותו להתחמק מפניהם.

הייתי מסיים את השיר במשפט לפני הסוגריים שהוא שיאו של השיר.

מעורר מחשבה,
תודה.
כ"ב אדר ה´תש"ע  
איזה כתיבה מדויקת וקולעת. הצלחת לרגש אותי עם הסיטואציה, והזיכרונות של האב.

בהחלט מעורר מחשבה על חופש כתיבה.

מעולה.
כ"ג אדר ה´תש"ע  
תודה רבה לכל הקוראים והמגיבים. שמחתי לקרוא את תגובותיכם ולראות כיצד הבנתם אתם את השיר.

אני מעדיף שלא להתייחס לשאלתך, גדי, מכיוון שלדעתי כל הבנה של השיר תהיה לגיטימית. על כל פנים, כדאי, אולי, שתקרא את תגובותיהם של אליפסה, פליאה ושבריר. כל אחת מהן מכילה הסתכלות מזווית אחרת על השיר.

תודה לכם, שימחתם מאוד!
כ"ד אדר ה´תש"ע  
אודה לך אם תרמוז מה היתה כוונתך שלך.
כ"ד אדר ה´תש"ע  
יש כאן כמה דברים שממש הרשימו אותי:

"פושטים את ידיהם / והן מלאות"

ההסתובבות סביב יעקב אבינו- השינוי מהאמת שלו ושלהם, והמיטה

הכותרת מבריקה (למרות שזו דו-משמעות שלא היתה עוברת ניקוד)

עם התימה אני לא בטוח שאני מסכים.

וגם המשלב המעניין של הסוגריים
כ"ה אדר ה´תש"ע  
אבקש להתייחס לבקשתך, שבריר, בכמה משפטים קצרים.

בכל פעם שאני מפרסם שיר בבמה ציבורית כלשהי, אני נתבע באיזשהו שלב לספק לגביו הסברים. ברובם המוחלט של המקרים אני מסרב. לא משום שאני מתיימר למשהו או חושש ממשהו, אלא פשוט כי אני מעדיף לתת לקורא את המרחב שלו בשיר; להניח לו למצוא את עצמו בתוכו לבד.
איני חושב שהשיר דורש ביאור בסיסי. ומעבר למשמעות הפשוטה - קיימת נקודת המבט של כל אחד ואחד בפני עצמו. גם שלך.

ובכל זאת, בשולי הדברים, אני מרשה לעצמי הפעם לומר שהתגובות לשיר - במיוחד אלו של ארגמון, אליפסה, שבריר ופליאה - אכן כיוונו לדעתי. אסתפק בכך. מקווה שגם אתה...
כ"ט אדר ה´תש"ע  
השאלה של התלמידים מקפיצה אותנו ישר אל המקור - אל כתונת יוסף הרוויה בדם וכך אנחנו מזדעזעים מראש מההקבלה הנוראה.


גם תיאור התלמידים מזעזע: הם מיתממים, משחקים את השליח שזה לא עניינו אם יכאיב או מה יהיו ההשלכות של פעולתם.

הבית השני מציג בצורה נוגעת ללב את יחסי הבן והאב: ההתלבטות, ההיסוס, השתיקה, הכחש והספק.
ובבית הבא - הטעות.
האב המנחם עצמו שמספיק שהצהיר שקיימת טעות וכך הוא לכאורה אינו משקר והם מעודדים ואינם יודעים.
כך הוא מחזק את עצמו ואת טעותו.

שיר-סיפור מקסים שקל לראות אותו מול העיניים כסרט קצרצר והתמונות נצרבות בדמיון. נהדר ונוגע בקורא.
ט"ז ניסן ה´תש"ע  
כל כך הרבה מקופל בתוכו!
הצלחת להכניס לתוכו המון עומק ומורכבות. משימה לא פשוטה בכלל.

תודה

דוֹד שֶׁלוֹ
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד