המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
מלחמת ההתשה / אמיר מויאל
בביכורים מאז כ"ג שבט ה´תש"ע

היה ברור כי כישוף אפל חיבר אותן יחד ורק קסם חזק באותה מידה יצליח להפריד ביניהן. ניסיתי להתרכז כמיטב יכולתי, כיוון שישנה רק הזדמנות אחת. כישלון יכול להביא לתקופה ארוכה נוספת בה הן יישארו דבוקות. נשמתי עמוק, התרכזתי ואז פקחתי אותן בבת אחת. העיניים שלי, תשושות, מרושתות נימים אדומים, הותרו מחבלי השינה ובחנו בטשטוש את החדר. העייפות מילאה כל חלל פנוי בגוף שלי.  מיששתי את דרכי אל עיניי האמיתיות, שנחו להן בתוך מסגרת מתכת, שרוטות על השולחן.

בצידה השני של המיטה, שכבה אשתי, עיניה עצומות. כלומר, הן די קטנות, אך כוונתי היא שהן היו סגורות וכיסו באופן הרמטי את אולם הקולנוע בו התרחשו החלומות שלה. תזוזה קלה שלי כלפי מעלה, השמיעה חריקת קפיצים במיטתנו הנושנת, מה שמיד גרם לסדרן באולם הקולנוע של אשתי, לעצור את ההקרנה ולהוציא את הצופים החוצה. אישוניה של אשתי נפתחו אט אט והיא נתנה בי מבט משל הייתי אני הרוצח מהסרט שזה עתה נפסק בשיא המתח. "אני מצטער" אמרתי במהירות, מקווה לסיים את ההפסקה ולהחזיר את הצופים לחלק השני של הסרט, "חיזרי לישון". אבל היא כבר התחילה להתרומם ונשענה על המרפקים. מספר גרגרי פופקורן נשרו מן האזניים על המיטה בלי קול. הסתכלתי עליה בעיניים לאות והפטרתי כדרך אגב: "אני כל כך עייף". "אתה עייף?" הקשתה אשתי, "אני הלכתי אתמול לישון בשתיים לפנות בוקר, כי נפת לא נרדמה". שתקתי. לא ידעתי מדוע לא יכולנו שנינו להיות עייפים. אך הייתי עייף מכדי להתווכח, ואם נבחן את העובדות לאשורן הרי היא באמת הייתה עייפה יותר. "מחר" גמלתי בלבי "אלך גם אני לישון מאוחר ונראה מי עייף יותר".

למחרת, הגעתי הביתה מן העבודה תשוש. אשתי לעומת זאת נראתה רעננה ומוכנה שוב לשינה מאוחרת, ונצחון נוסף בגזרת העייפות. השעה היתה רק תשע לפנות לילה, וכבר הרגשתי איך נכרכים חבלי שינה עבים סביב עפעפיי. ישבתי מול המחשב, מנסה למשוך את הזמן כשלפתע הופיע לנגד עיניי קוסם עם בקבוקונים, שבתוכם נוזל סגלגל מפעפע. הוא התיישב בכיסא על ידי. "אני יודע מה אתה רוצה" הוא קרא את מחשבותיי "הנוזל שבבקבוקונים הללו יעזור לך להישאר ער עד שאשתך תלך לישון". לא אמרתי מילה. אמרתי: "אתה בטוח?" הוא הניח בידי בקבוקון אחד. חיפשתי את תווית המחיר. משלא מצאתי, נשארתי דומם. "אמיר?" אמר הקוסם כמעט בלי קול, "אתה תנצח בסוף" חייכתי אליו, אבל הוא המשיך לומר "אמיר". אמרתי לו ששמעתי, ותודה. הוא שוב אמר "אמיר", וזה כבר נהיה ממש מוזר. בפעם החמישית זה כבר היה "אמיר!!!" בקול רם מאוד שהזכיר באופן חשוד את קולה של אשתי. דמותו של הקוסם התפוגגה ומולי עמדה אשתי. ידיה נחו משולבות על חזהּ. "נרדמת?" שאלה אשתי בדאגה, אך חושיי העירניים הזהירו אותי. "אל תשטתי" אמרתי לאשתי "עייפות בשעות כאלה היא נחלתם של חלשים" את המילה חלשים אמרתי בפיהוק ארוך שלא נגמר. לעזאזל. הזמן שעבר עד שאשתי הראתה סימני כניסה לעולם השינה, נראה כמו נצח. כדי לשוות אמינות לתרחיש, התפג'מתי יחד איתה בזריזות, צחצחנו שיניים ונכנסנו למיטה. עיניי היו פקוחות לרווחה. הלילה אני אישן מאוחר יותר ונראה מי יהיה עייף יותר מחר בבוקר. חיוך של סיפוק עלה על שפתיי. בדמיוני ראיתי כבר את ראש הממשלה ושר השינה מעניקים לי דרגות "רב עַיַיף" משני הצדדים. (במקום חרבות ושני עלי תאנה, יופיעו כיסויי עיניים בהצלב ושתי כריות) הוריי הגאים מריעים מן הקהל, מוחים דמעה. מעריצים יחזיקו פוסטרים שלי מצולם ער, עם עיניים אדומות ושקיות מתחת לעיניים. נתיבי איילון יכוסו בכרזות ענק שלי לבוש נמנמת אופנתית. אני אפהק בלי לכסות את הפה וכל הקהל ימחא כפיים. חברות למזרונים יתדפקו על דלתי על מנת שאפרסם אותם. חיי הזוהר מעולם לא נראו קרובים יותר. "לילה טוב" לחשה אשתי וניערה אותי מן הטריק המלוכלך של השינה, שכמעט והפיל אותי. לילה טוב השיבותי אף אני ולכמה שניות אפילו עצמתי עיניים. קצב נשימותיה של אשתי נהיה איטי יותר ועיניה נעצמו. חיכיתי כמה דקות ובאושר של מנצחים, נתתי לשינה להשתלט גם עליי.

"צצי!" "צצי!" השעון המעורר שלנו החל את עבודתו מוקדם הבוקר. נגעתי קלות ברגליה של אשתי, מסמן לה שתיגש לתת מוצץ לשעון כדי שנוכל להמשיך לישון, אבל היא אמרה שהיא עייפה. נפת בינתיים המשיכה לצפצף במונוטוניות בלתי נסבלת. "את עייפה?" כמה חיכיתי לרגע הזה. "אני הלכתי לישון אחריך!" ידעתי שעל טענה זו היא לא תוכל להשיב. "נכון" הרימה אשתי את קולה כיוון שהשעון המעורר החל להגביר את העצמה, "אבל אני קמתי באמצע הלילה כי הייתי צמאה ולקח לי ארבעים דקות לחזור ולהירדם". פציתי פה להשיב אך נשארתי ללא מילים. לא חשבתי על זה. קמתי כנוע מן המיטה וניגשתי לשעון המעורר שבחדר הסמוך. המוצץ היה ליד הראש שלה. ליטפתי אותה וידעתי מה הולך לקרות מחר באמצע הלילה.

חזרתי הביתה למחרת חדור רוח קרב. הפעם כבר היו גלויים לפניי צפונות העייפות וניכר כי שום דבר לא יוכל לעצור בעדי. ישבתי על הספה בכבדות והתענגתי על העתיד הצפוי. בעיני רוחי אני יושב במיטה וממלמל "אני עייף...אני עייף..." ואשתי מביאה לי תה עם מגש עוגיות. עבדים עירניים ושפחות רעננות יובילו אל מיטתי את ארוחת הבוקר, מתחרים על קרבתו של אדון העייפות הבלתי מעורער. משוררים יתחרו בכתיבת שירי הלל:

"למנצח בין שמיכות מזמור לאמיר,

אנעים את קולי במקהלות הזמיר,

אשר לעפעפיו לא נתן מנוחה,

יאה לו, נאה לו, הדר ומלוכה."

הקרב הפעם היה קצר. אשתי הראתה סימני עייפות מוקדמים, וניכר היה כי את השלב הראשון נעבור בקלות. לאחר כמחצית השעה אשתי כבר הייתה בעולם החלומות ואני כיוונתי את השעון המעורר לשלוש לפנות בוקר. "נראה מי יקום הפעם באמצע הלילה!" בשלוש לפנות בוקר השעון צלצל והעיר אותי לניצחון הקרב. ניגשתי למטבח וקרסתי על הכיסא כזומבי, מסתכל כל כמה רגעים על שעון היד כמה זמן עוד עליי להישאר ער. כעבור שעה דידיתי למיטה מרוצה וצללתי שוב אל חלומות עטורי תהילה. השעון הדובר הפעם היה ינעם שמצליח בכישרון נדיר, באופן שיטתי, להפיל את המוצץ בנקודה בה כדי להגיע אליו צריך לפרק ולהרכיב את המיטה מחדש. בשלב מסוים, הוא החל לייבב ואיים להעיר את הגברת צצי. שוב רגלי נגעה בעייפות ברגלה של אשתי. "קומי בבקשה" אמרתי לה "הלכתי לישון מאוחר וקמתי באמצע הלילה", הדגשתי. "אני עייפה" כך אשתי, ועוד לפני שהספקתי להגיב, הוסיפה "אתה יודע איזה יום קשה היה לי בלימודים? היה לנו מבחן ונשארתי אחר כך מלא שעות בספריה כדי ללמוד למבחן נוסף שיש לנו בשבוע הבא". שוב נאלמתי מובס. אין ספק שהיא התכוננה לטיעון הזה. שעות ארוכות בלימודים זה חדש. זה בהחלט מעייף. השתרכתי בקושי אל עבר ינעם, שבלילות טְרוּפִים אלה, אנו תוהים איך לא קראנו לו יצרח. מוכה עייפות, התחלתי לזחול בחתוליות מתחת למיטה,לחפש את המוצץ הארור. חשבתי על טיעונה החדש של אשתי וידעתי איזה יום ארוך עומד להיות לי למחרת. "לוּ היינו גרים במצרים", אמרתי לעצמי בלאט, "ודאי היו מעבירים את אשתי ל 'ערי מסכנות' ".

למחרת הגעתי לעבודה מוקדם. אחרי כעשר שעות עבודה ניגשו אלי והזכירו לי כי כבר מאוחר ואפשר ללכת הביתה. סירבתי בנימוס. הם לא יודעים שזה הרבה מעבר לעבודה. עליי להיות כאן לפחות עוד שעה וחצי כדי לזכות בתואר הנכסף. חשבתי על יעקב אבינו, שמרוב שאשתו היתה עייפה כל הזמן, קראו לה "לאה". אחרי כשעתיים יצאתי לכיוון הבית. קיוויתי שכוחותיי יחזיקו לי, שכן עליי עוד ללכת לישון מאוחר יותר ולקום באמצע הלילה לשעתיים. מה שבטוח בטוח. (מן משפט אוילי שכזה. בן משפחתו של "מה שנכון נכון". מה שאוילי, אוילי). בחצותי את האסקופה, נמרחתי על דלת הכניסה, דופק חלושות. אשתי פתחה את הדלת ונפלתי פנימה. "מה קורה?" אמרתי מן הרצפה "אני חושב שאני כל כך עירני, שאני לא ארדם כל הלילה". את המילים "אני לא ארדם כל הלילה" כנראה חלמתי שאמרתי כיוון שנרדמתי על הרצפה. אשתי הסתכלה עליי מלמעלה ברחמים, כשידיה תופסות את מותניה. "אולי תלך הלילה לישון מוקדם יותר? אתה נראה הרוס". הרחתי את הפחד שלה מההפסד ונעמדתי בקושי, נשען על הקיר. "אל תצחיקי אותי, אני היום הולך לישון מאוחר". "כרצונך" אמרה אשתי "אני הולכת לישון מוקדם הלילה, אני עייפה". "את עייפה?" התחלתי, אך נשתתקתי מיד. ניצחון נבנה בשלבים.

השעה הייתה שלוש לפנות בוקר כשנכנסתי למיטה, לא לפני שכיוונתי את נפת לשבע בבוקר.  היא תראה מה זו עייפות. כשיוציאו מילון עם תמונות ישימו את תמונתי תחת ההגדרה: "עייף". שמי יהיה למשל וש(נ)ינה. כיוונתי שעון מעורר לארבע. "אני אהיה ער שעתיים וחצי באמצע הלילה ואני אחרי יום עבודה קשה" כך מלמלתי לעצמי בקושי "וב ב ו ק ר...בבוקר...נראה מי...הו..." את שאר המשפט כנראה לא זכיתי לסיים, שכן הלילה הוסיפו עוגן יצוק לחבלים שכרוכים סביב עפעפיי בשוטף. קמתי אחרי שעה לקול השעון המעורר. צריך להעביר עכשיו שעתיים וחצי. התחלתי לשחק בנייד, לשטוף את הכלים ולסדר את הצעצועים של הילדים. עברו עשר דקות. ניקיתי את השירותים, יצאתי לריצה היקפית סביב היישוב ונטעתי חורש בשטח פתוח על יד ביתנו. השעה הייתה שש וחצי כשחזרתי למיטה, אבל אז קרה הבלתי צפוי, הגברת צצי עשתה יד אחת עם יצרח ויחד הם צווחו במקהלה בדיוק כשנכנסתי למיטה. אשתי הזריזה פקחה עין אחת, "אתה כבר ער", היא אמרה, "גש אליהם".

------------------------------ 

תודה לחנני רויכמן על הכותרת



הומור עייפות שינה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאמיר מויאל
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ו שבט ה´תש"ע  
כ"ז שבט ה´תש"ע  
קרעת אותי מצחוק באמצע שגרה מתישה! תודה רבה!
לדעתי היו כמה משפטים שהשתיקה יפה להם, והמבין יבין.
כ"ז שבט ה´תש"ע  
משעשע :) קישוני משהו.
כ"ח שבט ה´תש"ע  
כ"ח שבט ה´תש"ע  
חמוד.
ל´ שבט ה´תש"ע  
אתה כותב טוב ומשעשע...
ל´ שבט ה´תש"ע  
נהדר!

[ואפשר להוסיף את התגית זוגיות?]

עֹז
י"ב תמוז ה´תש"ע  
ב´ אלול ה´תש"ע  
משעשע ומגניב, מזכיר מאד את קישון, ולא רק בגלל "צצי".
אהבתי את המטאפורה של הקולנוע, הסדרן והרוצח, זו הפעם הראשונה שאני נתקלת בהגדרה כזו לשינה.

וגם הפתיחה עם הקסם האפל וכישוף הייתה מדהימה.

כתיבה יפה, קולחת, לא נותנת רשות לעצור באמצע.
מרעננת מאד.
ט"ו חשון ה´תשע"א  
הצחיקו אותי בעיקר השנינוית הקטנות: לאה, עיניים עצומות.
וזה נראה לי (בלי להעליב אף אחד), בין הסיפורים היחידים באורך הזה שנמצאים באתר, שקראתי הכל. (וגם רציתי עוד).

ובהחלט רואים את ההשפעה של אפרים קישון זמ"ל.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד