בנושא
בכרם
חדשות
 
אדישות / גלעד בן טל
בביכורים מאז כ´ שבט ה´תש"ע


אדישות.

במסווה של שיגעון.

במסווה של צלילות.

מסווה את הכאב.

מסווה את הפגיעוּת,

את השבריריות.


אדישות.

במסווה של אדישות.

מסווה את האדישות.


שלושה רבדים.

חיצם מצביע על כיוונים שונים.

חיצם מפלח את אותו הלב.



אדישות

© כל הזכויות ליצירה שמורות לגלעד בן טל
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ג שבט ה´תש"ע  
שלום שלום, ברוך הבא בצל קורתנו :)

ניכרת סערה גדולה בלב הזה...
מאחורי האדישות, אדישות, אדישות. מצמרר, כשחושבים על זה, מה לפעמים מסתתר מאחורי מבט ריק שיש לאנשים.
ובסוף לא רק את השיגעון, כי אם גם את המבט הריק צריך להסוות...

והשיר הוא די אדיש בעצמו, ואם זה מה שבאת להביע, החזרה, אני חושבת, משרתת את המטרה, אבל אולי זה יותר מדי. אני לא אומרת שדוקא כך, רק מעלה רעיון. אני הייתי מנסה אולי למצוא נוסח אחר ל"מסווה", במקום רק לחזור.
יש דברים שיכולים לחדד את ההרגשה של ההסוואה, אמצעים אומנותיים פשוטים כמו דימויים ומטאפורות. למשל לדמות את ההסוואה ל, אולי, מדי הסוואה של חייל במלחמה. ואז החץ יכול להיות כדור של רובה... לא יודעת, תמצא את מה שמתאים לך ועובד בשבילך, לתאר את ההרגשה שלך. כלומר, אתה יכול ליצור מרחב מטאפורי, מין זירת-התרחשות בעלת נושא מסוים, ולהכניס לתוכה את המצב הנפשי שמתואר בשיר. מה שטוב במרחב מטאפורי כזה, הוא גם שיש קשר בין רעיונות. כרגע למשל הרבדים והחץ קצת תלושים זה מזה, לרובד אין חיצים בד"כ... אם היית מחבר בין הרעיונות זה היה יותר עובר אליי. למשל אם היית מדמה את הרבדים ל... שלושה צלפים, או משהו כזה. וזו סתם דוגמא.

זהו, לא חייב, אבל אני חושבת שזה יכול להעמיק את האמירה ולהפוך אותה ליותר נוגעת, כי למרות שבאמת מדובר באדישות, אתה יכול יותר לנער את הקורא מאדישותו. בכלל, יש משהו מאתגר דווקא בשירים שאני מוצאת את האמירה שלהם בתוך המילים, שאני צריכה להתאמץ בשבילה, ולהגיע לרבדים עמוקים. ורק אם תרצה, פה או בשיר אחר, אני חושבת שהרעיון הזה יכול להיות בכך לעזר.


מקווה שהלב המפולח ימצא את נחת, שקט, לא של אדישות אלא של טוב ושלווה. ואולי אפילו תפרים שיחברו אותו, או דבק... ומכל הבלאגן הזה עם הכיוונים שימצא כיוון אחד טוב ובטוח...

אגב, שיר די ויזואלי, מיד עלה לי לראש שצריך לצייר את זה, את הרעיון איכשהו, או שזה בהשראת ציור, או משהו כזה. לא יודעת למה.

בהצלחה, רק טוב, ומוזמן לסדנאות השירה שלנו - להשתתף בתרגילים, דיונים ומה שמתרחש.

(אה, סתם תהיתי לעצמי: איך יכול להיות שאתה לא מאמין שאפשר לומר משהו ב400 תווים?! הרי שיר טוב יצליח לומר המון בהרבה פחות מזה.. לא?)
כ"ג שבט ה´תש"ע  
קודם כל, תודה רבה על התגובה היפה ומעוררת המחשבה.
את צודקת ששימוש בכלים נוספים ישדרג את הכתיבה מבחינה מסויימת. אך השיר הזה ספציפית הוא תוצאה של שבוע מוזר שעבר עליי לאחרונה ורציתי להעלות את מחשבותיי בצורה הערומה ביותר שיכולתי. השיר/קטע הזה נכתב בערך בשתיים שלוש דקות. פשוט שפיכה של הלב על הנייר בצורה מתומצתת. אני מסכים שבדרך כלל יש חשיבות לשימוש בדימויים ומטאפורות. חפירה והעמקה בכל סוג של כתיבה או אומנות בכלל, תורמת המון להרגשת ההזדהות עם היוצר והבנת מסרו. אך אני חושב שלפעמים יש יתרון גם באומנות פשוטה שלא השקיעו בה יותר מדי. סוג כזה של יצירה משדר את המחשבות שעברו על היוצר באותו רגע כשעוד לא היה לא זמן לחשוב ולשנות. אומנות כזאת היא לפעמים יותר אותנטית.
זה בכל אופן מה שניסיתי להעביר כאן.

בנוגע ל400 התווים.
שיר או כל סוג אחר של כתיבה מראה צד אחד או כמה צדדים של האדם שכתב אותו אבל אף פעם לא את אישיותו האמיתית. אדם מורכב מהרבה רגשות ומהרבה ערכים ואי אפשר להעלות את הכל על הכתב.
להעלות חלק ממני על הכתב הוא במובן מסויים שקר. רוב הסיכויים שאני אכתוב משהו שירשים את הקוראים ולא את האני האמיתי. אני יודע שזה קצת חפירה בשביל רקע באינטרנט אבל ככה הרגשתי כשהצטרפתי חחח
כ"ג שבט ה´תש"ע  
מסכימה שיש משהו מיוחד באומנות כזאת. בחוויה האותנטית ובקשר הספונטני בין ראש-לב-עט... גם אני כותבת ככה הרבה פעמים. אבל לא הרבה פעמים זה מתפרסם (האמת שהשיר הראשון שפרסמתי פה באתר נכתב ככה, הוא נקרא צהריים, מוזמן לבקר שם). בשבילי לכתוב משהו כזה ושזה יצא 'טוב', זה מצב מתקדם של השראה שמתקבל רק אחרי שכותבים המון, לא משהו שזוכים לו הרבה. אבל סתם, זו רק אני.
אגב, בנוגע לאותנטיות- יש בזה משהו, אבל גיליתי שלפעמים דווקא כשאני כותבת ככה אז יוצא לי משהו שהוא בעצם לא אני, ולא באמת התכוונתי להגיד את זה.. שוב, זה רלוונטי יותר לפרסום, כי יש ערך אישי בלשמר על הכתב את הרגש-הרגעי-והפשוט... ויש ערך אחר בפרסום, בו אני אומרת משהו לעולם ורוצה לעמוד מאחורי זה.

טוב, אני כרגע לא מנסה להעביר משהו, סתם מחשבות פילוסופיות... :)

העיקר שטוב לכותב עם שלו, בסופו של דבר.


חחח. נכון, אבל עדיין - לא הייתי יוצאת כ"כ בנחרצות נגד ה400 תווים. לפעמים תמצות יכול לומר הרבה יותר. (היה פעם שרשור בפורום, של להגדיר את עצמך ב6 מילים- חיפשתי אותו ובמקרה החיפוש הביא אותי ישירות להודעה שלי... שרלוונטית פה :) http://www.kipa.co.il/community/show.asp?Messageid=3731737 )
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד