בנושא
בכרם
חדשות
 
היא לא פסיכית / פ ר ה פ ר ה
בביכורים מאז ז´ שבט ה´תש"ע


חוץ. צהרים. פינת צומת רחובות . תחנה בוטקה של מפעל הפיס. רמת גן.

 

בחור ובחורה, נראים כבני 20. נשענים על הדוכן של התחנה ומגרדים כרטיסי מזל.

הבחור לבוש מדים, נשק על גבו. הבחורה לובשת ג'ינס וטי-שירט עם הדפס של פו-הדב.

הם משלמים למוכר ששיערו לבן, פניו מקומטות ומבוגרות ועיניו נוטות להיעצם. המוכר מביא להם עוד כרטיסים תמורת הכסף אך לא מחליף איתם אפילו לא מילה. השניים מגרדים את הכרטיסים בלהט. מתחיל בין השניים דיאלוג.

 

הבחור (בקול מתרברב):

למי יש יותר מזל, הא?! את בטוחה שמצאת לך את הבן אדם הנכון להתחרות בו?

אני, עידו פלדמן, הכי מזליסט בכל עירוני ג', תודי! בטח מבאס לך להיות רק ידידה שלי...


הבחורה:

עידו, די לחפור, אני אתחתן איתו אם תרצה ואם לא. חוץ מזה שמזל לא נמדד בכרטיסים מסריחים של הפיס.ואמרנו בכלל שמתחרים עד שלושה כרטיסים אז למה אנחנו מגרדים ומגרדים ומגרדים ...


הבחור (נכנס לדבריה, עם חפיפה):

ומגרדים, עד שאני אביא לך נוק-אאוט, לא תדעי מאיפה זה בא לך. רגע, נראה... עוד אחד הצלחתי (מחייך)

(שתיקה לכמה רגעים, מבטים רציניים ביניהם)

תראי, זה לא שנהיתי רגיש פתאום בלי להודיע, אבל כואב לי לראות אותך כזאת החלטית. את חושבת שזה נכון לך?

לכי על זה! רק תזכרי שהדרך חזור לא כל כך נעימה. סומך עליך. אני בכל מקרה חייב להספיק לאוטובוס של שתיים. נוסע לבסיס, אבל זה בסדר, אני מפרגן לך להישאר פה ולגרד עוד כרטיס. קחי עליי פור, איך אני? גבר איתך? אני , עידו פלדמן, הכי 'גבר גבר' בכל רמת גן. ושלא תחשבי לעולם אחרת. גם אחרי שתיהיי עם ההוא.

עוד עשרים שנה ככה, עשרים שנה וארבע שעות (בטון בדרן:) 'ניפגש בשש' (השניים צוחקים) פה, בתחנה של יצחק, נסתכל על זה אחרת, כמו מבוגרים, בטח נשווה למי היה יותר מזל, נשב על טרופית בשקל מהקיוסק פה ליד, נראה אם הוא בכלל יחיה עד אז... הזקן הזה...


מצחקקים, הבחורה עושה פרצוף עם לשון בחוץ, הם צוחקים, הבחור מחזיר פרצוף מצחיק עם אוזניים משוכות לאחור, הם צוחקים.

השניים מתחבקים חפוז לפרידה, נשיקה על הלחי, והבחור רץ, מתרחק ממנה, הכרטיס נשמע לו מהיד, הבחורה מסתכלת עליו, מחייכת לעצמה. מגישה למוכר חמישה שקלים במטבעות של עשר אגורות. הוא מגיש לה כרטיס והיא מגרדת בלהט. מגרדת.


קלוז אפ ליד שמגרדת על הדוכן. תמונה מתחלפת בהדרגה ליד אחרת, מקומטת מעט, מגרדת בעצבים. מצלמה מתרחקת רואים אישה מגרדת על הדוכן. על הדוכן שבע שקיות טרופית ריקות, אישה מבוגרת יותר, ממלמלת לעצמה עם הפוגות תוך כדי, ומגרדת כרטיסים באטרף, אחוזת אמוק.


האישה:

לא... אני לא פסיכית... לא חשבתי שתצא מהקבר בשבילי ... אבל באתי לפה... וקיוויתי לראות אותך... כי אולי אני קצת פסיכית... מאז שאתה לא יכול להיות פסיכי גם אם תרצה... והשעה כבר שש... ואיחרת את האוטובוס המהיר האחרון... והבסיס שלך כבר שנים לא קיים... והזקן של הקיוסק מכר לי את כל הטרופיות שפג תוקפן... כמוך... ואני... יפעת קפלן... כן... חזרתי להיות קפלן... הכי מיואשת בכל מנויי מפעל הפיס... והכי מפורסמת ברבנות רמת גן... באתי להודות... אני מודה... אתה... עידו פלדמן... הכי מזליסט... בכל בית העלמין הצבאי... והכי יפה... במצגות של יום הזכרון... והכי מוכר... בכל עירוני ג'... ואני... יפעת קפלן... הכי לבד...

CUT

 




אהבה בחירה חופשית גורל חיים יום הזיכרון מוות מזל עבר עתיד צבא תסריט

© כל הזכויות ליצירה שמורות לפ ר ה פ ר ה
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"א שבט ה´תש"ע  
אוי ואבוי.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד