בנושא
בכרם
חדשות
 
את קולך שמעתי / DRY BONES
בביכורים מאז ו´ טבת ה´תש"ע

   

ערב שבת. ישראל עם קדושים מתרוצצים אנה ואנה, מלקטים ואוספים מן העידית שבנכסי העולם הזה. ולא למענם ולא למען כרסם, אלא למען נשמתם היתירה ולמען שבת קודש. והקב"ה צופה ורווה נחת, ובת קול יוצאת ואומרת: ראו כמה חביבין מצוות על ישראל! יהא חלקי עם מקבלי שבתות.

נסתיימו ההכנות לשבת קודש. כל הבית ערוך לארוחה ולאירוח המלכה. מפה צחורה לכבודה, קורצף ומורק הבית מרבב וחטא - שישראל אינם חשודים בו, ודאי-וצנחה שכינה אל הכלי המוכן לקבלה. כך באפטא, בה ישב רבי משה מקוברין והתבונן בהכנותיו לשבת של הצדיק. ומיהו הצדיק, שואלים אתם?! הלא יצא שמעו של האדמו"ר רבי אברהם יהושע-השל, בעל ה"אוהב ישראל"!

מליחת דגיו מתוקה - מעין עולם הבא. וכל קיגעל וקניידעל קוגלו וקנודלו לשם ייחוד קודשא בריך הוא.

איי! קדושה!

                                   ***

"איי! קדושה! לך ישלשו!" זימר וקבע קולו של איזה הרכב עלום שם. הרמקולים של שמוליק מטו ליפול, והחיבור הרופף בינם לבין האמ.פי.שלוש של מילר היה עדות כי לא כלו רחמיו.

המצב בדירה שמונה עשרה זעק "שבת!". יותר מכך, זעקה הרצפה וכל אשר בה: "ג'יפה". התכנית המקורית הייתה אמנם לסדר את החדר. אך לאחר שנטהרה הרצפה מהחפצים (שנערמו בצורה מסודרת על מיטתי...), גילינו שלא די בכך. ככה, אמר אלי, אי אפשר לקבל שבת.

ובכן, אי אפשר שבת בלי ניקיון. וניקיון ללא שירים - כפלאפון ללא סים.


"מה זה השירים האלו?" תמה שמוליק בקול. "אין לכם איזה משהו מוכר? הוא עובר על פרק שני, בבא בתרא!"

כולנו צחקנו, כי זה מה שביינישים עושים.


"חבר'ה פעורים, אה?" חייך נועם. "זה עוד כלום. בצבא תשמעו שירים מזרחיים כל היום. אני מה שהציל אותי זה הדיסק של שולי רנד."

"שולי רנד!" קפצתי, ובעיניי מבט של "נזכרתי שיש לי את 'נקודה טובה' בנגן הקבצים שלי".

החבר'ה, שלקרוא מבטים כנראה לא יודעים, הסתכלו עליי בפליאה. במה שנתגלה כאקט של פזיזות, חיברתי את אלפרד (כל אחד נותן כינוי לנגן שלו. זה נורמלי לחלוטין) לרמקולים של שמוליק. ופזיזות למה?

                                    ***

כשהסתיימו ההכנות, נכנס האדמו"ר לבית המדרש והתחיל לקרוא את שיר השירים בהתלהבות ודבקות. "הנך יפה רעייתי הנך יפה עינייך יונים" - זועקת השכינה ממרחקים, ממעמקים. ורבי ישראל, ואיתו כל ההוויה, לוחשים בציפייה: "הנך יפה דודי אף נעים". לב העולם ולבה של כנסת דופקים באחידות, והכל בגלל רבי ישראל. ר' משה אינו יודע את נפשו מרב התפעלות. "כמה קדושה יש ביהודי! כשהנשמה מאירה... אף שמיים..." לרגע נעצר רבי משה. זאת משני סיבות: ראשית, כיוון שהמשפט הזה יושלם רק בעוד כמה דורות, כשבאמת תצטרך אהבת ישראל בקדושה להתגבר. עדיין לא, ר' משה, עדיין לא.

ושנית, כיוון שלפתע נפתחה הדלת וריח חריף פלש בזוהמה אל בית המדרש. ר' משה נבהל.

לא! הקדושה!

"הפרה! הפרה! רבי! הפרה!" צועק יהודי רפתן, עומד בפתח הדלת במגפיים מטונפות בבוץ ועוד חומרים זפתיים.

רבי ישראל מפסיק את מאירת שיר השירים. השכינה קמה לה וממתינה, בעוד שרבי ישראל פונה אל היהודי למבוקשו.

"אבל רבי...שיר השירים..." רבי משה נחרד.

"הירגע, ר' משה. עכשיו, פושיטא ייד, מה אמרת? פרתך ממליטה? קשיים? אין קושי!" רבי ישראל מרגיע את היהודי. ומה אם היא תמות? מיין זיסער ייד, פרנסתך לא תיפסק חס וחלילה.

תירגע!!"

                                     ***
"תירגע!" אלי מרגיע את מילר. "זה לא הרוס. בטוח עדיין אפשר לשמוע!"

התלהבותי הספונטאנית הניבה חיבור לא מוצלח אל הספיקר'ס. קנאותי אל "המשורר" גרמה לתקיעת הכבל קצת עמוק מדי אל הרמקולים, מה שגרם לשירים להשמע... אחרת.

"בוא'נה, דפקת ת'ניקיון! שומעים רק את הרקע!" מילר התעצבן. "מה הקטע?"

ואכן, רק קול גיטרות אקוסטיות בליווי קול שני נשמע. את קולו הצרוד והמזייף - בכוונה של שולי לא נזכה לשמוע. כי שמה, כי שמה, כי שמה לא תבוא.

"מילר, אחי, תירגע. הכי טוב ככה", שמוליק מרגיע באופטימיות אופיינית, עם חיוך "אני עייף מדי כדי לראות את הרע" נסוך על פניו.

ישבנו על המיטה והאזנו. אחרי כמה שניות זה קרה -

"יו. מאיפה הפסנתר הזה הגיע?"

"שים, שים 'ערפל'. זה אדיר ככה!"

"שומעים רק את הקול השני! זה נשמע פשוט אחרת לגמרי!"

ואכן, נודע הדבר. כששומעים רק את ה"רקע", הכל משתנה. חשבתי לעצמי...

מה אם יכולנו לשמוע את השדר שמאחורי המילים בינינו? מה היה קורה אם יכולתי לשמוע רק את קול ב', להאזין לרקע?

                                   ***

לאחר שרבי ישראל הרגיע את היהודי הרפתן, שלח אותו לגוי שהיה ידוע כרופא במהות. הגדיל לעשות האדמו"ר, כאשר ליווה אותו למפתן הדלת ובירך אותו ארוכות בעניין המלטת הפרה. וכל הזמן הזה, רבי משה מקוברין צופה בכל הנעשה. תוהה וטרוד ממראה עיניו, הוא בוהה אילם בספר הסגור על שולחן הרבי.

אמנם יש לקרב יהודים פשוטים, אולם הרי כל השירים קודש ושיר השירים קודש קודשים!

יהודי מאמין הוא רבי משה. בערב שבת, חסיד כמוהו לא יעבור ויחטא ב"חטא שחטאנו לפניך בתמהון לבב". אין הוא מקשה על ריבונו של עולם, או על שלוחו הצדיק.

אך הוא בקטנותו, נחלשה דעתו. כיצד ניתן להפסיק את אמירת שיר השירים בגלל פרה?

נמלך ר' משה בדעתו. יחכה לשעת רצון וענווה - לאחר ה'טיש', ואז יבקש להבין את

שהתרחש.

                                   ***

אם רק היו לי כאלו אוזניות, אם רק יכולתי לשמוע את ה"רקע". הייתי שומע את החברותא שלי צועק בייאוש, כמעט בוכה "איך הרשב"א יכול להגיד את זה? איך הוא לא מבין את הסברא כמו רבינו יונה?" ובאוזן השנייה הייתי שומע "כמה שאני שמח. ריבונו של עולם! אני עוסק בתורתך! העמל שלך בשבילי עונג!"

הייתי מסוגל להתקשר הביתה, ולשמוע באוזן אחת את אמי. וכשהיא תשאל אם ארזתי את כל הגרביים, ואם יש לי מספיק כסף ואם האוכל טוב ואם ואם ואם???... אני אשמח. כי באוזן השנייה אני אשמע "ילד שלי, כמה שאני מתגעגעת. ילד שלי, כמה שאני אוהבת אותך. ילד שלי, אני דואגת. אתה יודע שאני אוהבת? אתה יודע?"

וכשתלמיד חדש בישיבה ייגש ל'בוקסה' שלי, וישאל בקול רועד אם הוא יכול ספר-האוזניות שלי יגלו לי שהוא בעצם אומר "אני צריך חבר. אני פה לבד, והכל גדול עליי ומוזר."

או כשאחלוף ליד יהודי חרדי, לבוש בגדים שחורים בעלי שמות מזרח-אירופאיים, עומד בצומת. כולם ישמעו אותו צועק 'שאבעס' - אבל רק אני אשמע אותו צועק בדמע "יהודים יקרים! איך אנחנו יכולים? לא אתם - אנחנו! אנחנו מחללים את השבת!"

כשאחזור לאיזור הדירות, וקבצן ירעיד מולי כוס-הוא אמנם יאמר "כסף". אבל אני אדע שהוא בעצם מתחנן "אהבה".

חיכה רבי משה מקוברין עד לאחר סעודת השבת, נושך שפתיו מלפלוט שאלתו. הוא החזיק עצמו בפחד נורא בשעת ה'טיש', וכאשר נגמר ה'ניי ניי ניי' בסוף הניגון האחרון - הוא לא יכל להתאפק. "רבי! תורה היא וללמוד אני צריך! איך שיר השירים הושמט מידיך? איך רצת בשביל... בשביל פרה?" ר' משה מקשה ביבבה.

"רבי מוישה, האם שמעת מה צעק אליי היהודי?" שאל רבי ישראל.

"כן", השיב רבי משה. "הוא צעק 'הפרה, הפרה!"

אמר לו הרבי: "אם כן, לא הקשבת! היהודי הזה צעק: רבי, אני כל כך כלום, אנא קרב אותי!"

על החול והחצץ. שם מצאתי את עצמי עומד, ידיי פרושות, רמקול בכל כף יד. קליטה, קליטה אני מבקש. תנו לי לשמוע את הרקע.

אני מגביר את הווליום. חייב להאזין. ריבונו של עולם, אברהם הצליח לשמוע 'לך לך מארצך...'

תן לי לשמוע, אפילו אות לא ברור!

ופתאום... קול ברור, לוחש. מתנשף, מבקש-כאילו מרחוק ובמאמץ הצליח להגיע. התורה, הנבואה, וכל מלאכי שרת נשרכים וזועקים 'לא! רק אם  יביא אשם יתכפר! חטאים תרדוף רעה!"

דממה.

המאבק נגמר.

אולי הזיתי? אני מצמיד אוזניי אל המכשיר. אבא??

אני מצליח לקלוט את המילים מתקרבות ומתגברות... שם שמעתי את הקול, בוכה.

"שובו אלי... שובו אלי... יעשה תשובה ויתכפר... שובו אליי..."





© כל הזכויות ליצירה שמורות לDRY BONES
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ט טבת ה´תש"ע  
כ´ טבת ה´תש"ע  
חזק.

הסיום היה קצת מוזרר לי...

הזכיר לי סיפור שקראתי על ר' שלמה קרליבך בספר "הרבי מקרן הרחוב" על אדם שניפץ לר' שלמה את הגיטרה באגרוף (כי את ר' שלמה הוא פספס...) ובסוף חזר בתשובה והפך לשומר מצוות, ואז אומר ר' שלמה: "אנשים חושבים שהוא הרים את היד כדי לפגוע בי. מה שבאמת קרה הוא שהוא הרים את היד בתחנונים לה'".
...כ"כ אמיתי ויפה
ה´ שבט ה´תש"ע  
מקסים. וכ"כ יפה לראות איך היצירות שלך נעשות יותר מזוקקות ואמיתיות.
ה´ שבט ה´תש"ע  
"כשאחזור לאיזור הדירות, וקבצן ירעיד מולי כוס-הוא אמנם יאמר "כסף". אבל אני אדע שהוא בעצם מתחנן "אהבה"."

חזק!

יש מקום לשיפור בסיום...
כ"ד ניסן ה´תשע"א  
מאוד אהבתי את הרעיון של לשמוע מעבר למה שנאמר. כל כך אמיתי ויפה. הביצוע היה פחות טוב לטעמי, אבל אהבתי את המעברים בין אז לפעם...

דויד.
ז´ אייר ה´תשע"א  
כמה טוב להגיע לכאן אקראי, ולהנות מההקשבה העמוקה לכל מה שלא נאמר, לסאבטקסט של החיים.
מקסים!

עֹז
ז´ אייר ה´תשע"א  
אני אוהבת את הסיפור מאד...

חשבתי עליו.. וחיפשתיו ושאלתי עליו בפורום כדי לקרוא שוב..נהנתי .. תודה!
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד