מצטער, לא יכולתי להתקשר יותר מוקדם. מה שלומכם?

רק כשחוט המחשבה שלי ניתק לרגע קל, גיליתי כמה זמן הוא היה קשור. יותר משעתיים ישבנו באותו מקום, על אותה פסקה ב'פני-יהושע', מנסים להבין את ההיגיון שמאחורי מילותיו הסתומות. למשך יותר משעתיים, העולם כולו עצר מלכת. שור לא געה, עוף לא צייץ, שום דבר אחר לא היה קיים מלבד הקושייה על רב הונא. מאה קולות צעקו זה על זה בבית המדרש, שני ילדים של אברכים צרחו בקולי קולות מאחורי הכיסאות שלנו, שלושה טרקטורים ומנוף עבדו מעבר לחלון, אבל שום דבר לא נכנס לאזני מלבד קולות הוויכוח בין אסף לביני. לא האמנתי שאני מסוגל לשקוע בסוגייה עד כדי כך.

ברוך השם. מה שלום כולם?

חצי שעה אחר כך זה הגיע. פתאום, ללא כל התראה מוקדמת, הבזיקה האמת. פתאום הכל היה ברור. ברור כשמש העולה בבוקר ומציגה תמונה חדשה של העולם, שונה בתכלית מזו שנראתה בלילה. אור חדש. פתאום כל מהלך הגמרא התהפך מקצה אל קצה. פתאום התברר שבעצם רב הונא כלל אינו חולק על שמואל, והוא בא לחדש סברא אחרת לגמרי, שלא חשבנו עליה עד כה. אולי אף אחד בעולם לא חשב עליה עד כה. זה חידוש עצום, וברגע בו נתחיל לחשוב על ההשלכות שלו נגיע כנראה לנפקא-מינות מרחיקות לכת; אבל פתאום כל מהלך הגמרא ברור, כל הסוגייה מתיישבת.

שום דבר מיוחד. ומה את מספרת?

במשך כעשרים דקות רצופות ניסינו להסביר לרב יוסי איך אנחנו קוראים את הפני-יהושע, ואיך צריך לקרוא את כל מהלך הגמרא לפי זה. הוא התעקש על כך שההצעה שלנו מנוגדת לכל הבנה אפשרית בסוגייה, ומתנגשת חזיתית עם שתי הסוגיות הבאות.

בסוף הוא התיישב, קרא שוב את כל הפני-יהושע מתחילתו עד סופו, מבלי להוציא אף מילה.

"וואו", הוא אמר בסוף. "מדהים. זה פשוט כיוון אחר לגמרי מכל האחרונים. זה גם יכול להסביר את רש"י בכתובות. זה נפלא, תגידו את זה לכולם בשיעור"

אצלי? אהמ...

יצאתי מהכיתה בפה פעור. נאלצתי לסגור אותו כדי להצליח לאכול את ארוחת הצהריים. גם אילולא היתה האות שלנו בתורה נארגת במהלך הכללי של השיעור, זה היה מהלך מדהים. לא, הפעם לא אשכח הכל תוך פחות מיממה. הפעם הסוגייה תחרט בליבי.

פקודי ד' ישרים משמחי לב.

כבר אמרתי לך, אמא, אף פעם אין לי מה לספר.

כרגיל, לומדים.