בנושא
בכרם
חדשות
 
כונפות - פרולוג: המעשה המוזר באלישע גלנץ / אחד הריקים
בביכורים מאז כ"ח כסליו ה´תש"ע

 

[זהו המלל ל"פרק" הראשון בקומיקס שאני מתעתד לעשות. כקומיקס, ישולבו קטעי היומן בציורים. לכן השתדלתי שלא להכניס תיאורים, אלא במידת ההכרחי לסיפור כפי שהוא עתה, ומעצם היותו קטעי יומן. ביתר ה"פרקים" הסיפור לא יועבר על ידי דמות, אלא באופן ישיר (להוציא אולי, אקספוזיציה של חיי היומיום ותיאורי הדמויות - גם מיומנה של שיגיון). מעט ידע ויזואלי שעדיין אינו נגיש לכם, הקוראים: אלישע גלנץ, הוא אדם מבוגר, אורתודוקס מודרני מהדור הישן, יוצא אירופה. קומורי היא עגלגלה דווקא, ואפילו עבת בשר.]  


אלו המילים הראשונות ביומן שהתחלתי לכתוב; שמי שיגיון. אני בת שלוש-עשרה, ואני רוצה להיות סופרת כשאגדל. לכן עלי להתאמן בלהעלות על הכתב קורות ומחשבות. כעת אני שואלת את עצמי, במה עלי להתחיל? אך אין זו שאלה קשה. ישנו סיפור שיושב על קצה העט בו אני אוחזת. הוא יבהיר הרבה דברים שיישמעו תמוהים, לו ניגשתי לכתוב במרוצה על חיי. זהו הסיפור שלי ושל אחיותיי, על נסיבות הגעתנו לארץ; כפי שסיפר לנו מר אלישע כשהייתי בת תשע (מובן ששמענו ממנו את הסיפור גם לפני כן ואחרי כן, אבל בקיצור, או בהשמטות או קטעים). לפני שאתחיל, יש לדעת שבזמנו היה מר אלישע סוכן של המחלקה להצלת כתבים עבריים ומסמכי קהילות יהודיות בסוכנות היהודית (שבעבר זכתה להרבה תקציב, כי באותם ימים למפעל הזה הייתה חשיבות גדולה לאנשים. אבל בתקופה שבה התרחשו המאורעות תקציב המחלקה כבר היה דליל יותר).


ובכן, יום אחד השתתף מר אלישע בכנס ארכיאולוגיה בלונדון. בכנס גונבו לאוזניו שמועות מהימנות על צמד חוקרים בריטיים שחזר כעת מתאילנד, ומנסה לארגן משלחת מחקר לחורבות כפר נטוש. את הכפר הם זיהו כמשכנה של קהילת מהגרים קדומה מאד אשר לה סממנים יהודיים. הכפר הנמצא בסביבות עיר נמל קטנה, ונחשב על ידי המקומיים כרדוף שדים ואלו היו נמנעים מלהגיע אליו. מר אלישע ידע שלהוציא מסמכים עבריים מידי ממשלות זרות זו, כלשונו, "קטסטרופה דיפלומטית ובירוקרטית", ולכן מיהר לשלוח מברק לממונים עליו על התגלית החשאית. הם הקציבו לו תקציב למסע, ואף רכשו עבורו כרטיס טיסה לתאילנד (שהיה נדיר באותה עת) והוא עשה דרכו לשם עוד באותו שבוע. כשהגיע, נסע עד אותה עיר נמל קטנה, ששמה "גרה-ג'אאנג" ושם חיפש מלון.


הוא שכר מורה דרך דובר אנגלית, וזה הסביר לו כי ישנם גניבות רכוש מתיירים בכל המלונות מלבד אחד, ובו כמובן, בחר להשתכן (במלון הזה לא היו גניבות כי אחת מהחדרניות הייתה קומורי, עליה עוד ידובר בהמשך. קומורי הייתה בת למשפחת אמני לחימה יפניים, והיא שמרה על רכוש הדיירים. למעשה, הועסקה בעיקר לשם כך על ידי בעל המלון). למחרת, שכנע את מורה הדרך שלו לקחת אותו לסביבות הכפר הנטוש, ולהמתין עבורו בקרבת מקום, עד שישוב. מורה הדרך הסכים לכך בקושי וטען שהאנשים אומרים כי באזור ההוא שוכנות שדות, שמולידות מבני אדם ויש להיזהר ולהתרחק מהן. הוא לא רצה להצטייר כמאמין בדברים אלו ולכן הוסיף שאלו דברי האנשים במקום, ואין זה טוב להיחשד על ידם בזה.


בכל זאת הגיע מר אלישע אל הכפר, מקדים בהרבה את המשלחת הבריטית. לנו סיפר, כי בין צמרות העצים הגבוהים, שניצבו במרחק מעל צוק שהתרומם מול הכפר, עופפו ציפורים משונות, גדולות מאד. כשעמד בשערי הכפר הבחין מר אלישע בשקע של מזוזה. נרגש, הוא החל לחפש אחר מבני ציבור, שבעיקר את תכולתם ביקש לבדוק. לפנות ערב, כשהוא עדיין בידיים ריקות, צדה את עיניו תנועה באחת החורבות. מכיוון שחשש מליסטים התקרב מעט כדי לראות אם אמנם בטוח להישאר במקום. אז שמע קול בכי חרישי, בכי של עוללים. מבעד הפתח נגלתה לו אישה-ציפור שלה היו כנפיים במקום ידיים, ונוצות במקום שיער. היא ישבה על כסתות, שעונה על הקיר, ונראתה חולנית. לידה התכרבלו ילדות-אפרוחים. חוסר האונים שלה קירב אותו יותר עד שהוא עמד ממש בפתח. משם, הצליח לראות סלסילת פירות בשלים מדי ודלי דגים מעופשים שהיו מונחים בקרבתם. אשת הציפור (שהייתה אמי) הביטה בו ספק באיום ספק בייאוש והוא פנה ללכת וחזר העירה.


למחרת עם בוקר יצא לשוק, והביא עמו לחורבות הכפר דגים, פירות וגרגרי תבואה שונים. את הכול הניח בפתח החורבה, אך זו נראתה נטושה. הוא חזר לעיסוקיו בכפר. לקראת ערב, שוב שמע קולות מן החורבה, ולכן למחרת שוב הניח בפתחה סלים מלאים במאכלים, ופנה אל מבנה גדול שנראה מבטיח.

בכל יום שחלף, במקום להירגע היה מורה הדרך עצבני יותר כשעשו את דרכם לכפר. הוא שאל את מר אלישע האם הוא אוכל את כל המאכלים שהוא מביא. מר אלישע הסביר, כי הוא יוצר לעצמו מאגר מזון קטן, וכי בקרוב יישן שם, בכפר, ולא יצטרך לעשות את כל הדרך בכל יום. המדריך זעף ואמר שזה כלל לא יהיה לרוחם של אנשי המקום.


המחקר עצמו עד כה העלה חרס, אך נותרו עוד מספר מקומות שמר אלישע חשב לנסות, אולי באמת במהלך יומיים רצופים, ללא הפרעה. בבוקר, לפני כניסתו לשטח הכפר, פטר את מורה דרכו לשלום, וניסה לקבוע עימו לחכות לו למחרת בערב, אך זה סירב. מכיוון שכבר ידע את הדרך ואת סימניה, לא חשש לחזור אותה בגפו ביום. היה זה אך שינוי קל בתכניתו, ולא היה בו כדי להרתיע. שוב נכנס אל הכפר עם סלי מזון, אותם הניח בפתח החורבה. אותו יום, הוא אכן מצא כתבים באותו כפר ואלו היו כתבי מינות. היה זה כפר של מינים, של נוצרים קדומים, ששמרו חלק מהמצוות אך היו אדוקים באמונה ביש"ו. מאוכזב, החל לארוז את ציוד הלינה שפרק באותו בוקר, מתכונן לעזוב עוד באותו יום. ובשעת הצהריים, כשהוא ארוז ופונה לצאת, באותה שעה באה וניצבה מולו אמי, חלושה וחולנית יותר מקודם. הוא הסתכל בה, והיא החלה ללכת, בקושי ניכר, ונראה היה כאילו שהיא פצועה היכן שהוא, בפצע שלא מחלים כבר הרבה זמן. היא עצרה והסבה מבטה אל מר אלישע, כממתינה לבואו. הוא הלך לצידה לאט, לפי קצב ההליכה שלה, עד שהגיעו לפתח החורבה בה התגוררנו. שם היינו, שלוש ילדות אפרוחים, וביצה אחת  בה לא הבחין קודם. הביצה הייתה מונחת בקן מפיק חום. אמנו נופפה בכנפה האחת על מר אלישע ואחר על המזון ואחר עלינו, ושוב נופפה על המזון ועל מר אלישע ועלינו. היא הייתה קודחת מחום, וכמעט כשלה. לאחר מכן הלכה, ולא נראתה יותר. הציפורים הגדולות שעופפו מעל צמרות העצים בקרבת הכפר ירדו באותה שעה לארץ. לא עבר הרבה זמן והתחלנו לבכות, ומר אלישע פרק את חפציו והכין לנו אוכל. הערב ירד, ועלינו לישון, וזה היה הלילה האחרון שבילינו בחורבה.


למחרת, בקעה מביצתה קרן הפוך, רעבה ובוכייה. מר אלישע כתש עבורה מחית למאכל בעלי ומכתש, שהיו מכלי הבית המועטים בחורבה. כלים נוספים היו ארונית מאולתרת ובה מעט פריטי לבוש של גבר, ערימת דפים, כסת-דיו ומכחול (באלו אף אני עשיתי שימוש - כך אמר לנו), כמה ספרים וקבוצת דפים כרוכים וכתובים - היה זה ככל הנראה יומן, כתוב בשפה שמר אלישע לא הכיר (לא שפה אסייתית, כך אמר). לפי זה וגם לפי מראנו שהיה שונה מעט מאימנו (בכך שלנו יש אגודל ואצבע) הסיק מר אלישע כי אבינו היה בן אנוש, אך לא מאנשי המקום.


אחר כך הבריח אותנו מר אלישע למלון, מוחבאות בתוך ארגזי "ממצאים". אחת החדרניות, וליתר דיוק, קומורי, גילתה אותנו בחדר. היא הביטה בנו בפליאה וכינתה אותנו "little tengu girls" מר אלישע הציע לה דמי שתיקה אך היא סירבה לקבלם ואמרה (באנגלית רצוצה), שבין כה לא תגיד דבר להנהלת המלון (שכן, לא הייתה מקומית, ולא רחשה שנאה מיוחדת לנשות הציפור וילדיהן). לנוכח המצב הציע מר אלישע את הכסף לקומורי שוב, הפעם כדי שתשמור עלינו בזמן שהוא ינסה לברר בעיר מה קרה לאבינו האנושי. הוא שכר דובר אנגלית אחר, עמו הסתובב ושאל אודות גבר זר נוסף שביקר בכפר הנטוש. שאלותיו נתקלו בשתיקה זועמת בכל מקום. לבסוף, בבר מקומי, שם כמעט עוררו עליהם התקהלות, פגש במורה הדרך הקודם שלו. זה אחז אותו בכתפיו והוליך אותו מחוץ למבנה, שם אמר לו: "האיש הזר שאתה מחפש, הלך אל החורבות וחי שם עם שדה. לא מזמן הוא חזר אל העיר וחיפש כאן מקום עבודה, כדי לפרנס את משפחת השדים שלו. איש לא נתן לו מקום עבודה. אסור לפרנס את השדים וילדיהם. באחד הלילות הוא ניסה לגנוב מהשיכורים בבר, ונקלע לקטטה. מאז הוא לא נראה כאן, ולא תמצא אותו אם תחפש, אדון נכבד. כעת יהיה מוטב אם תלך מכאן ולא תשאל עליו יותר".


במשך כל הזמן הזה היינו במלון עם קומורי. יש הרבה מה להגיד על קומורי ומשפחתה, אך אכתוב מעט מהנדרש בקצרה: סביה של קומורי היה לוחם סמוראי מחונן שהושפע רבות מהגות מערבית (טולסטוי בעיקר) ודחה את חובת ההגנה והצייתנות המוחלטת של הסמוראי לאדוניו, במידה שאדוניו אינו איש צדק. הוא גרס משהו מעין כך ש"אין ללחום עבור העוול, ולהחזיק ידי רשעים". לכן, הפנה את כישוריו לטובת הגנה על מנהיגי חירות ושלום וכל מיני פועלי צדק למיניהם. הוא גם פיתח אמנות לחימה תיאורטית להגנה מפני נשק חם (אישי). שיטה המבוססת על קיומם הדמיוני של מניפה ושמשיה חסינות כדורים, ובכך משמרת את יעילות ההכשרה בקרב פנים אל פנים שהמסורת הסמוראית טיפחה. הסב התעקש שבניו ובנותיו ימשיכו את דרכו, ודאג להכשירם בסגנונות לחימה רבים ככל הניתן (ומשום כך קשה לדבר על סגנון לחימה מסוים בו מתמחים קומורי ובני משפחתה ואפשר להגיד שהם פשוט יודעים איך לזוז). קומורי עצמה, כך סיפרה לנו, הייתה תלמידה איטית מאד בילדותה. אך מכיוון שהתמידה, התאמצה ובעיקר, התעכבה יותר על כל עניין, היא תפסה בסופו של דבר את אמנות הלחימה ביתר דקות מאחרים ונהייתה לרב אמנית. היא הגיעה לתאילנד, בכדי להתאמן עם מאסטר זקן שריכז הרבה ידע ייחודי לארץ זו. כשסיימה את אימוניה החלה לעבוד בבית המלון כדי לחסוך כסף לנסיעה בחזרה וגם כדי לחשוב קצת על צעדיה בהמשך. ואז היא נתקלה בנו. היינו אמנם, פעוטות רכות וחסרות הגנה של ממש בקרב אוכלוסייה עוינת, אך, כך הבחינה, גם  בעלות יכולות וכישורים מוטוריים לא אנושיים  (למשל: יש לנו יותר חוליות בצוואר ואנו יכולות לסובב את הראש יותר ממאה שמונים מעלות. אנו גם רואות בחושך, אך את קומורי עניין יותר הדיוק התנועתי שהשגנו בגיל כה מוקדם).


קומורי סיפרה לנו שעד אותה עת הצטערה שלא העמידה עדיין תלמידים ראויים. וכשמר אלישע חזר, כשהוא תוהה כיצד יגדל בגפו את ארבעתנו בארץ, ביקשה קומורי שנהיה תלמידותיה. מר אלישע השיב, כי לא יוכל כעת להעביר לאחר את האחריות עלינו, ושהופקדנו בידיו דווקא. בכוונתו לקחת אותנו לארץ ישראל, ולגדל אותנו שם. בזאת נראה שהדברים הסתיימו, אך שעה קלה לאחר מכן הציעה קומורי למר אלישע שגם היא תיסע לישראל, ותהיה האומנת שלנו. ושאם יהיה צורך, תדאג לפרנסתה בעצמה. מר אלישע הדגיש, שאנו נגדל כיהודיות, שנהיה יהודיות בפועל (גרות מקטנות, כפי שהיה). וקומורי השיבה מסויגת, אחר שחככה בדעתה, שהיא מוכנה לא לאמן אותנו בשבת. או אז, חייך מר אלישע חיוך קל, והוסיף שזה כרוך במעט יותר מכך, על אף שהנהן בחיוב לקומורי. זו נותרה תמהה במקצת (עד היום למעשה). כאן בערך הסיפור מסתיים; את תאילנד עזבנו בספינת מסחר שהציעה מספר מקומות נסיעה (כך היה קל יותר לעבור את הגבול). במהלך ההפלגה יומנו של אבי תפס לחות ונשחת, אם כי נותרו ממנו אי אלו שרידים. לבסוף הגענו לירושלים, בה אנו גרות עד היום. ונותר רק להוסיף כי בזמן המסע מר אלישע קרא לנו בשמות: לי, הבכורה, שיגיון. ולאחרי, לפי הסדר: זמרת -יה, קהלת וקרן הפוך.



נוער פנטזיה קומיקס

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאחד הריקים
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ל´ כסליו ה´תש"ע  
ובמובן הכי חיובי של המילה!
זה ממש נהדר. אני לא יכולה לחכות לראות איך זה יראה בקומיקס!
מצאת לך קוראת נהלבת למדי. בבקשה תמשיך!
ל´ כסליו ה´תש"ע  
לא צריך שאומר לך את זה, אבל בכל זאת.
קדימה. ת-צ-י-י-ר.



(מזכיר לי משהו מאותו שרשור ישן שלך ושל הסלמון. אני צודק?)
ל´ כסליו ה´תש"ע  
איזה כיף, זה ממש משוגע, אבל כאילו לא מודע לשגעון שלו וזה הכי יפה.
עשוי כמו שצריך, וכתוב נהדר, ומהודק ואמין. אהבתי שזה בלי יותר מדי תיאורים, גם סתם כפרוזה.
כולי הנאה, הערכה וסקרנות...
מחכה להמשך, גרפי או מילולי, אבל רק שיבוא, כן?


ג´ טבת ה´תש"ע  
מאד שימחתם אותי, כולכם.

ארגמון: אם אתה מתכוון לעמדה הכללית אודות כיוונים רצויים של יצירה יהודית שניסיתי להעביר אז מן הסתם כן.

אלגביש ומסיבת תה: אני עובד כרגע על התכנון הויזואלי (לתת לדמויות עיצוב מנחה מניח את הדעת)

זה רעיון שמתבשל בראשי הרבה זמן ויש הרבה מה לפרוט לפרטים מעשיים, לגרוע ולהוסיף. אז בכוונתי בהחלט להמשיך, בתקווה לא להתמהמה עם זה יותר מדי, ובתקווה שזה יהיה טוב באמת.
ג´ טבת ה´תש"ע  
משהו ספציפית לגבי הדמויות.
ג´ טבת ה´תש"ע  
אז לא. זו סלמון שפירסמה סקיצות של דמות והביאה את הסיפור שלה. (זה היה סיפור אחר, אני חושב על מישהי עם כוחות שמסולקת מהאולפנה שלה וצריכה להתמודד מול מכשף אלילי גרמני) והיא הייתה קיפודה.
ג´ טבת ה´תש"ע  
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד