בנושא
בכרם
חדשות
 
קולקטורים - פרק 20 / דוצקי
בביכורים מאז ב´ כסליו ה´תש"ע

בס"ד

"תודה רבה לכם," אמרה רחלי.

בנימין ואישתו עזרו לרחלי לעלות מהבור ונתנו לה בגדים יבשים שהיו ברשותם.

"אין בעד מה," אמר בנימין, "מה שמך גברת?"

"אני... אני לא יודעת!" הודתה רחלי.

"שמי הוא צילה," החלה אישתו של בנימין ונתנה פנקס כחול בידה, "וזה מה שמצאתי בכיס הבגד המוזר שלך, סליחה על החטטנות."

"זה בסדר," אמרה רחלי והביטה בפנקס.

בפנקס הייתה תמונה שלה עם השם "רחל" ולידה תמונה של מישהו בשם "ערן"".

"כנראה המכה גרמה לך לשכוח את שמך, רחל," החלה צילה, "את זוכרת מי זה ערן שמופיע בציור? או מהיכן את?"

"מצטערת, אני לא זוכרת כלום," אמרה רחלי ונאנחה.   

רחלי הביטה סביבה. היא ראתה משפחות בעלות גמלים או רועי צאן, שבאים אל הבור לשתות מים או להשקות את בעלי החיים שברשותם. הם לבשו בגדים מוזרים מאוד - אפילו הגברים לבשו שמלות גדולות.

"איפה אנחנו?" שאלה רחלי.

"אנחנו כרגע בבאר שבע," אמר בנימין, "עצרנו כאן כדי להשקות את הגמלים שלנו וכדי למלא את כדי המים להמשך דרכנו".

"לאן אתם נוסעים?" התעניינה רחלי.

הזוג הסתכל עליה בפליאה ואז אמרה צילה: "לבית ה' כמובן!"

                                *

"איי, מי דופק לי על הראש?" שאל יוס'.

"יוסל'ה! אתה ער! איזה יופי!" קרא ערן בשמחה.

"הירגע ערן! איך אני לא אתעורר כשאתה צורח כמו עורב!" רטן יוס'.

"אוי יוס'! אתה לא יודע כמה דאגתי לך..." חיבק אותו ערן חיבוק דוב.

"וואו ערן, אף פם לא ידעתי שיש לך צד כזה רגיש," צחק יוס'.

מיכאל נכנס אל החדר עם שייקה ואיתם נכנס נער מתבגר לא מוכר. "אני רואה שהתעוררת סוף -סוף," החל מיכאל בחיוך, "אני רוצה להכיר לשניכם את האחיין שלי - יואל מלכה".

הנער השתחווה קלות.

"שני האנשים האלה אסרו שני יצורים מוזרים שאף אחד לא יכל להתמודד איתם, והם גם הצילו אותי," אמר מיכאל.

"לא רק אנחנו..." אמר יוס' והביט סביבו.

"איפה רחלי?" שאל יוס'.

ערן הביט על הרצפה ועיניו החלו להזיל דמעות.  

"אני מצטער יוס'... לא יכולנו לעשות כלום... היא... כשהיא הצילה את החיים של כולנו היא... היא נעלמה עם הקולקטור כאילו בלעה אותם האדמה".

"הירגע ערן, זה לא באשמתך..." ניחם אותו יוס', גם הוא הזיל דמעות.

"זו כן אשמתי!" התפרץ ערן, "הייתי צריך להיות לידה! אני הבטחתי לה ביום שנישאנו שאם זה תלוי בי לא יקרה לה כלום!"

"אבל הייתה לך מחויבות אחרת..." החל יוס'.

"שאתה הטלת עלי יוס'!" צעק ערן.

יוס' לא ידע מה להגיד.

"אני מצטער שצעקתי יוס', הגזמתי," אמר ערן ולקח את השפ"ם.
 
"אני הולך למצוא את הקולקטורים, ולא אפסיק לחפש עד שאמצא את רחלי."

"אני אצטרף אליך," אמר יואל, "אני אולי לא בעל כוחות כמו שסיפרו עליכם, אבל אני בטוח שאוכל לעזור."

"תודה יואל," אמר ערן, "להתראות יוס'! עד הפגישה הבאה!".

                                 *

אנון ידע שלאדונו אין כוונות טובות, וזה בלשון המעטה, אבל הפעם הוא ממש הגזים.

את ארבע שעות המנוחה השבועיות שלו הקדיש לביצוע התוכנית שאולי תביא תועלת ליוס' ולחבריו.

אנון ניגש אל חצר הבית של חברו משכבר הימים, למרות שחברותם הייתה סודית בהחלט.

"המצב באמת מסובך מאוד, אנחנו חייבים לחשוב מה יהיו התוצאות," אמר בעל הבית.

"העיקר שנעשה משהו," אמר אנון.

"תגיד להם את המשפט הבא - הכל בא מלמעלה."
 


מדע בדיוני סיפור בהמשכים

© כל הזכויות ליצירה שמורות לדוצקי
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד