בנושא
בכרם
חדשות
 
חוזרים ליוסף / אל הרי שומרון
בביכורים מאז כ"ו חשון ה´תש"ע

"אחי, אתה יודע, יש כניסה ליוסף היום."
המשפט הדהד בראשי מספר פעמים, עובר מאוזן לאוזן וחזרה, לפני שקלטתי את תוכנו. זה היה בוקר ערפילי ועמום, כמו הרבה מהבקרים בישיבה; בוקר כזה שעד שהוא מתחיל לפנות את מקומו לצהריים, אתה לא באמת בטוח אם התעוררת. 
ישבתי בחדר אוכל, לועס בלי להרגיש טעם, מהרהר, כשיחיאל אמר את אותו המשפט. 
יוסף?
"מה זאת אומרת?" שאלתי, בפה חצי מלא. יחיאל התיישב בחיוך של ציפייה עם צלחת מלאה. "מחר יום פטירת רחל אימנו, אז יש כניסה המונית ליוסף הצדיק, והישיבה ארגנה אוטובוס!" הוא נראה באמת מרוצה. "קמים בשלוש לפנות בוקר ויוצאים."
"במקום לארגן אוטובוסים אולי כדאי שהישיבה תשקיע באוכל נורמלי" זרק מישהו מאחורי, וגיחכתי בהסכמה. 
"מה אתה מדבר, אתה נכנסת פעם ליוסף בכלל?" יחיאל שאל אותו בפנים נעלבות.
"ת'אמת שלא" ענה אותו מישהו עלום. "אז אל תדבר עד שתגיע לשם" אמר יחיאל והשיחה נגמרה.
***
יצאתי מחדר האוכל מהורהר.
מצד אחד, מעולם לא ביקרתי בקבר יוסף (ובתור תושב האזור זה משהו שתמיד הפריע לי) והנה יש לי הזדמנות, ובכלל, מאז הקיץ לא ביקרתי בקברי צדיקים. מצד שני... טוב, איך להגיד, זה לא בראש שלי עכשיו... לא קברי צדיקים, לא תהילים באמצע הלילה, לא נסיעה ארוכה באוטובוס, ובעיקר לא לקום בשלוש בבוקר.
עליתי את המדרגות לפנימייה שלוש-שלוש, נכנסתי לחדר כרוח סערה והתכוננתי לנמנום שלפני השיעור.
"אחי, אתה הולך ליוסף היום בלילה?" שאל קולו של מתן מהמיטה שלידי, עליה ישב. הוא נשמע מהוסס-משהו.
"אהההה," היססתי לו בחזרה, "אני לא בטוח. אתה?"
"לא נראה לי אחי. אני גמור מעייפות..." (דבר מוזר להגיד בתשע בבוקר, חשבתי לעצמי)
"וואלה אחי, גם לי לא נראה... לקום בשלוש וזה... וואחד חפירה." מלמלתי לו, לובש את חולצת הפיג'מה ומתכרבל בפוך.
הערפל התאבך על החלון מבחוץ, הופך לטיפות קטנות של מים. עפעפיי נעשו כבדים בהשפעת חום הרדיאטור, כשמתן מלמל "דוגרי...", ושקעתי לשינה מתוקה וקצרה.
***
היום עבר עלי בשלווה איטית וישנונית, כל נושא קבר-יוסף-שלוש-בבוקר פרח מראשי לגמרי. לכן התחלתי לדאוג כשחזרתי לחדר אחרי ערבית, ומתן היה שם, יושב על המיטה באותה תנוחה בדיוק, שואל את אותה שאלה בדיוק.
"אחי, אתה הולך ליוסף היום בלילה?"
התשובה נשארה בעינה, בשורה התחתונה, ומתן שמח לשמוע אותה; אבל ספקות החלו לצוץ בראשי. מה אם הרב אריה יכעס? מה אם כולם ילכו בסוף, חוץ ממני? מה אם יוסף יופיע בחלומי וייתן לי שמו"ס? (גיחכתי בשל המחשבה האחרונה, וזכיתי במבט מוזר ממתן)
חשבתי על זה מעט והחלטתי. מתן נשאר איתי, לא? אם ככה יש לי גיבוי. הרב אריה בטח לא יכעס אם אני אחליט לא לקום בשעה כזאת כשאני כל-כך עייף (ובאמת הייתי עייף; ישנתי רק שיעור וחצי כל היום).
הבטתי לכיוון מתן, שנחר לו בשמחה, ופסעתי בנחישות אל המקלחת. אני אישן טוב הלילה.
***
"מה נראה לכם?!" קולו של שלמה המדריך (מפקד בצה"ל בעברו הלא-רחוק) בקע את קליפת חלומי וניער את ראשי מבפנים. "מה זה ישנים פה?! יוסף הצדיק!"
הדלת נפרצה, קור הסתנן אל החדר, ושלמה הדליק את האור, מסמא את מתן ואותי.
ברגע אחד נעלמו כל הספקות.
"יאללה יאללה תקומו! מחכים לכם! מה נראה לכם, מסטולים..." המשפט עדיין הדהד בחדר כששלמה כבר היה בדרכו למטה.
קמתי בדעה צלולה, התלבשתי במהירות, ותוך מספר דקות הייתי בדרכי למטה. השעון הראה 3:09. לא היה אכפת לי יותר, משום מה.
סחבתי איתי את מתן, ורצנו את המדרגות למטה שלוש-שלוש. אוטובוס צהוב ממוגן חיכה לנו מול הפנימייה, משמיע קולות נהמה. עליתי בגרם המדרגות הקצר. האוטובוס היה עמוס לעייפה בתלמידי הישיבה ובחבר'ה מהישיבה הגבוהה שניצלו את ההזדמנות. אלנתן מהשביעית עבר בין כולם ואסף את התשלום על ההסעה.
השתחלתי לאט ובנחישות בין הבני"שים המתרגשים ומצאתי מקום מושב לבסוף. הסתכלתי לשמאלי, מתנשף בהקלה, ומצאתי את יחיאל המחייך.
"אחי, עוד חצי שעה אנחנו בשכם! אתה קולט?!"
כן, חשבתי לעצמי בחיוך מלא ציפייה. אני קולט.
האוטובוס יצא לדרכו. הבני"שים התחילו לשיר בחצי הדרך, ואני הצטרפתי אליהם, לא מודע לחלוטין למעשי. 'בזכות יוסף הצדיק, אפרים ומנשה... ימלא משאלותינו ל-טו-בה!' השיר בקע בעמימות מכל פינות האוטובוס, חלק מהחבר'ה צועקים, חלקם שרים לעצמם מתוך הזדהות עייפה, חלקם פשוט מתלוננים על הרעש.
השיר הסתיים, האנשים המתרגשים חוזרים לשיחותיהם ומלמוליהם. השענתי את ראשי לאחור. זמן לצבור כוחות.
***
התעוררתי לפתע והבטתי סביב. האוטובוס היה חצי ריק. הסתכלתי מבעד לדלת האחורית הפתוחה לעבר שטח כורכר חצי-מואר; הבני"שים והתלמידים הסתובבו בחוץ הלוך ושוב. 
"איפה אנחנו?" שאלתי את יחיאל שישב לידי.
"בכניסה, קצת אחרי צומת בית-פוריכּ'. מחכים לאישור מצה"ל."
"מ'זתומרת?!" הופתעתי, מזדקף קדימה, "זה באישור, לא?"
"כן כן," הוא הרגיע אותי, "אבל הקבר עמוס לגמרי... החיילים מתזמנים את האוטובוסים..."
"אה," נרגעתי, נשען שוב לאחור.
"ברוך ה', כולם רוצים לחזור ליוסף!" אמר יחיאל בחיוך.
אנשי האוטובוס החלו ממלאים אותו מחדש. "יש אישור לזוז" אמר מישהו למישהו אחר, היכנשהוא במושבים מאחורי. הדלת נסגרה והאוטובוס התחיל בנסיעה פנימה, אל תוך שכם. ברוך ה', איזה אורות.

הכל קרה מאוד מהר מכאן. מהר הגענו פנימה, נוסעים דרך שכונות שקטות וחשוכות ובין חיילים פוסעים וג'יפים מהבהבים. מהר עצרנו וירדנו כולם, מהר רצנו פנימה אל הציון, מהר נדהמנו מהשברים וההרס שסבבו אותו. הבושה. מהר מצאנו ארגז ובו חוברות התיקון הכללי, מהר נדחקנו פנימה אל ההיכל, ולאט לאט עשינו את דרכנו, איש איש ודרכו הוא, בין עשרות האנשים המתפללים ואל הציון עצמו.
מהר מצאתי את עצמי נופל על הציון, שופך את שיחתי. דומע.
ברוך ה'. ישתבח שמו לעד.
***
יצאנו משכם. יחיאל ישן לידי, מחייך. הבני"שים דיברו ביניהם חרישית, עומדים במרכז האוטובוס ומדי פעם מטלטלים כשהוא בולם. מתן ישב בספסל לימיני, ישן עמוקות, עם האוזניות הנצחיות בתוך אפרכסותיו.

ברוך ה', חשבתי לעצמי. ברוך ה' על אנשים כמו יחיאל ושלמה ומתן ויוסף הצדיק. ברוך ה' שעשיתי את הדבר הנכון.
אני חוזר עכשיו לישיבה בכוחות מחודשים, מוכן להמשיך בדרך הארוכה למעלה.
חשתי שהתפילה שלי באמת עשתה שינוי, ויותר בי מאשר בשמיים. כל הציניות והקור של הבוקר נמחו מעל המוח והלב, כל העייפות ושחיקת השגרה נעלמו כלא היו. הרגשתי בריה חדשה ממש.

השגרה לא רק מתסכלת. היא גם כובלת, חזק. קולות פנימיים קרים משכנעים אותך לא לעבור את הגדר, לא לעשות משהו מעבר לרגיל. למה לך להשתנות? למה לך להתקדם? לא טוב לך איפה שאתה עכשיו?
לא!
לא טוב לי. אני חפץ בהתקדמות! אני רוצה את המעבר לרגיל, את הלא-שגרתי, אני רוצה לפרוץ את הגדר!

אסור לסרב להזדמנויות האלה. על כל אדם להתגבר על עצמו ויצרו, ולצאת מהכלוב הקר והמדכא הזה שנקרא שגרה.

ולחשוב שבבוקר לא רציתי לנסוע...


חוויה קבר יוסף תפילה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאל הרי שומרון
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ו כסליו ה´תש"ע  
אבל הרעיון די בנאלי וקיצ'י, לדעתי. צפוי מידי, אני מתכוון.
מחכה לעוד סיפורים,
שלמה.
י"ד ניסן ה´תש"ע  
בחרת לכתוב על נושא די נדיר.
אהבתי את איך שהסיפור מגלה את המסר של עצמו בסוף.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד