בנושא
בכרם
חדשות
 
סיפורי בית לילה ולילה - חלק א´ / אמיר מויאל
בביכורים מאז ב´ חשון ה´תש"ע

 

המכשפה הסתובבה בחדר אנה ואנה. "זה לא יכול להיות" אמרה בפעם המי יודע כמה ופנתה לראי - "מי אמרת שהכי יפה בעיר?" "סינדרלה" חזר הראי כמנטרה. "מה זה השם הזה?" נהמה המכשפה "איטלקייה?" הפרצוף בראי עיקם את שפתיו כסימן לאי בקיאותו במוצאה. "ואתה בטוח שהיא מהעיר שלנו?" "בהחלט" ענה הראי - "היא גרה ברוטשילד פינת ויצמן". "ומה עם שלגיה?" הקשתה המכשפה - "חשבתי שהיא הכי יפה בעיר!" "שלגיה נישאה לנכד של הרב שכטר באלול אשתקד" השיב הראי "הם עברו לגור בבני ברק ויש להם שבעה גמדים קטנים - נרגניאל, שמחה, ביישניה, דוקאל, ישנוניאל, עטשניה, חזי, וטפשוני. היא כבר לא הכי יפה וכבר לא בעיר". "רוטשילד פינת ויצמן אתה אומר, הא"? אמרה המכשפה ספק לראי ספק לעצמה "ליד השווארמה שם?", "בניין ליד" השיב הראי. המכשפה נטלה תפוח מן הסלסילה ובאה לצאת מן הבית. "גברתי!" קרא מאחריה הראי "אם יורשה לי, הקטע עם התפוח נדוש, אף אחת כבר לא תקנה את זה". "צודק" אמרה המכשפה ולקחה מן המקרר דנונה ביו פרו בטעם תפוח. "בזה היא לא תוכל לעמוד" אמרה, וצחקה צחוק מרושע - "אני חייבת לך!". "דיברת הרגע עם הראי?!" אמר בעלה של המכשפה שעה שנכנס לחדר, "מה פתאום!" התגוננה המכשפה "דיברתי עם הארון". "אה, בסדר" אמר בעלה "אני צריך שתבואי רגע לעזור לי בגינה, גדל שם גזר מטורף ואני לא מצליח להוציא אותו!" "דבר עם אביגיל, הב-הב, לקיק ועכברון, הם כבר יעזרו לך- אני חייבת לזוז לעיר, יש לי שם... אהההה... עניינים לסדר" - אמרה וקרצה לראי. "קרצת הרגע לראי?!" שאל בעלה אך נותר ללא מענה כיוון שהמכשפה כבר הייתה בדרכה לרחוב ויצמן פינת רוטשילד.

בעמק יפה בין כרמים ושדות, היא מצאה את הבניין, בן חמש קומות. היא חיפשה על גבי תיבות הדואר שם משפחה איטלקי ומשלא מצאה החלה מטפסת עד לקומה החמישית. קוראה את השלט, פותחת הדלת, עומדת בפנים ומסתכלת. באו מכל הדירות השכנים, עמדו סביבה - מסבירים לה פנים "הנאים החדרים בעינייך?" המכשפה הסתובבה בבהלה, וראתה שהיא מוקפת בתרנגולת קוקייה חתולה וסנאית שיודעות לדבר. הדנונה כמעט ונפל לה מהידיים. "שלום" אמרה המכשפה "האם סינדרלה גרה פה?" "לא", השיבו כולן במקהלה "היא עברה ליער, השכנים לא מצאו חן בעיניה" ("אני בהחלט יכולה להבין", אמרה המכשפה בשקט לעצמה "מי היה רוצה לגור עם חיות מדברות שמתגנבות מאחורי הגב") המכשפה הודתה לדיירים והחלה לרדת במדרגות תוך שהיא שומעת מאחוריה פה אחד: "אם כן, לא תשבי איתנו?", "לא! לא אשב" צעקה אליהם מחדר המדרגות "אין פה מעלית".

עצבנית במקצת, ירדה המכשפה חזרה לרחוב. היא פנתה לאפרוח שישב בתחנת אוטובוס. "אתה יודע אולי איזה קו מגיע ליער?" "נראה לי שלקַו 18 יש תחנה בבית חולים, משם זה שתי דקות ברגל" "תודה רבה" השיבה המכשפה לאפרוח והחזירה את פניה לרחוב הסואן. "אגב" אמר האפרוח בעיניים בורקות "אני גר פה ממול בבניין בן חמש הקומות, אמא שלי זו התרנגולת מקומה ראשונה, אבל הבוקר היא נקרה נקירה עזה בראשי כיוון שלא הסברתי פנים לשכן החדש, אז אני מחפש אֵם אחרת, האם אוכל להיות לך לבֵּן?" המכשפה נעה בחוסר נוחות בכסא, מה יגידו השכנות שלה אם ישמעו שיש לה בן אפרוח? בטח מה שחשבו השכנים של חפי כשהוא הביא הביתה ילד ברווז. היא הביטה באפרוח, אך בדיוק כשבאה לפתוח את פיה לתשובה, הגיע קו 18 והיא עלתה.

היא ירדה מהאוטובוס והגיעה לבית שיש לו וילונות צהובים, חלונות ירוקים ותריסים אדומים. היא דפקה בדלת ושמעה קול כעוס מאחוריה "מי זה מצלצל?", היא גייסה את הקול הכי נחמד שיש לה ואמרה "אני רק מחפשת את סינדרלה, היא גרה פה?" "לא!" נשמע קולו של בעל הבית "כאן גר מיץ פטל, ואף אחד לא יודע איזו חיה אני". המכשפה לא זכרה שהתעניינה איזו חיה הוא והסתובבה כדי להתרחק מהבית כשלפתע קפצו עליה ג'ירפה ואריה ואמרו: "ה נ ה  מיץ פטל!". "אתם טועים חברים" (כמה חיות מדברות עוד אראה היום?) אמרה המכשפה "אני לא מיץ פטל, אני רק זקנה חביבה שרוצה להרעיל נערות יפות ממני, זה הכל." הג'ירפה הסתכלה בה ספקנית "איֵה האוזניים הלבנות והארוכות שראינו מקודם? האם הן מתחת לכובע שלך?" המכשפה הסבירה לג'ירפה שאין לה אוזניים לבנות וארוכות, ושיש פה אי הבנה. זה לא שכנע אותם. המכשפה הסירה את הכובע וחשפה שיער מאפיר אסוף לפקעת. האריה הביט בה בחשדנות. "להרעיל נערות יפות, הא?". "בהחלט" חייכה המכשפה בחיוך מלא שיניים מרקיבות. "אתה מכיר אולי נערות יפות מהסביבה?" "אני מכיר רק את דורותי" אמר האריה "אבל היא כבר לא גרה כאן. היא פתחה חנות נעליים בנווה שאנן. מאז שפגשנו את הקוסם מארץ עוץ וחזרנו לכאן, אני עובד ביער יחד עם הג'ירפה. העירייה ביקשה שנעשה מרשם אוכלוסין כדי לדעת מי גר בכל בית ביער. רק העקשן פה בבית עם החלונות הירוקים עושה לנו בעיות. נראה לי שנבקש מהזאב שמסתובב פה שינשום וינשוף ויפיל לו את הבית". "כל בית ביער אתה אומר" גלגלה המכשפה את המחשבה בראשה "האם נתקלת במקרה בבית בו גרה צעירה איטלקייה העונה לשם 'סינדרלה'?" "סינדרלה" חזר האריה על השם וניסה להיזכר. "אה! סינדי! בוודאי, היא גרה ממש כמה עצים מכאן, את תזהי את הבית שלה כיוון שהוא עשוי כולו מממתקים. אי אפשר לפספס". המכשפה הודתה לאריה ודידתה לעבר המקום אליו הצביע. "להרעיל נערות צעירות הפך למשימה מאוד קשה בימינו" היא רטנה לעצמה.

היא גררה את רגליה כשלפתע הרגישה כי דרכה על משהו. פירורי לחם גדולים כיסו את הקרקע והובילו לבית שהיה עשוי כולו ממתקים ממש כפי שתיאר האריה. היא בחנה את הבית מכל הצדדים, וחשבה על דייסת הגזר המגעילה שבטח תחכה לה בבית, אחרי שבעלה הטרחן ישלוף את הגזר הענק שכישפה מן הקרקע. "לא הייתי צריכה לעשות את הכישוף הזה" היא אמרה תוך שתחבה אצבעה אל קיר הבית עשוי השוקולד. לפתע יצאה צעירה יפיפייה מן הבית, והתחילה לצעוק עליה שרק השבוע היא החליפה קיר שוקולד בגלל ילדים שזללו לה חצי קיר. המכשפה התנצלה והחלה לבחון את הצעירה. חסְרה לה נעל ימין. היא התקרבה אליה והסבירה שהיא איבדה את דרכה ובסך הכל רוצה מקום שקט לנוח בו. הצעירה התנצלה על שצעקה והזמינה את המכשפה להיכנס. לפני שהמכשפה נכנסה פנימה היא הגניבה מבט חטוף כדי לראות את השלט שעל הדלת. "כאן גרים בכיף, סינדרלה וציון שרעבי". "תפסתי אותה" היא אמרה בליבה והחלה ללטף את הדנונה שהמתין לה בתיק. היא התיישבה על יד השולחן כאשר סינדרלה סיפרה לה כיצד התגלגלה לכאן. "...אז השארתי את הנעל שם וברחתי. למחרת הנסיך עבר בין נשות הממלכה וכבר בבית השני הוא מצא מישהי מידה שלושים ושמונה שהתאימה לה הנעל בול. כמה כבר מידות יש בנעליים? 'הפיה הטובה' נעלמה יחד עם ההבטחות על חיים עם נסיך, אז בלית ברירה התחתנתי עם הצייד שניסה להרוג את שלגיה. תימני. המכשפה לא בחרה סתם מישהו כדי לחסל נסיכה צחורה כשלג". המכשפה נזכרה והנהנה בראשה. "לא מזמן קנינו את הבית הזה במחיר מציאה. שני ילדים שדחפו לתנור את הבעלים הקודמים מכרו לנו את זה. לא שאלנו שאלות. יש לנו מטע גת בחוץ ואני מתפרנסת ממכירת בלונים מגומי דק שמתפוצץ מהר לילדים פה בקיבוץ ליד. רעיון של ציון. רק לפני שבועיים הייתה פה אימא של רותי וקנתה חמישה."

המכשפה הניחה את הדנונה על השולחן, אך בדיוק כשבאה להציע אותו לסינדרלה נכנס ציון הביתה. הוא החזיק בידו את השלט של הBMW והפעיל מרחוק את האזעקה. המכשפה מיהרה לכיוון השירותים לבל יבחין בה. מרחוק היא שמעה את ציון מספר לסינדרלה כי נמאס לו מהשיפוצים של הבית, והוא הלך הבוקר לחפש דירה חדשה ברוטשילד פינת ויצמן. "קומה חמישית בלי מעלית, עם חיות מדברות". סינדרלה עיקמה את הפה. הוא התמתח בעייפות וראה את הדנונה על השולחן. "מאיפה זה, סינדי?" הוא החווה בראשו לעבר אשתו. "לא יודעת, אולי הזקנה שהייתה פה השאירה את זה". המכשפה ניסתה להתגנב החוצה ונתקלה בטעות בעציץ קטן על הרצפה. ציון הסתכל אל עבר מקור הרעש וישר זיהה את מי ששלחה אותו להרוג את שלגיה. הוא הסתכל עליה במבט נתעב. "ציון?" שאלה המכשפה בנימת הפתעה מעושה. "מה את עושה פה? בדיוק באתי להרעיל את אשתך... אה, להכיר את אשתך..." ציון התרומם מהשולחן והתקרב למכשפה.


המשך יבוא...



אגדות ילדים הומור

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאמיר מויאל
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ג´ חשון ה´תש"ע  
אוי, זה ממש טוב,
צחקתי בקול כמה פעמים :) התימני, הדנונה.
אתה טוב!
ג´ חשון ה´תש"ע  
תענוג לאוזנים.

מצפה מאוד להמשך...
ד´ חשון ה´תש"ע  
בחים לא הייתי מספרת את זה לילד, אבל בשבילי זה נהדר. צחקתי.

עֹז
ד´ חשון ה´תש"ע  
ועשוי טוב.

אבל את האגדה עם ציון שרעבי התימני, אני לא מכיר.

למישהו יש לינק או משהו?
ה´ חשון ה´תש"ע  
כמו תמיד.
ח´ חשון ה´תש"ע  
נקרעתי בכמה קטעים...
תותח!
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד