המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
המתמיד (נאום התגובה) / עפר ואפר
בביכורים מאז כ"א תשרי ה´תש"ע

 

יָרֵאתִי מְאֹד בִּפְצוֹתִי פִּי הַדַּל

אֵל מוּל שַׂר הַשִׁיר, הַמּוֹשֵׁל בַּמִּלִּים

וָאֹמַר אֶל לִבִּי - הֵן יוּטַב אִם אֶחְדַּל

וְאֶכֹף אֶת רֹאשִׁי תַּחַת גְּדוֹל הַגְּדוֹלִים

מִי הוּא זֶה הַמֵּעֵז לַעֲמֹד כְּחוֹמָה

מוּל חֵי"ת נוּ"ן בִּיַאלִיק, מוּלוֹ לְשׁוֹרֵר

הֵן מִנִּי תְהוֹם קִבְרוֹ תֻּקָּד אֵשׁ בְּחֵמָה

וְתֵצֵא לְאֹכְלֵנִי כְּדִין כֹּל צוֹרֵר

עַל כֵּן עוֹד בְּטֶרֶם אֶשָּׂא מְשָׁלִי

אַקְדִּים וְאֹמַר כִּי קָטֹנְתִּי מְאֹד

עֲנִיָּה וְדַלָּה הַשִּׁירָה אֲשֶׁר לִי

וּבִנְתִיב הַפִּיּוּט לֹא יָדַעְתִּי לִצְעֹד

אַךְ לֹא עַל שִׁירוֹ שֶׁל בִּיַאלִיק אָבוֹא

לְהַרְצוֹת אֲמָרַי, כִּי עַל תֹּרֶף דְּבָרָיו

עַל הַלֶּקַח אֲשֶׁר הוּא צוֹפֵן בְּקִרְבּוֹ

אֶתְיַּצֵּב כְּנֶגְדּוֹ כְּחַיָּל בִּשְׂדֵה-קְרָב


בְּצֵאתְךָ יְחִידִי לְעִתּוֹת בַּלָּיְלָה

בְּאַחַת מֵאֵלֶּה הֶעָרִים הַבְּרוּכוֹת,

בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹצְצִים כּוֹכָבִים מִלְמָעְלָה,

הַדְּשָׁאִים מִתְלַחֲשִׁים וּמְסַפְּרוֹת הָרוּחוֹת,

וְרָאִיתָ סְבִיבְךָ הֲמוֹנֵי אֲנָשִׁים

שׁוֹתְקִים כְּאִלְּמִים, מִתְהַלְּכִים לְבַדָּם

מְבַקְּשִׁים - וְאֵינָם יוֹדְעִים מַה מְבַקְּשִׁים

הוֹלְכִים - לִבְלִי דַּעַת אֵי זֶה יַעֲדָם

כִּי כְּלוּאִים הֵם, בָּאָרֶץ כֻּלָּם נְבוֹכִים

הַטֶּבַע הֲרֵי הוּא מֵצַר נַחֲלָתָם

לֹא יַגְבִּיהוּ מֵעַל לַעֲשֶׂרֶת טְפָחִים

וְתַחְתֵי רַגְלֵיהֶם עוֹלָמָם הַצַר תַּם

וְלִבּוֹ, הוּא יִזְעָק בְּקִרְבּוֹ בְּלִי-כֹחַ

כִּמְבַקֵּשׁ: "קָחֵנִי, הָרוּחַ, שָׂאֵנִי!

נָעוּפָה מִזֶּה וּמָצָאנוּ מָנוֹחַ,

פֹּה צַר לִי הַמָּקוֹם, פֹּה עָיֵף הִנֵּנִי!"

יִטְעֲמוּ הֵם מִזִּיו הַבְּרִיאָה וְיָפְיָהּ

אוּלָם לֹא יִשְׂבְּעוּ, לֹא יִשְׁקֹט יְגוֹנָם

עֵינָם אֶל נוֹפֵי מֶרְחָבִים צוֹפִיָּה

אַךְ גַּם הוֹד תִּפְאַרְתָּם לֹא יַרְוֶה צִמְאֹנָם

מַה נָאֶה אִילָן זֶה, מַה תָּמִיר וְזָקוּף,

אַךְ לֹא הוּא אֶת אָשְׁרִי הַנִּכְסָף לִי יָבִיא

מַה יָפָה הַצִּפּוֹר, עֲדֵי שַׁחַק תָּעוּף,

אַךְ מֵעַל לַשְּׁחָקִים שְׁאִיפַת לְבָבִי



וְהַרְחֵק מִכֹּל פֶּלֶא תֵּבֵל מַרְהִיב-עַיִן

מִלֵּב הַאוֹקְיָנוּס, מֵרֹאשׁ פִּסְגַּת צוּק

חָזָק וְאֵיתָן עוֹמֵד לוֹ עֲדַיִן

כַּסְנֶה הַבּוֹעֵר, כַּבַּרְזֶל הַיָּצוּק

אוֹתוֹ בֵּית מִדְרָשׁ שֶׁעָלָיו כְּבָר נָשָׂאתָ

מִסְפֵּד וְקִינָה, כִּי חָרֵב הוּא עַתָּה

וַתֹּאמַר אַךְ טָרֹף טֹרַף, וְנָסַעְתָּ

מַצִּיל מִן הִדְלִיקָה אַגָּדוֹת לִפְלֵיטָה

הֵן אֱמֶת כִּי כָּלְתָה הַגּוֹלָה בְּעָשָׁן

מָצְאָה אֵשׁ קוֹצִים, נֶאֱכַל הַגָּדִישׁ

אַךְ אַתָּה גַּם עַל בֵּית הַמִּדְרָשׁ הַיָּשָׁן

לִפְנֵי זְמַן לֹא רַב כְּבָר אָמַרְתָּ קַדִּישׁ

וּמִי יְגַלֶּה הֶעָפָר מֵעֵינֶיךָ

לִרְאוֹת כִּי אֲשֶׁר אֱלֹקֵינוּ יַחְרֹץ

הוּא אֲשֶׁר יִתְקַיֵּם לְעֵינֵי בְּנֵי בָּנֶיךָ

כַּאֲשֶׁר יְעַנּוּהוּ יִרְבֶּה וְיִּפְרֹץ

נֶגְבָּה וָקֵדְמָה, צָפֹנָה וָיָמָּה

תִּפְרֹץ הַתּוֹרָה, תִּתְרַבֶּה, תָּרִים קוֹל

רְאֵה כִּי רַב פַּפָּא וְרָמִי בַּר חָמָא

שְׁנֵיהֶם לְבַדָּם חֲזָקִים מִן הַכֹּל



וְשָׁם, בַּיְשִׁיבָה, יָבֹא נַעַר צָנוּעַ

אֶל נֵרוֹ, עַמּוּדוֹ וְסִפְרִי תַּלְמוּדוֹ

וּכְחָס עַל-הָרְגָעִים הַקַּלִּים לָנוּעַ

יְמַהֵר אֶל-רֵעָיו וְהֵחֵל לִמּוּדוֹ

"הוֹי אָמַר אַבַּיֵי, הוֹ הוֹ אָמַר רָבָא"

יִקְרָא אָז הַנַּעַר, לוֹהֵט כְּשָׁרָב

וְהִנֵּה, פֶּתַע קָמָה מוּלוֹ גַּם נִצָּבָה

דְּמוּת רָבָא עַצְמוֹ, וַיֹּאמַר אֶת דְּבָרָיו

אוֹ אָז כְּנֶגְדּוֹ גַּם אַבַּיֵּי יָקוּם

כְּגִבּוֹר מִלְחָמָה יַעֲרֹךְ לְמוּלוֹ

וְתִרְעַשׁ הַתֵּבֵל וְיִּבְעַר הַיְקוּם

הַאֻמְנָם יֵשׁ יֵאוּשׁ לֹא-מִדַּעַת אוֹ לֹא?

וְעוֹלָם שָׁלֵם לְפָנָיו יִפָּרֵשֹֹ

רַשִׁ"י וְתוֹסְפוֹת, הָרִי"ף וְהָרַ"ח

דּוֹרוֹת עַל דּוֹרוֹת בִּמְהִירוּת הוּא גּוֹרֵס

מֵהָרַמְבָּ"ם לַ'טוּר', עַד הַ'קְצוֹת' וְהַגְרַ"ח

אֵשׁ לוֹהֶטֶת אֲזַי תַּקִיפֵהוּ סָבִיב

לֹא יַחְשֹׁב הוּא עַל שְׁעַת מְנוּחָה, רֶגַע פְּנַאי

זוֹ הָאֵשׁ שֶׁל אָבִיו, וְאָבִיו שֶׁל אָבִיו,

הָאֵשׁ בָּהּ בָּעַר בִּימֵי קֶדֶם סִינַי

הוּא יַקְשֶׁה עַל הַדִּין עַד יָבִין אֶת פִּשְׁרוֹ

כֹּל תֵּרוּץ לֹא-שָׁלֵם - יִנָּקֵב כִּכְבָרָה

וְלֹא יִהְיֶה בָּעוֹלָם אֹשֶׁר רַב כְּאוֹשְׁרוֹ

כַּאֲשֶׁר הוּא יֵרֵד לְעֹמְקָהּ שֶׁל סְבָרָא

וְאוֹתוֹ הָאִילָן הָעוֹמֵד בְּגַנּוֹ

יָקוּם לִתְחִיָּה, יִהְיֶה לְאוֹת בַּתּוֹרָה

כִּי כֹּל פְּרִי בּוֹ, עַתָּה יִתְבָּרֵר מַה דִּינוֹ

מַה בַּת קוֹל מִסִּינַי אוֹדוֹתָיו אָמְרָה

וְיוֹסִיף עוֹד לִלְמֹד, מִמְּקוֹמוֹ לֹא יָמוּשׁ

וְסִפְרוֹ לְדַקָּה לֹא יִהְיֶה נֶעֱזָב

עַד שֶׁגַּם בְּסִפְרֵי הָאוֹרוֹת יִהְיֶה חָמוּשׁ

וְיֵדַע אֶת עִמְקֵי סוֹדוֹתָיו וְרָזָיו

שֶׁל אוֹתוֹ בֵּן צִפּוֹר, שֶׁל אוֹתוֹ הָאִילָן

הָעוֹמֵד לְבַדּוֹ שָׁם בְּאֵיזוֹ גִּנָּה

כִּי גַּם הוּא, שָׁרָשָׁיו, עֲנָפָיו, פֵּרוֹתָיו

כֻּלָּם בֶּאֱמֶת מֶרְכָּבָה לַשְּׁכִינָה



יֵדַע הוּא, כִּי יֵשׁ נְפָשׁוֹת אֻמְלָלוֹת

הֵן לֹא פַּעַם פָּגַשׁ הוּא בָּרְחוֹב בְּהַלָּלוּ

מִצְחֹתָם הַקְמוּטִים, עֵינֵיהֶם הַגְּדוֹלוֹת

וּפְנֵיהֶם הַחִוְּרִים - כְּמוֹ רַחֲמִים שָׁאָלוּ

מִי יוֹצִיאֵם מִכִּלְאוֹ שֶׁל הַחֹמֶר

מִי זֶה יִפְדֵּם מִמַּחְשָׁךְ לְאוֹרָה

יְגַלֶּה אֶת אָזְנָם, יַבִּיעַ נָא אֹמֶר

כַּמָּה אַדִּירִים הַחַיִּים - בַּתּוֹרָה

כִּי הֵם חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ

שׁוֹפְעִים, מְלֵאִים, מַרְקִיעִים עַד שְׁמֵי מַעְלָה

עַל כֵּן לְעוֹלָם יִזְרְמוּ בְּדָמֵנוּ

וּבָהֶם נֶהְגֶּה יוֹמָם וְגַּם לַיְלָה



בִּיַאלִיק אַתָּה, וַאֲנִי רַק פַּרְעֹשׁ

וְחֻצְפָּה הִיא לוֹמַר לְפָנֶיךָ שִׁירָה

וּבְכֹל זֹאת, מִפְּנֵי גְּדֻלָּתְךָ לֹא אֶחְשֹׁש

אֶעֱמְדָה בְּגָאוֹן, לֹא אֵחַת, לֹא אִירָא

כִּי הִנְנִי מַבִּיט וְרֹאֶה מִסְּבִיבִי

אֶת כֹּל מְשׁוֹרְרֵי הַלְּאוֹם עַל רֹאשִׁי

אִבְּן-עֶזְרָא, רַשְׁבַּ"ג, יְהוּדָה הַלֵּוִי

יַעֲנוּךָ כִּי עֶבֶד הַשֵּׁם - הוּא חָפְשִׁי

לִימִינִי יַעַמְדוּ לָשִׁיר וּלְהַלֵּל

דּוֹר עַל דּוֹר, חֲכָמַי, כֹּהֲנַי וּנְבִיאַי

עַד מַלְכֵּנוּ, נְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל

טוֹב לִי תּוֹרַת פִּיךָ, תוֹרָתְךָ שַׁעֲשׁוּעַי

אָמְנָם גַּם בַּתּוֹרָה הִנְנִי רַק כַּכֶּלֶב

מוּלְךָ אֶעֱמֹד שְׁפַל קוֹמָה וְכָנוּעַ

כִּי טוֹב יוֹם בְּחַצְרוֹת ווֹלוֹזִ'ין מֵאֶלֶף

בְּבֵית מִדְרָשִׁי הַקָּטָן, הַצָּנוּעַ

הַאוּכַל לְהַגִּיד לְךָ "זָר לֹא יָבִין

אֶת לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה"? הֵן לָמַדְתָּ אִתָּם!

אָז הֵיכָן הֵם אֹתָם עוֹבַדִין רַבְרְבִין?

עֵינַיִם לְךָ - אוּלַם לֹא רְאִיתָּם

זָכָה - הִיא תָּאִיר לוֹ אֶת כֹּל עוֹלָמוֹ,

לֹא זָכָה - נַעֲשֵׂית לוֹ כְּסַם הַמִּיתָה

רַק הַמַּתְמִיד אֲשֶׁר לֹא יָמוּשׁ מִמְּקוֹמוֹ

יִזְכֶּה לַחֲזוֹת בַּהֲדַר תִּפְאַרְתָּהּ

וּמִי שֶׁעֲפַר אֶרֶץ-צְבִי יְחוֹנֵן הוּא

וּמֵרְאוֹת טוֹבָתָהּ עֵינָיו לֹא כָּהוּ

יֵדַע בֶּאֱמֶת מַה הֶבְדֵּל יֵשׁ בֵּין שְׁנֵינוּ

"לָא קַשְׁיָא", יֹאמַר: "הָא לָן - הָא לְהוּ".



"הוֹ אָמַר רָבָא, הוֹי אָמַר אַבַּיֵי!"

לוּ יָדַעְתָּ מַה גֹדֶל צָפוּן בְּכֹל אוֹת

מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי שָׁם בָּעוֹלָם הַבָּא יִהְיֶה

חֶלְקְךָ עִם מִי שֶׁיִּזְכּוּ זֹאת לִרְאוֹת

הִרְגַּזְּתִּי מִקֶּבֶר אֹתְךָ לְעוֹרֵר

רַב כְּבוֹדְךָ בְּעֵינַי, וּבְכֹל זֹאת לֹא אִירָא

מִי אַתָּה בִּיַאלִיק, מִי אַתָּה הַמְשׁוֹרֵר

לִפְנֵי נַעַר עִבְרִי הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה?



אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לִרְאוֹת בַּשִּׂמְחָה

בָּאֹשֶׁר, בְּזִיו, בַּדְבֵקוּת עַד תֻּמָּהּ

עַל מִפְתַּן בֵּית חַיֵּינוּ תִדְרוֹךְ רַגְלְךָ

זֶהוּ בֵּית הַיּוֹצֵר לְנִשְׁמַת הָאֻמָּה





תורה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לעפר ואפר
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י´ חשון ה´תש"ע  
אני קצת רחוק מעולם בית המדרש לכן לא מרגיש נוח להתייחס לתוכן, אבל הסגנון והויטואוזיות שהפגנת בכתיבה מספיקים לי כדי להתמוגג על היצירה

איציק.
י´ חשון ה´תש"ע  
מים לנפש, גם התוכן וגם הכתיבה.
י´ חשון ה´תש"ע  
וטענת שאתה מתמודד רק מול התוכן:
"אַךְ לֹא עַל שִׁירוֹ שֶׁל בִּיַאלִיק אָבוֹא
לְהַרְצוֹת אֲמָרַי, כִּי עַל תֹּרֶף דְּבָרָיו
עַל הַלֶּקַח אֲשֶׁר הוּא צוֹפֵן בְּקִרְבּוֹ
אֶתְיַּצֵּב כְּנֶגְדּוֹ כְּחַיָּל בִּשְׂדֵה-קְרָב",
לא אתייחס לסגנון, ורק אומר שלא מצאתי כאן תשובה מספיק עמוקה לשאלה של ביאליק (בזמנו ישבתי הרבה על השיר הזה)
לא מספיק לטעון- הוא זו תורת חוצלארץ מול תורת הארץ. צר לי.
אני לא יודע אם יש היום די אנשים עם תשובות מספיקות לדור ההשכלה, שלא לומר משם והלאה.

לא שאני חושב שאין בתורה תשובות לזה- אני בטוח שיש. השאלה אם יש גם מישהו שיכול לומר אותם כיום ואכמ"ל.
י´ חשון ה´תש"ע  
מזמן לא היתה כאן המלצה כה ראויה.

מוסיפה ליצירות שאהבתי, רק כדי להבטיח שעוד אקרא את היצירה הזו שוב.
י´ חשון ה´תש"ע  
לא להתייחס לשיר עצמו, אבל היה קטע ספציפי שמאוד משך אותי בו:


יצירה יוצרים תגיות
חפש

// רשימת יוצרים
// רשימת מדורים
// המלצת העורכים
// משולחן המערכת
// יצירה אקראית
// פורום ביכורים
// פורום טכני
// תרבות וספרות
// סדנת פרוזה
// סדנת שירה
// סדנת שירה פתוחה
// סדנת מוזיקה
// סדנת צילום
// סדנת ציור




בנושא בכרם חדשות

על התורה ועל העבודה (אלישע קאהן)
// קטע //
יהודי אוחז בספר תורה (אהובה 5)
// ציור //
בלבד שיתן כנגד היסוד (אלזר)
// קטע //
[8] / שירים מתשעת ימי כסות (לב לדעת)
// שירה //
אל האמת (אלזר)
// שירה //
עטרת (אומרת שירה)
// שירה //
בשעה שהציבור מתפללים (עפר ואפר)
// פרוזה //
תתרנות (עפר ואפר)
// שירה //
ספר כריתות (עפר ואפר)
// פרוזה //
כשהבורג נפל (עפר ואפר)
// שירה //
מאה סיבות לחגוג מאה שנה בתל אביב (עפר ואפר)
// קטע //
הרואה חמה בתקופתה (עפר ואפר)
// שירה //
ברכת הדיוט קלה (פינה חמה)
// צילום //
ואולי הנצח הוא הרגע (אור באפילה בת)
// שירה //
יזהר (מוטל בספק)
// פרוזה //
איש הקרניים (הצבי הכתום)
// ציור //
קטן עלינו (רוצההכיטוב)
// צילום //
שיחזור רצח (aiziq)
// שירה //


המתמיד (נאום התגובה) / עפר ואפר
בביכורים מאז כ"א תשרי ה´תש"ע




יָרֵאתִי מְאֹד בִּפְצוֹתִי פִּי הַדַּל

אֵל מוּל שַׂר הַשִׁיר, הַמּוֹשֵׁל בַּמִּלִּים

וָאֹמַר אֶל לִבִּי - הֵן יוּטַב אִם אֶחְדַּל

וְאֶכֹף אֶת רֹאשִׁי תַּחַת גְּדוֹל הַגְּדוֹלִים

מִי הוּא זֶה הַמֵּעֵז לַעֲמֹד כְּחוֹמָה

מוּל חֵי"ת נוּ"ן בִּיַאלִיק, מוּלוֹ לְשׁוֹרֵר

הֵן מִנִּי תְהוֹם קִבְרוֹ תֻּקָּד אֵשׁ בְּחֵמָה

וְתֵצֵא לְאֹכְלֵנִי כְּדִין כֹּל צוֹרֵר

עַל כֵּן עוֹד בְּטֶרֶם אֶשָּׂא מְשָׁלִי

אַקְדִּים וְאֹמַר כִּי קָטֹנְתִּי מְאֹד

עֲנִיָּה וְדַלָּה הַשִּׁירָה אֲשֶׁר לִי

וּבִנְתִיב הַפִּיּוּט לֹא יָדַעְתִּי לִצְעֹד

אַךְ לֹא עַל שִׁירוֹ שֶׁל בִּיַאלִיק אָבוֹא

לְהַרְצוֹת אֲמָרַי, כִּי עַל תֹּרֶף דְּבָרָיו

עַל הַלֶּקַח אֲשֶׁר הוּא צוֹפֵן בְּקִרְבּוֹ

אֶתְיַּצֵּב כְּנֶגְדּוֹ כְּחַיָּל בִּשְׂדֵה-קְרָב




בְּצֵאתְךָ יְחִידִי לְעִתּוֹת בַּלָּיְלָה

בְּאַחַת מֵאֵלֶּה הֶעָרִים הַבְּרוּכוֹת,

בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹצְצִים כּוֹכָבִים מִלְמָעְלָה,

הַדְּשָׁאִים מִתְלַחֲשִׁים וּמְסַפְּרוֹת הָרוּחוֹת,

וְרָאִיתָ סְבִיבְךָ הֲמוֹנֵי אֲנָשִׁים

שׁוֹתְקִים כְּאִלְּמִים, מִתְהַלְּכִים לְבַדָּם

מְבַקְּשִׁים - וְאֵינָם יוֹדְעִים מַה מְבַקְּשִׁים

הוֹלְכִים - לִבְלִי דַּעַת אֵי זֶה יַעֲדָם

כִּי כְּלוּאִים הֵם, בָּאָרֶץ כֻּלָּם נְבוֹכִים

הַטֶּבַע הֲרֵי הוּא מֵצַר נַחֲלָתָם

לֹא יַגְבִּיהוּ מֵעַל לַעֲשֶׂרֶת טְפָחִים

וְתַחְתֵי רַגְלֵיהֶם עוֹלָמָם הַצַר תַּם

וְלִבּוֹ, הוּא יִזְעָק בְּקִרְבּוֹ בְּלִי-כֹחַ

כִּמְבַקֵּשׁ: "קָחֵנִי, הָרוּחַ, שָׂאֵנִי!

נָעוּפָה מִזֶּה וּמָצָאנוּ מָנוֹחַ,

פֹּה צַר לִי הַמָּקוֹם, פֹּה עָיֵף הִנֵּנִי!"

יִטְעֲמוּ הֵם מִזִּיו הַבְּרִיאָה וְיָפְיָהּ

אוּלָם לֹא יִשְׂבְּעוּ, לֹא יִשְׁקֹט יְגוֹנָם

עֵינָם אֶל נוֹפֵי מֶרְחָבִים צוֹפִיָּה

אַךְ גַּם הוֹד תִּפְאַרְתָּם לֹא יַרְוֶה צִמְאֹנָם

מַה נָאֶה אִילָן זֶה, מַה תָּמִיר וְזָקוּף,

אַךְ לֹא הוּא אֶת אָשְׁרִי הַנִּכְסָף לִי יָבִיא

מַה יָפָה הַצִּפּוֹר, עֲדֵי שַׁחַק תָּעוּף,

אַךְ מֵעַל לַשְּׁחָקִים שְׁאִיפַת לְבָבִי





וְהַרְחֵק מִכֹּל פֶּלֶא תֵּבֵל מַרְהִיב-עַיִן

מִלֵּב הַאוֹקְיָנוּס, מֵרֹאשׁ פִּסְגַּת צוּק

חָזָק וְאֵיתָן עוֹמֵד לוֹ עֲדַיִן

כַּסְנֶה הַבּוֹעֵר, כַּבַּרְזֶל הַיָּצוּק

אוֹתוֹ בֵּית מִדְרָשׁ שֶׁעָלָיו כְּבָר נָשָׂאתָ

מִסְפֵּד וְקִינָה, כִּי חָרֵב הוּא עַתָּה

וַתֹּאמַר אַךְ טָרֹף טֹרַף, וְנָסַעְתָּ

מַצִּיל מִן הִדְלִיקָה אַגָּדוֹת לִפְלֵיטָה

הֵן אֱמֶת כִּי כָּלְתָה הַגּוֹלָה בְּעָשָׁן

מָצְאָה אֵשׁ קוֹצִים, נֶאֱכַל הַגָּדִישׁ

אַךְ אַתָּה גַּם עַל בֵּית הַמִּדְרָשׁ הַיָּשָׁן

לִפְנֵי זְמַן לֹא רַב כְּבָר אָמַרְתָּ קַדִּישׁ

וּמִי יְגַלֶּה הֶעָפָר מֵעֵינֶיךָ

לִרְאוֹת כִּי אֲשֶׁר אֱלֹקֵינוּ יַחְרֹץ

הוּא אֲשֶׁר יִתְקַיֵּם לְעֵינֵי בְּנֵי בָּנֶיךָ

כַּאֲשֶׁר יְעַנּוּהוּ יִרְבֶּה וְיִּפְרֹץ

נֶגְבָּה וָקֵדְמָה, צָפֹנָה וָיָמָּה

תִּפְרֹץ הַתּוֹרָה, תִּתְרַבֶּה, תָּרִים קוֹל

רְאֵה כִּי רַב פַּפָּא וְרָמִי בַּר חָמָא

שְׁנֵיהֶם לְבַדָּם חֲזָקִים מִן הַכֹּל

"וְשָׁם, בַּיְשִׁיבָה, יָבֹא נַעַר צָנוּעַ
אֶל נֵרוֹ, עַמּוּדוֹ וְסִפְרִי תַּלְמוּדוֹ
וּכְחָס עַל-הָרְגָעִים הַקַּלִּים לָנוּעַ
יְמַהֵר אֶל-רֵעָיו וְהֵחֵל לִמּוּדוֹ
"הוֹי אָמַר אַבַּיֵי, הוֹ הוֹ אָמַר רָבָא"
יִקְרָא אָז הַנַּעַר, לוֹהֵט כְּשָׁרָב
וְהִנֵּה, פֶּתַע קָמָה מוּלוֹ גַּם נִצָּבָה
דְּמוּת רָבָא עַצְמוֹ, וַיֹּאמַר אֶת דְּבָרָיו
אוֹ אָז כְּנֶגְדּוֹ גַּם אַבַּיֵּי יָקוּם
כְּגִבּוֹר מִלְחָמָה יַעֲרֹךְ לְמוּלוֹ
וְתִרְעַשׁ הַתֵּבֵל וְיִּבְעַר הַיְקוּם
הַאֻמְנָם יֵשׁ יֵאוּשׁ לֹא-מִדַּעַת אוֹ לֹא?
וְעוֹלָם שָׁלֵם לְפָנָיו יִפָּרֵשֹֹ
רַשִׁ"י וְתוֹסְפוֹת, הָרִי"ף וְהָרַ"ח
דּוֹרוֹת עַל דּוֹרוֹת בִּמְהִירוּת הוּא גּוֹרֵס
מֵהָרַמְבָּ"ם לַ'טוּר', עַד הַ'קְצוֹת' וְהַגְרַ"ח"
הזכיר לי מאוד פסקה מסויימת מ"איש ההלכה - גלוי ונסתר", של הרב סולובייצ'יק, האם לכך כוונת?

שיר מדהים. ושונה בסגנונו, כמובן. ביאליק זכה שנערים עבריים מיושבי בית המדרש יתווכחו איתו.
תודה.
י´ חשון ה´תש"ע  
גם מגוחך, הצלחתי איכשהוא להעתיק מעט יותר מאת הבית המבוקש, בכל אופן - הכוונה היא לזה:

"וְשָׁם, בַּיְשִׁיבָה, יָבֹא נַעַר צָנוּעַ
אֶל נֵרוֹ, עַמּוּדוֹ וְסִפְרִי תַּלְמוּדוֹ
וּכְחָס עַל-הָרְגָעִים הַקַּלִּים לָנוּעַ
יְמַהֵר אֶל-רֵעָיו וְהֵחֵל לִמּוּדוֹ
"הוֹי אָמַר אַבַּיֵי, הוֹ הוֹ אָמַר רָבָא"
יִקְרָא אָז הַנַּעַר, לוֹהֵט כְּשָׁרָב
וְהִנֵּה, פֶּתַע קָמָה מוּלוֹ גַּם נִצָּבָה
דְּמוּת רָבָא עַצְמוֹ, וַיֹּאמַר אֶת דְּבָרָיו
אוֹ אָז כְּנֶגְדּוֹ גַּם אַבַּיֵּי יָקוּם
כְּגִבּוֹר מִלְחָמָה יַעֲרֹךְ לְמוּלוֹ
וְתִרְעַשׁ הַתֵּבֵל וְיִּבְעַר הַיְקוּם
הַאֻמְנָם יֵשׁ יֵאוּשׁ לֹא-מִדַּעַת אוֹ לֹא?
וְעוֹלָם שָׁלֵם לְפָנָיו יִפָּרֵשֹֹ
רַשִׁ"י וְתוֹסְפוֹת, הָרִי"ף וְהָרַ"ח
דּוֹרוֹת עַל דּוֹרוֹת בִּמְהִירוּת הוּא גּוֹרֵס
מֵהָרַמְבָּ"ם לַ'טוּר', עַד הַ'קְצוֹת' וְהַגְרַ"ח".
י´ חשון ה´תש"ע  
רק על החריזה הזאת, אני מורידה את הכובע. ואיזה כיף של מוזיקה יש בשיר הזה.1

והתוכן, פשוט נהדר! מרגש ומפעים ומלא באמת.

תודה רבה רבה על השיר הזה!
י"א חשון ה´תש"ע  
איזו השקעה ואיזו חריזה
בהחלט המלצה ראויה ואפילו שתיים

מחבק.
י"א חשון ה´תש"ע  
אשריך על המשקל המוקפד!
והחריזה המקורית והמחויכת- הקסמת.
נראה לי שהיה אפשר לקצץ מן השיר. הרעיון המרכזי מובא לפחות שש פעמים.

אבל אין. פשוט אין מה להגיד. בהחלט ראוי!

השפתיים והלשון שלי מדגדגים ומצחקקים מרוב שהיה להם כיף לגלגל ולהקפיץ את המילים האלו.

רוצה לחזור כבר לישיבה!
(גם בצבא טוב...)
מעוז.
י"ב חשון ה´תש"ע  
אהבתי את המשקל והקצביות, כאמור.
בקטע קטן הרגשתי "צליעה"- מ"כמה אדירים החיים בתורה" ועד סוף הפסקה. אולי אפשר לשקול מחדש?

ו-אהבתי את שורת המחץ- הנער העברי העוסק בתורה. האם מוכרח לסיים בנשמת האומה- קטע נכון, אך קצת קלישאי? (לדעתי הדלה)

ת'שורות האלו אהבתי,
זוֹ הָאֵשׁ שֶׁל אָבִיו, וְאָבִיו שֶׁל אָבִיו,

הָאֵשׁ בָּהּ בָּעַר בִּימֵי קֶדֶם סִינַי
- ובכלל, את כל תיאור הלימוד ושרשרת הדורות.

יישר כח, שיהיה לך בהנאה בהמשך יצירה פוריה!
י"ב חשון ה´תש"ע  
קשה לי לדמיין כמה זמן צריך בשביל לעבוד על יצירה כזאת.
כל הכבוד!
מדהים.

אהבתי מאוד את הרעיון מאחורי השיר. אני הייתי שם יותר דגש על לימוד התורה של א"י והתורה הגואלת לעומת תורת הגלות (גם אם היא בוולוז'ין).
אהבתי מאוד את התגית- 'תורה'...

תודה!
י"ב חשון ה´תש"ע  
באמת שאתה מדהים אותי כל פעם מחדש, אך עם התוכן קשה לי מאד להסכים.

שלוימ'ה
י"ב חשון ה´תש"ע  
מפליא.
כמה בעיות משקל לפתור וזה מושלם. איני מכיר את השיר של ביאליק ממש, אבל נראה לי שהתוכן מתאים בכל מקרה.

אולי כשאתעשת אגיב יותר.

חזק ואמץ!
אלעזר,
אינו איש במקום שיש אנשים,
ברומא ואינו רומאי.
י"ב חשון ה´תש"ע  
י"ג חשון ה´תש"ע  
שיר מושקע, חירוז טוב, משקל מעולה. והתוכן-קולע למטרה.
בהחלט ראוי אתה לשיר בפני ח. נחמן...
ח"ח על השיר! בהצלחה בהמשך!
ט"ו חשון ה´תש"ע  
"מַה יָפָה הַצִּפּוֹר, עֲדֵי שַׁחַק תָּעוּף,

אַךְ מֵעַל לַשְּׁחָקִים שְׁאִיפַת לְבָבִי"

עבודה מדהימה... עד כדי כך אתה אוהב את לימוד התורה? :)
ד´ ניסן ה´תש"ע  
על האדמה.

נורא נהנתי מה'כניסה' החזיתית ,מישהו היה חייב לעשות את זה (אתה היחיד שראיתי) ועשית את זה בכל העצמה.

רק יש להעיר שאני במקומך הייתי פחות מתנצל וכל מקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב וכ"ש למי שאינו רב.

ועוד דבר, רבינו היה אומר רבינו יהודה הלוי, אם אתה רוצה תגיד רבי.

ושוב, ישר כח.
י"ב ניסן ה´תש"ע  
ענק. חזק. מצויין.

"הוֹ אָמַר רָבָא, הוֹי אָמַר אַבַּיֵי!"

לוּ יָדַעְתָּ מַה גֹדֶל צָפוּן בְּכֹל אוֹת

מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי שָׁם בָּעוֹלָם הַבָּא יִהְיֶה

חֶלְקְךָ עִם מִי שֶׁיִּזְכּוּ זֹאת לִרְאוֹת

הִרְגַּזְּתִּי מִקֶּבֶר אֹתְךָ לְעוֹרֵר

רַב כְּבוֹדְךָ בְּעֵינַי, וּבְכֹל זֹאת לֹא אִירָא

מִי אַתָּה בִּיַאלִיק, מִי אַתָּה הַמְשׁוֹרֵר

לִפְנֵי נַעַר עִבְרִי הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה?"


|מתמוגג|

י"ג ניסן ה´תש"ע  
שעוד יגיע הזמן שילמדו את השיר הזה לצד 'המתמיד' המקורי. (ויש מה לדון בקשר לתוכן. ה"לא קשיא- הא לן והא להו" נפלא מבחינה ספרותית, אבל כמו שארגמון אמר, לא מספיק לדעתי. אבל יש פה בהחלט מענה, או לפחות התמודדות ראויה, גם בלי החילוק הזה.)
י"ח ניסן ה´תש"ע  
אני רוצה לבקש ממך רשות להדפיס ולהדביק במקום שלי בישיבה - זה היחס שאמור להיות לתורה.
אני ממש לא שם, ונשארה לי רק עוד תקופה קצרה בישיבה, זו בהחלט העבודה שלי עד סוף השנה.


תודה,
האביר הלבן
כ´ ניסן ה´תש"ע  
ט"ז אב ה´תש"ע  
אני חושב שתשובה ניצחת אי אפשר להביא לביאליק, מכיוון שהתורה לענ"ד גם בישיבות שלנו עוד לא מופיעה לגמרי במלוא החזון שבה היא צריכה להופיע.
וודאי שכאשר הבאת את האלטרנטיבה - הנבוכים הכלואים במיצרי הטבע...
תשובה יפהפיה.

החריזה, המשקל, העיצוב של הרעיון, הניסוח - מושלמים. שיר מדהים ביופיו. איזה כישרון.
כ"א אלול ה´תש"ע  
חיים, הכתיבה והחריזה כמובן נוראיים. (במובן הטוב) אבל התוכן והיופי, כ"כ יפה...
ממש להדפיס ולתלות בכל הישיבות ובכלל.
הלוואי עלינו!
כ"ח אדר ה´תשע"ב  
שדווקא אחרי כמה שנים, ואחרי היכרות קרובה יותר עם עולם הישיבות בימינו - ישיבות מקצוות שונים של עולם התורה - אני מזדהה יותר עם התגובה של ארגמון.

אני עדיין אוהב מאוד את השיר, וחושב שיש בו הרבה - אבל ההתמודדות שלו חסרה, בעיני.
י"ג ניסן ה´תשע"ג  
התחלתי את זה פעם, לפני שקראתי את המקור, ולא הצלחתי לקרוא. חזרתי אחרי קריאת ביאליק - והתמוגגתי. תשובה ראויה ברמה ראויה.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד