בנושא
בכרם
חדשות
 
השבת שלי / תומר זה אני
בביכורים מאז ט´ תשרי ה´תש"ע

 

"96 נטול!" צעקתי על הדלקן, שסימן לי משהו לא ברור מבעד לחלון הסגור, וניסיתי להבין את המשפט המקוטע שאמר לי יוני בסלולרי. "מה אתה אומר? איפה אתם?" שאלתי, וקיללתי את בעיות הקליטה ואת חברת הסלולר "פלופקום" שלא סידרו לי דיבורית לרכב, כשהדלקן מבחוץ נוקש על השימשה. מה רוצה הטמבל? למי יש כח לפתוח חלון ביום חם כזה? תן להתענג על המזגן.

"שומע, גבר?" אמר יוני, "בדיוק הוצאנו את האוטו מהמוסך, ועצרנו בחנות "הום-מייד". אז תחכו לנו בצומת וניפגש שם".

"סבבה, רק תזדרז", אמרתי. "אתה יודע שאחרי הצהריים החניון בחוף מתמלא, אתה לא יכול להכניס סיכה". עדי חזרה בינתיים מהשירותים ונכנסה לאוטו. "אתם צריכים שנקנה משהו ב"הום-מייד"?" שאל יוני.

"קח, דבר עם עדי. הדלקן פה משגע אותי", עניתי והעברתי את המכשיר לאישה הרגועה הרבה יותר, הנמכתי את גלגל"צ ופתחתי את החלון כדי חריץ. "נו, מה? אמרתי לך 96 נטול, מה הבעיה?!"

"כן, אבל אני צריך שתיקח את הרכב קצת אחורה, הצינור לא מגיע", השיב הדלקן, ללא ספק חייל משוחרר עם שכל של נעל. עשיתי כבקשתו.


באותו בוקר התעוררתי עם הנג-אובר, לצלילי תפילת שחרית מבית הכנסת הסמוך. "איזה רעש התפילות שבת האלה. אוף, בניתי על יקיצה טבעית", אמרתי. "שטויות", השיבה עדי בקול מנומנם. "עשה טובה מאמי. אם כבר קמת, תוריד את הבקבוקים והמגשים של הפיצה".

"בוקר טוב, שבת שלום", אמר לי שי מקומה חמישית ביציאה מהבנין. הוא לבש חולצה מחוייטת, כיפה ונרתיק הטלית בידו.

"שבת שלום", עניתי בחיוך. "נראה לי אתה באיחור, אוטוטו אתם פותחים ספר תורה".

"כן, הא? יפה לך להכיר את הלו"ז. מה איתך? אתה נראה שפוך", אמר והעיף מבט למטען שהורדתי לזבל. "חגגתם אתמול?"

"ככה, בקטנה. ראינו סרט שכור עם חברים, קצת בירות מהפיצוציה פה, הזמנו פיצה מ"רונאלדו" - אם אתה מזמין מהם, תדאג שהשליח יהיה מיקו או יניב, רק לא שימי, איחר לנו אתמול בחצי שעה ועוד חשב לקבל טיפ. מה אצלך? יין פטישים ושלום עליכם?"

"מה רע?"

"אני אמרתי רע? שכל אחד ינוח בשבת איך שהוא רוצה. אתה תלך לבית כנסת ואני אסע לקניון, כי זו השבת שלי. תאמין לי, סתם אתם רבים אתנו על השבת".

"טוב גבר, בכיף הייתי ממשיך לדבר איתך, אבל חייב לעוף לבית כנסת".

"שבת שלום, שי. ועשו טובה, תורידו ווליום. רוצים לישון".


עד שחזרתי לדירה, הספיקה עדי לעבור ממצב מאוזן למאונך עירני ומוכן ליציאה.

"מה הלחץ? קבענו בים עם יוני וגלית רק ל-14:00".

"כן, אבל רציתי שנקפוץ קודם לשופינג ב"בייסיק". אני חייבת מכנס חדש וגופיות".

"אופנת בייסיק" הייתה אחת החנויות האהובות על עדי, כמו גם על גלית, ממנה שמעה עליה. בזמן שהיא חיפשה ומדדה, קפצתי לעמדת השירות הסמוכה של "פלופקום", לטפל בבעית הקליטה בנייד שלי.

"מה זאת אומרת אין מה לעשות? אני נוסע לחוף עוד שלוש שעות, ובנסיעה אני לא שומע כלום! מה אני אמור לעשות, לחטוף דו"ח על דיבור בלי דיבורית?!"

"אדוני, אנחנו לא מבצעים התקנות של דיבוריות בשבת", השיב הנציג. "אני אשמח לקבוע לך התקנה ליום ראשון".

"מסביר לך שאני לא יכול ביום ראשון! בחיי, נשבר לי מהשירות שלכם, אני עובר ל"בלאקפון"!"

נראה שאיזכור שמה של החברה הסלולרית המתחרה עשה את שלו. הנציג שתק לרגע, וביקש שאמתין בעת שהוא מברר טלפונית איך לסייע לי. "שלום, פיני? אהלן, זה ניר מ"פלופקום"... כן, מהעמדה בקניון. מה שלומך? תגיד, יש מצב שאתה פותח את המקום היום? רק מוצ"ש? מתי? אחלה. תודה רבה, שיהיה יום מעולה". הוא סגר ופנה אליי: "אוקיי, יש לנו תחנה ב"אוטובנג", הם באים לקראתנו והסכימו לבצע לך התקנה היום בשבע בערב".

הודיתי לבחור ופניתי ל"בייסיק". עדי חייכה לעברי, והצביעה על המכנס שלבשה. "איך?"

"נראה פיצוץ. מחמיא לך", אמרתי מה שאמרתי כמעט על כל בגד חדש שקנתה. מדהים, איך אחרי כמעט חצי שנה של נישואין, היא עדיין יפהפייה בעיני. "היה לך מזל". המוכרת עמדה לידה עם עוד שלושה זוגות תלויים על יד שמאל וזוג נוסף בימין. "נשארו לנו עוד שני זוגות בדיוק במידה ובדגם האלו. הבאתי לך מהמחסן גם באוף-וייט, תרצי למדוד?"

"באמת תודה, חמודה. אני אקנה את אלה. עזרת לי המון, תודה".

"אין על מה. התשלום בקופה, שיהיה יום טוב".

"מי המוכרת שעזרה לכם?" שאלו אותנו בקופה.

"זו עם השיער השחור... מאמי, אתה זוכר מה היה כתוב לה על התג?"

"נראה לי אורית... אורנה?"

"אורטל?" שאלה הקופאית. הנהנו שנינו. זה מספיק קרוב.


"סידרת את הדיבורית?" שאלה עדי כשישבנו לארוחת בוקר מאוחרת בקפה "בריוש".

"לא. הם לא עושים התקנות בשבת. היית מאמינה?"

"וואלה?"

המלצר הגיע עם ההזמנות שלנו. עדי העדיפה לפתוח בקפה, אני באוכל.

"גנובים לגמרי. אממה, איימתי לעבור ל"בלאקפון", אז סידרו לי התקנה להערב. איזה חברה נורמלית מכוונת את השירות שלה לפי זמני דת כאלה? אני אומר לך, נהיה פה איראן".

"אשכרה איראן", אמרה עדי, וטעמה מחביתת הבייקון שלי.


אז למרות העיכובים של הדלקן, והטרנטה של יוני וגלית, ובעיות הקליטה הסלולרית שלי, הצלחנו ארבעתנו להגיע באותו יום אל החוף, ואפילו למצוא חניה אחרי המתנה בתור של רכבים עם שומר איטי במיוחד. פייר, הייתה אחלה שבת - סרט, קניות, ים. איזה כיף שיש בשבוע יום מנוחה אחד שבו לא צריך לעבוד!





© כל הזכויות ליצירה שמורות לתומר זה אני
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ג תשרי ה´תש"ע  
ואהבתי את העקיצה:
"איזה כיף שיש בשבוע יום מנוחה אחד שבו לא צריך לעבוד!"
הרבה מאוד חילונים שוכחים
שמנוחה כמו שלהם זה מצריך עבודה של משהו אחר...
י"ג תשרי ה´תש"ע  
לא כל כך התחברתי לרעיון, אבל הכתיבה טובה.
ואתה לא באמת צריך להמציא שמות בדויים של חברות, אתה יודע...
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד