בנושא
בכרם
חדשות
 
כופיתא דחמריה / DRY BONES
בביכורים מאז ט"ו אב ה´תשס"ט

בס"ד


"אתה רואה, חיים? זו הבעיה המרכזית עם הגמרא!" אמרתי בנימה של גילוי ידיעה מרעישה, והצלחתי להשיג את מבוקשי: החברותא המנומנמת שלי ניעור מניקורו הסמוי. "הבעיה היא שדווקא את הדברים הבאמת מעניינים הם מקצרים. הו, בטח שזה נותן טעם של עוד-אבל..."

"אורן, אני באמת מתנצל שאני קוטע את רצף התוכחה הנלהב שבו החלטת להמיר את לימוד התורה שלנו-אבל על מה אתה מדבר?!" שאל הבחור שעד לפני שנייה הציע שנפסיק לנסות להבין את התוספות ונבקש עזרה ממשפחת שוטנשטיין הנדיבה.

"תנסה לעקוב, ישנוני." אמרתי, מגביר את קולי כדי להתגבר על מלמולי ה"לא ישנתי" מצד שותפי לפלפול.

"תראה את הגמרא הזו-"

אמר רב: אין בן דוד בא עד שתתפשט המלכות הרשעה על ישראל תשעה חדשים, שנאמר (מיכה ה') לכן יתנם עד עת יולדה ילדה ויתר אחיו ישובון על בני ישראל.

 

אמר עולא: ייתי ולא איחמיניה. וכן אמר [רבה]: ייתי ולא איחמיניה, רב יוסף אמר: ייתי, ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה. אמר ליה אביי  (לרבא) [לרבה]: מאי טעמא? אילימא...

"עד כאן ציטוט יפה מאד, לקרוא גם אני למדתי." חשף ידידי הציניקן סוד מוחלט. "אבל מה הבעיה המרכזית עם הגמרא פה? אני עדיין לא מבין את התוספות ונראה לי שצריך עיון לגבי הסברא שלך..."

"לא, חיים. אני מדבר כאן על בעיה יסודית איתנו, בשורש נשמתנו. לא באתי לשפוך פה עוד שמן למדורת ה'משבר לימוד הגמרא'- אבל כאן בדיוק אני נתקע. בנקודה הקרה הזו. אתה קראת את מה שקראנו?" זעקתי אליו, מקווה שהצעקה תסתיר את חוסר ההיגיון בסוף המשפט.

"אורן-הסבלנות שלי קצה. זה אמנם שבוע חזרה, וזו חברותאת צהריים- אבל אני מאבד סבלנות." מבטו חמור הסבר של חיים, יחד עם חוטם שלא היה מבייש את המושג "חרון אף" התחילו להלחיץ אותי. "ואם לא תגיע לפואנטה בקרוב, אני הולך להגשים את רצוני העז לחטוף שלאף-שטונדע."

"אם כן, נמהר. דבר ראשון-תפסיק לדבר בגרמנית.."

"אורן!!"

"חיים, זה זועק!" הרעמתי בקולי ודימיתי בעיני רוחי איך היו קמים כולם ומסתובבים אחורה לראות מה קרה, אם לא היינו לבדנו בבית המדרש הישן.

הייתה זו שעת צהריים, בדיוק באמצע הפסקת צהריים, שעה בה בדרך כלל חוזרים המתמידים לכתלי מפעל הזכוכית הישן לחברותא שקטה של לפני מנחה. שאר עמך בית הישיבה השלימו שעות שינה. כיוון שאני וחיים יצרנו נקודת מפגש מעניינת בין שני המגזרים הפנים-ישבתיים הללו, מצאנו את עצמנו מתנצחים בסוג של פשרה. מסתבר, כאמור, שהפשרה בין לימוד לשינה היא שיחת חולין של ביטול תורה. או כפי שאני קורא לזה: עיסוק בסוגיות מהותיות יותר.

"זה זועק, חיים!" חזרתי על עצמי על מנת לחבר את הקוראים מחדש לקו העלילה. "הדברים כאן, התורה כאן, מה שמונח לפנינו מוטל כמת. התורה הזו לא חיה בתוכנו. ואתה יודע למה? כי היא מוצגת פה בצורה כל כך מתה! כולם יודעים שזה לא באמת יקרה, שלא באמת יהיה אשכרה חמור למשיח. אבל זו הבעיה...שמשלים לא חיים בתוכנו, אנחנו צריכים מציאות. שידבר ישירות!"

"אולי זו הבעיה, אולי אתה מנסה למצוא רק מה שפשוט להבנה ולא את הרובד הנסתר..." נאנח חיים, אבל זיק של ויכוח ראיתי בעיניו. החלטתי לנשוף על הגחלת הזו.

"אבל גם אם נניח שאתה צודק, שהרמב"ם בהקדמת המשנה צודק וש-"

"בטח שהרמב"ם צודק, הוא הרמב"ם." חיים גונן על ה"נשר הגדול" כאילו שהייתי הראב"ד.

"אתה יודע, שמעתי שהיו לו, לרמב"ם כלומר, ראסטות? חבר שלי סובר ש-יודע מה, אני מתפזר. בכל מקרה, גם אם באמת התכוונה הגמרא ובתוכה רב יוסף להשתמש בדימויים ומשלים, למה לא יכלו להתייחס באריכות לנושא כל כך מהותי? לא ככה הייתי כותב את זה!"

כאן נפלה הפצצה. חיים הסתכל אליי, בערה בעיניו אש לא מוכרת אבל לא בדיוק זרה. אותה אש שראיתי כאשר האזנו לשולי רנד בפעם הראשונה. הוא ידע שהשאלה הבאה שלו תפיל את שנינו לתהום, אבל תהום שנפילה בו תהיה אדירה ותוביל לעומק חדש של "ביטולה זהו לימודה".

"אנחנו לא מודעים להשלכות של הפסיקות האלה! הן מנותקות ולא רלוונטיות לחיינו! איך מה שהם, שם, פעם, אמרו-איך זה קשור אליי?! הא, חיים? אני הייתי כותב ומסביר את מה שמאחורי ומה שקרה אחרי!".

מבט רדום משווע לסיפור, צמא כבר שאגש ואדלה את הנקודה של דבריי. חיים מסתכל בשעון. עוד חצי שעה מנחה.

"אז...תגיד לי...איך אתה היית כותב את זה?".

ביטול תורה תמיד היה, חיים יקירי-שים לב:

----------------------------------------------------

"רב יוסף הזה, אני אומר לך...הוא גאון בהלכה אבל משהו ב'השקופה' שלו נתעקם" כך סחו לעצמם בעלי תריסין בשורות האחרונות של בית המדרש בבבל. לאחר כמה דקות שיחה, הפקירו את תריסיהם מתחת לספסלים כיוון שהיו עסוקים מדי בלתקוע חרבות מורעלות בגדול הדור.

"שמעתי שיצא גילוי דעת בדיוק הפוך של רבא, עולא ורבי יוחנן. ועוד חתמו שם עוד גדולים. זו הרי דעת התורה...". בשלב הזה אחד מהתלמידים מוציא איזה עציץ נקוב עליו רשומה אותה עצומה.

"נו? אז יש מחלוקת. מה חדש? אנחנו בתלמוד...כלומר בבבל." משיב לו תלמיד נינוח שנזכר ש"אלו ואלו דברי אלוהים חיים".

"אבל אלו דברים מהותיים! זוהי הגאולה, שעוד תבוא עוד שנה שנתיים!" מקשה עליו איזה משיחיסט, שהמילים "ועידת ואנזה" לא אומרות לו כלום.

"אבל מי אנחנו בכלל שנדבר על רב יוסף? אנחנו עפר לרגליו". מישהו מנסה להזרים קצת יראת חכמים אל תוך הדיון.

"להיפך!" קופץ לו מן הספסל אחד הבחורים, ושומט את ה...(חיים, מה למדו פעם? לפני שהיה "עז והדר"?).

הוא שומט את המשניות והברייתות שלו, לובש כולו עז של יצר הרע. "ראית איך גדולי הדור, מרנן ורבנן, אפילו לא מתייחסים אל רב יוסף! הם ממשיכים לומר את אמיתתם האמיתית. אבל זה רק כי הם כ"כ צנועים. אנחנו תפקידנו למחות נגד רב יוסף ותלמידיו."

"אני גם לא בטוח שהוא כזה גדול..." מחליט מישהו לטעון. "כולנו זוכרים מה קרה כשנפטר הרב יהודה בר יחזקאל. לא ראינו אותו ניגש לתפוס את מקומו. אומרים שהציעו לו, אבל למה שנסמוך על מלחששי שמועות?". למשמע דברים בגנות לשון הרע מהנהנים כולם. החפץ חיים עוד עתיד להוולד, אז נלמד עליהם זכות שהלכות לשון הרע עדיין לא היו. נו, באמת.

"אבל...אבל...עולא ורבי יוחנן מכבדים את דעו של רב יוסף, ושותקים. הם לא הקשו על דבריו. אולי הם מסכימים לדבריו? אולי זה לא צוטט נכון? אולי זו מגמה של העיתונות, או של הגויים? אולי זה ניסיון של הקב"ה? מעולם לא שמענו מילה רעה על רב יוסף הקדוש! ואולי צריך עיון... ובכלל, צריך ענווה..ו..ו.." מישהו מנסה איכשהו להאיר אור נעים ולחדור ערפל של עצלות ושיגעון, אבל יותר מדי "אולי" בשיח של החלטיות שקרית-זה אף פעם לא תופס.

"הם שותקים, אבל גם הם קצת עיוורים. אנחנו צריכים לעשות את מה שהם לא מצליחים!" הגאווה נשפכת מאזניו של תלמיד לא כ"כ חכם.

"ששש...הנה מגיע 'יוספי'. שיילך לשבת בצל גללי החמור!" מסה אותם אחד הנוכחים, מנקה את משנתו מן הארס אותו שפך בכוונה תחילה.

אל בית המדרש נכנס כעת אחד מתלמידיו המובהקים של רב יוסף. לא, זה אמנם לא אביי. אבל עדיין תלמיד מכובד.

בעיניהם- הוא כבר לא חולק עליהם. הוא מסית, הוא מדיח, הוא מתרפס. הוא קורח. השקר רץ ביניהם וזורק עוד האשמות, מכאן ועד סוף הדורות. הוא כופר, הוא מתיפיף, הוא יפה-נפש, הוא צדוקי-קראי-רמח"לניק-רמב"מיסט-חסיד-קוקניק-מזרוחניק-ממלכתי-ניאורפורמי.

מיד נוצר המרחק ביניהם. הוא מנסה להתקרב והם פתאום מרימים את (מגילות אמרנו?) מה שהם לא לומדים ושמחים בלימודם. אבל מי יותר שמח מהם? מי יותר גדול מהם? יצר הרע.

והם עיוורים. אוי כ"כ עיוורים, חיים. נו, חיים. חיים תתעורר!

-------------------------------------------

"אני ער. אני ער." הקהל המצומצם של סיפורי מעשיותיי מתבלבל בפונקציות ובמקום עיניו משפשף את אזניו. "זה נשמע נורא מוכר הסיפור הזה. את כל זה שמעת מהגמרא? אתה בטוח שלא למדת את התוספות הזה בסוף?"

"לא...אני לא צריך ראשונים ולא אחרונים בשביל להבין את זה. תחשוב קצת, אתה תזכר איזה אחרוני אחרונים אמרו את הפירוש הזה..." אני מסתכל עליו, משועשע וקצת לחוץ בזמן. בכל זאת, מתחילים כבר להכנס החברים לשפוך שיחם. "ביטול תורה, כמו שאמרתי, היה בכל דור. אנחנו ממשיכים את המסורת הזו בצורה נהדרת, אבל תוכל למצוא את השטן גם פה."

ואני מניח בפניו את ההוכחה שלהיות 'יוספי' מעולם לא היה קל. יבואו עלוני השבת ויוכיחו.

"זה כל כך רלוונטי להיום! המחלוקות האלו עדיין קיימות! זה מחייב פירוט! למה, בשם כל הסבוראים, לא נותנים לנו הוראות, איזה משהו להאחז בו? רק ציטוט של המחלוקת ותו לא! איך נדע מה קרה באמת? או מה צריך לקרות?!" אני מאבד את כליי ומשליך ואתם שבורים על החברותא האהוב שלי.

חיים נראה נינוח אך מתוסכל ממסקנתו. אגודלו מורם במרירות של סיכום, שטייגען אחרון ומעיק.

"אולי לכן קיצרו בגמרא את הסיפור מאחורי אמרתו של רב יוסף. אולי לכן גם לא סיפרו על ההשלכות. אתה באמת חושב שיש צורך להזכיר את מה שברור? יש דברים שאומרים עליהם "למה לי קרא". לא צריך לראות את הדיון המלא, כי הוא ברור לכולנו. אנחנו רק בורחים. ולא צריך לדמיין סיפור שלם על איך היינו מגיבים אז, או איך צריך להגיב...כי מי צריך להאריך בסיפורים, מי צריך אזהרות של תורת חיים-כשיצר הרע חי בתוכנו, ומלמד אותנו כל יום?".



גאולה לימוד תורה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לDRY BONES
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ז אב ה´תשס"ט  
מבריק. אמיתי. נוגע.
לספר את הגמרא מחדש ולקשר אותה לימינו ואז לפתור את זה בדרך כה יפה.
ההתעסקות עם האמרה המדהימה של רב יוסף גם היא משהו שבאמת לא מספיק עושים אותו, ועשית אותו מקסים.
י"ז אב ה´תשס"ט  
כתיבה מעולה.
י"ח אב ה´תשס"ט  
אהבתי את הסיפור/פרשנות על הקטע הזה של הגמרא
אבל הפסקאות האחרונות לא בהירות מספיק. הרגשתי שאין מסר ברור מספיק שיוצא מהסיפור, וחבל. כדאי לשכתב את 2 הפסקאות האחרונות.
כ"ז אב ה´תשס"ט  
המסר צריך קצת טיפה יותר חידוד.
המעטפת יוצאת מן הכלל.
לענ"ד, אגב, יש סיבות אחרות לכך שהגמרא קיצרה, אבל אין כאן מקום להאריך.
(זאת אחת הסיבות)
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד