בנושא
בכרם
חדשות
 
חמורו של משיח - פרק א´ / DRY BONES
בביכורים מאז י"ד אב ה´תשס"ט

בס"ד

 

יש מניין ליד הבית שלי, ממש לידו. בליל של עולמות גועים ומתחדשים: החצר החסידית של האדמו"ר מקליוולנד, בנו של האדמו"ר מסטראזיניץ, מארח כל השנה מניין מלא וגדוש בחומר הנדיר והגולמי הזה שנקרא בפי השכינה: "עם ישראל". לא תזהה שם מרכיב מקשר או מכנה משותף, כך שהגדרה לא תמצא כאן אם תתעקש לחפש. מצד שני, גם חומה מפרידה עד קצה גובהה לא תבנה כאן - כיוון שהמתעקשים להניח לבנים לאותו כותל עסוקים מדי כדי להשאר בקליוולנד. ותמיד יהיה מי שיסתור אותה כשתיוותר שם לבדה.

 

 כאן אין לא שעון - אך גם לא צריך נשמה. יש כאן קודשא בריך הוא ועם ישרואל. לא רק כאן יישבו קומץ חסידים מנתניה בשעות הבוקר וילמדו בהברה אשכנזית, מסמרות נטועות של יידיש בין השיטין - ובשולחן האחר רוטן לו - בנעימה של "ביטולה זהו קיומה" - אוהד מיוסר של הפועל, אבל אחד כזה מן הדור הישן. והוא, אותו אחד שזועק "אדם אוהב אדום" - מדליק נרות בכמויות מכובדות בחזית בית הכנסת, וכל נר מבעיר הסבר. "זה, אתה רואה - זה שלוש בשביל האבות. וזה מאיר בעל הנס. וזה הנר בשביל היורצייט של הצדיק מ…". כאשר יקום הש"סניק מן הצד ויעיר שהיורצייט לא בדיוק היום וש"אולי, במחילה, כבודו מתכוון לצדיק אחר, או שמא יום אחר" - או אז יביט בו מדליק הנרות, מהדק את משקפיו העבות אל חוטמו ויעיר שהוא זה שמדליק נרות פה.  

 

"כשהתשובה חלשה הקול מתחזק". ואכן, ישוב וירעים בקולו מעלה האבוקות ויודיע על איזה יום פטירה אחר של צדיק פלוני. לא רק כאן יקרה הדבר כמעט כל שבוע,  ובכל זאת.

 

לא רק כאן יישבו נער גבעות - שזכור לי עוד כשהיה חילוני-מחברון יחד עם חב"דניק מלידה (או לפחות ככה הוא נראה בעיניי. מצד שני… אבל מה זה משנה.) וישוחחו על הרבי שליט"א ושלמות הארץ. זכור לי איך שניהם ראוני מעיין בספר חובת התלמידים להאדמו"ר מפיאסצ'נה, והחסיד מלמל שהסיפור של בעל ה"אש קודש", שלא נטש את קהילתו ונשרף באהבתו אליה, חזר אתמול בזעיר אנפין בהודו. ולא נצטרכתי לשאול איך הוא משווה, כי איך אפשר להשוות?! ובכל זאת.

 

לא בהרבה מקומות, אבל לא רק כאן יחליט אדמו"ר חסידי בעל קהילה עראית, לפתוח את חצרו לציבור הספרדי באיזור לצורך אמירת סליחות. נדיר ביותר לראות עשרות בני עדות המזרח (ונשי עדותיהם בסוף החדר מוסתרות במחיצה חסרת שימוש ביומיום) ישובים בערב ראשון של אלול, ציפייה בעיניהם וחרטה בליבם, קשובים לדרשה מתארכת של הרבי בעל ההגייה הגליציאנית בכבדה. פחות נדיר אמנם לחזות בהפתעה העולה על פני דרשן חסידי לשמע קריאות ה"אמן" באמצע דרשתו על כל בשורה טובה ("ששש… הם אשכנזים, אצלם אומרים רק בסוף. כמו בתפלה של שבת!") - אך גלים של כבוד רחשו בין קהל המתחננים ומארחם אותה שעה. לא רק כאן תוכל למצוא כאלו סליחות. אבל בכל זאת.

 

אבל בכל זאת, אנחנו ברעננה. ודי נדיר למצוא מניין כזה. מניין שבו אין כזה דבר מאחרים, יש רק פוטנציאל לעוד קדושה במניין - כן ירבו. מניין שחרית רשמית מתחיל בתשע, אך כבר שנים לא מתחיל לפני תשע וארבעים. מניין אליו מגיעים חבריך מן הסניף בימים של לפני-בגרויות או בבוקר של שישי דשבת ארגון. מניין עליו ישתלט לפעמים התוניסאי העצבני עם הקביים, שיחליט שהוא יעשה "מי שברך" ואתם תענו, או-הו אתם תענו. "ויקבור שתי מיליארדים של גויים מתחת האדמה! תגידו אמן…".

מניין שבו תוכל לבצע לקט ושכחה של עלוני שבת, כי החסידים לא קוראים "עולם קטן".

בית כנסת אליו אי אפשר לאחר, כי הוא ממש קרוב לבית שלי. בית כנסת אליו אפשר להכנס בידיעה כי אם לא עלה עוד עמוד השחר, עדיין יש סיכוי למנחה. בית כנסת שבו תפילת שמונה עשרה יכולה להראות כמשאוי או כמנוף להיכלות עליונים. אי אפשר באמת לאחר לקליוולנד.

ובכל זאת לאותו בית כנסת איחרתי באותו היום. היה זה יום שני. השעה…

"מה השעה? כלומר: מודאנילפניך מלך חי וקיים... אתה יודע את השאר". ניגבתי את הפסולת מעיניי, אבל דרך ניגוב בכך. קצות שרוולי חולצתי החליפו את אצבעותיי, כיוון שלא משנה כמה מאוחר תתעורר - עדיין לא נטלת ידיים, והאיכסה הזה הוא פשוט אוף-לימיטס. מעניין איך קוראים לחומר הזה, אני מהרהר קיומית.

אה-הא! בוקר טוב לך יצר הרע של מחשבות ריקות. כמה נתייגעתי להמיתך, וכמה גדול ונסתר יותר אתה חוזר בכל בוקר. אבל מה אכפת לי ממך, מושל ממלכת מוחין דקטנות, כאשר אני מודיע לי ולך כי "רבה אמונתך". בוא'נה, סניור יצר הרע, שמעת?! הקב"ה מאמין בי. לפעמים אני לא מאמין בו והוא מאמין בי.

מדהים. השעה כבר עשר ארבעים ושמונה ואתה עדיין מאמין בי. אלוהים אדירים, ריבונו של עולם, איך לך יש כח?!

קמתי.

 

כמה צעדים לכיוון המטבח. (אבל יש חשש! אתה הולך יותר מארבע אמות! עדיף שלא תיטול בכלל!) בשלב זה אני משתיק את יצר הרע של יאוש במסווה של חומרות. תפילת שחרית בזמנה כבר לא תהיה לי, אז לפחות שתהיה תפילה אמיתית.
(אז אולי תאכל איזה משהו...? בשביל הכוונה…) לא, יצר הרע של חסידות. בשביל כוונה צריך להתפלל.

איפשהו בין כל המאבקים האלו אני מוצא עצמי כבר לבוש, נעול ומצוחצח. ליצר הרע של גאווה גופנית אין עם יותר מדי מה לעבוד, והוא התייאש מזמן. מבט חטוף במראה יסביר למה.

אני מזכיר לעצמי שבראו בי נשמה טהורה, אבל לא בטוח אם עדיין אפשר לברך בשם ומלכות. נו שוין, כבר הגענו לקליוולנד.

תפילת שחרית באחת עשרה שלושים ושבע. אם אתם קפדנים, תגידו - לא בזמנה, וגם לא בטוח בשחרית. כאן אלעג לכם אני, ואחזיר שאם באמת הייתם קפדנים, הייתם שמים לב שכבר עברה כמעט שעה מאז שהתעוררתי. ומה נראה לכם שעשיתי עד אז, הא? כלום!

כן?

 

כן.

יש מצב.

"לעזאזל איתך, יצר של מאבקים! הנה אני סובב את עצמי, נלחם ברשע וכובש את העולם שהוא נשמתי. ואני סמכתי עליך שתלביש אותי -  והלבשת. ותצחצח את שיניי - ואכן צחצחת. אך כל זאת ללא נקודה פנימית, וללא כוונה, והעיקר - במתינות של גיהינום. ועכשיו תראה מה השעה! ומה אני אמור לטעון עכשיו, ריבונו של עולם? ש"כל מעשיי היו לשם שמיים"? נו, באמת… אתה לא תאמין לזה, אתה מזמן כבר לא בבני עקיבא... נכון קודשא?

מה אני אמור לתרץ? להגיד שהלכתי לישון אתמול מאוחר-סתם? התקררתי, אבא, אבל במקום להתחמם בגחלתך החלטתי לשרוף קצת זמן. וכך מצאתי את עצמי עומד מולך ריק. אין לי בתוכי מה לתת לך. אם כבר אנחנו מדברים, אני באמת רעב. אבל להתרכז! כמו שאמרתי, אני מצטער נורא אבל אני גם לא מצטער. אני לא יכול להציע לך שחרית כמו שרצית. וגם לא קריאת שמע. אפילו האדמו"ר בחדר השני סיים כבר להתפלל לפני כמה דקות, ואני מניח שעכשיו כל תשומת הלב שלך מופנית אליי. לא נעים לי, ריבונו של עולם. להתפלל עכשיו יהיה פשוט לבייש אותך ואת מה שנשאר מהחלק אלוקה הזה שמסתבר ששמת בי. מה גם שנראה לי שמתחילים לשים לב אליי גם בקצה השני של בית המדרש. יודע מה? עזוב. בוא נקפל את התפילין שעדיין לא הנחתי, ונלך לדרכינו. כלומר, אתה עדיין תהיה בכל מקום. אבל אני אלך חזרה הביתה. מתוך קידוש שם שמיים אמיתי.

רגע, קידוש שם שמיים? זה לא נשמע כמו משהו שאני הייתי אומר. אה-הא! יצר הרע של כוונה טהורה. לא כל אחד זוכה להגיע לקרב מולך. אה-הא! יצר הרע של גאווה… הרשה לי לאחוז בך."

 

תפסתי את תפיליי, כורך אותך בכאב ובחזקה סביב זרועותיי. "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו...!" אתה שומע ריבונו של עולם? רבה אמונתך!!! לא אני ולא שום יצר הרע נפריד ביני לבינך!"

 

(אחח… איזה יופי… כמה שאנחנו מחוברים עם ריבונו של עולם).

אתה אף פעם לא נרדם, אה?



תפילה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לDRY BONES
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ט"ו אב ה´תשס"ט  
ולצערי, מוכר לי מידי, התחושה הזאת.

אוי טאטע! (:

תיאור מעולה של סוגי יצרֶרע ודרכיו המפותלות..
ממש הזדהיתי עם כל מילה.

רק שלטעמי, הפתיחה היתה קצת ארוכה, וה'סיפור' עצמו משך למחוזות אחרים לגמרי.
חבל. אולי הייתי עושה מזה שני סיפורים נפרדים.

שוב שכוייעח!
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד