בנושא
בכרם
חדשות
 
הכל דיבורים / אריאל1
בביכורים מאז י"ב אב ה´תשס"ט

 

לייטר איחר.

לייטר תמיד איחר. הוא נהג לומר שהוא קיבל את זה בתורשה מאמא שלו.

"לשחשייע" הוא מלמל לעצמו בעודו רץ ברחובות העיר. אמא של לייטר האמינה בכל ליבה באסכולה שטענה שצריך להכריח ילדים לומר את כל הקללות האפשריות כשהם ילדים קטנים ולא מבינים מה הם אומרים, כדי שהקללות יגמרו להם כשהם מבוגרים. אמנם היה אפשר להקליד את הגידוף לתוך המקלדכף ולהשמיע אותה על ידי הסינתיסייזר, אבל לא היה לזה אותו אפקט ככה שלייטר העדיף פשוט למלמל הברות לא ברורות.

כעבור רגע נעצר לייטר מול בית קפה. הוא עצר לסדר את העניבה שלו מול חלון, הציץ לשנייה בהמולה בצדו השני של החוב ונכנס פנימה.

הפעם לא היה צורך לחפש הרבה את המרואיין. פארלי, חברו הטוב עוד מימי התיכון, תפס כיסא וחצי ממש מול הכניסה ובהה מעבר לדלת הזכוכית.

"מסתכל על ההכנות?" הקליד לייטר בעודו מתיישב.

"סליחה, אני מכיר אותך?"

"לא. באתי למכור לך מכשיר מדבר, מעוניין?"

"אין צורך" ענה פארלי, משחק את המשחק הקבוע. "במקרה אני מיחצ"ן חברה שמייצרת כאלה"

"המממ... אז אולי תוכל להקליד לעיתונאי מסכן מה בדיוק קורה כאן היום?"

פארלי חייך "מה העניינים איתך? איך האשה והילדים?"

"אני בטוח שהמילים האלה נגמרו לך בשנה הראשונה של העבודה שלך" ענה לייטר "אתה כותב אותם לכולם"

"דווקא לא. חבל לבזבז מילים על שאלות ללא משמעות וכשעובדים בשביל חברה שמיצרת סינתסיזרים אף אחד לא מצפה שתעשה תנועות ידים. ובנוגע לשאלתך הקודמת..." פארלי הפסיק את ההקלדה השוטפת, הזיז מחוגה במקלדכף, הסתכל לרגע במסך השעון שלו ואמר "אירוע של פעמבחיים".

לייטר התרשם בעליל.

"עד כדי כך?"

במקום לענות הוריד פארלי את השעון שלו והחליק אותו על השולחן.

לייטר הרים את השעון והסתכל בו בעיון. השעון היה חדש אבל היו בו רק את הפונקציות הרגילות: מסך צבעוני, חיבור אינטרנט, אפשרות להגדלה ב...

לייטר הרים את הראש ועשה תנועה של שאלה.

"תסתכל על הפינה הימנית העליונה"

לייטר הסתכל על הכיתוב 'נשארו לך עוד:' שהיה שם במקום ההגרף הרגיל והחווה עוד סימן שאלה.

פארלי שוב חייך והתחיל להקליד בכל עומק השכנוע היחצ"ני שלו:

"השעון שאתה מחזיק הוא אב טיפוס של מכשיר חדש מבית "TalkerTM ". הסוף לחוסר הוודאות 'כמה מילים נשארו לי', הסוף לגרף המעצבן שיודע רק להעריך. מהיום בעזרת המכשיר הזה ובמחיר השווה לכל נפש, אדם יוכל לדעת בדיוק כמה מילים נשארו לו לומר. כל מה שעליך לעשות זה לכוון חוגה במקלדכף (תוצרת "TMTalker") לכתוב את המילה הרצויה ועל צג השעון (תוצרת "TMTalker" כמובן) יופיע כמה פעמים עוד תוכל לומר את המילה." פארלי הפסיק לרגע כדי לנשום והוסיף - "אם אתה רוצה להישמע מקורי אני ממליץ לך לנסח את זה מחדש, הכתבתי לך כרגע את ההודעה הרשימית, שהיא, כמובן, ניסוח שלי. בעצם אולי עדיף שתשאיר את זה ככה, תמיד הייתי נסחן יותר יצירתי ממך" סנט בלייטר בחיוך.

לייטר חייך בחזרה אך מיד עטה את הפרצוף העיתונאי וסימן "איך זה עובד?"

"האמת היא שאני לא בדיוק מבין, ובכל מקרה לא הייתי יכול להסביר לך בגלל כל מיני הסכמי סודיות. בקווים כללים - כידוע, כל פעם שאתה מוציא מילה מהפה המילה נגרעת ממאגר המילים שלך. השעונים העכשווים סופרים את כמות הפעמים שאמרת מילה ומשווים את זה עם המאגר של מספר הפעמים הממוצע שיש לכל מילה. לכן כל כך חשוב לעדכן את השעון מידי פעם - כדי לקבל את הסטיסטיקות העדכניות. החידוש הוא שמדעני "TMTalker" הצליחו למצוא שינוי קל בצורה בה מתבטאת המילה על ידך בכל פעם שאתה אומר אותך. ישנו שינוי קטן ביותר שהאוזן האנושית איננה רגישה לה. בהסתמך על הידע הזה חברת "TMTalker" הצליחה ליצור אלגוריתם שמאפשר לדעת בצורה מדוייקת כמה פעמים אתה עוד יכול לומר את המילה הספציפית."

פארלי סיים את הנאום שלו ופנה אל חברו בתקווה לקבל את התשואות המגיעות לו.

כמה שניות של שקט השתררו. לייטר הציץ על הרשימות שלו, שקל את הדברים בדעתו והקליד - "אני מודה, באמת פיתוח מדהים. אבל אני מכיר אותך לא מהיום פארלי. אתה לא היית מבזבז עלי שני מילים והלחם כדי לתאר את הפיתוח הזה. מה אתה לא מקליד לי?"

פארלי פשוט זרח.

"אה.. החוש העיתנואי המפורסם של פרנק לייטר... כאן נכנס לפעולה המזל של פארלי" הגיב ולקח ביס גדול מהעוגה שלפניו.

"אתה מבין, לפני כמה שבועות נכנס אלי למשרד אדם. ואמר (שים לב! לא הקליד, אמר(!)): אני רוצה לסיים לדבר! פשוט כך. אז היום תוך הדגמת המכשיר החדש עומד קרל סילנס לסיים את כל המילים שלו".

לייטר לא הראה סימני התרגשות, "אז בשביל זה הבאתי אותי לכאן? בשביל תמהוני שתקן שהולך לברבר את עצמו למוות?"

"לא פלא שאתה לא מצליח להתקדם לתפקיד כתב בכיר" פארלי התעצבן "אתה לא מסוגל לזהות אירוע גדול גם כשהוא יושב לך מתחת לאף. אתה לא מבין? זה מעולם לא נעשה! אין שום תיעוד בהיסטוריה של אדם שגמר את כל המילים שלו. זהו אירוע מכונן! אבל אם אתה לא מאמין לי - תוכל לבדוק את תלוש המשכורת שלי בעוד חודש ולראות את הבונוס השמן שאני אקבל אחרי הערב, בעוד אתה תאלץ להסתפק בפרוטות שהסמרטוט שאתה קורא לו עיתון יסכים ברוב טובו לשלם לך".

"טוב, אם אתה אומר..." התחיל לייטר להקליד לפני שרעש מבחוץ הפסיק אותו.

פארלי הסתכל על השעון שלו. "מתחילים" הוא נעמד ותפס את לייטר בכתף והקליד בחיוך. "בוא, חבר כפוי טובה שכמותך, ושמע את קולה של חשבון הבנק שלי כשהיא מספרת איך היא מתמלאת"

הם השאירו כמה שטרות, יצאו מבית הקפה וחצו את הכביש. בעוד הם נדחפים שמע לייטר את מנכ"ל "TMTalker" מספר על ההמצאה החדשה. כשהם הגיעו למקום המנכ"ל בדיוק סיים והציג את הגימיק של הערב עם בקול המעט צורם של הסינטיסייזר:

"גבירותי ורבותי, על מנת להציג את ההמצאה הגאונית הזו בצורה הראויה לה, הבאנו לכם דבר יוצא דופן. קבלו את קרל סילנס!" ובעוד הקהל מוחא כפיים בתלהבות עלה על הבמה אדם נמוך ושמנמן עם משקפיים כל כך גדולות שהיה נדמה שישברו את אפו הקטנטן.

"מר סילנס" הוסיף המנכ"ל "מתעתד לסיים היום את כל המילים שלו! קרל כבר חודש יושב וקורא את כל המילונים שהצלחנו להשיג בשבילו כדי שיוכל לסיים לדבר בזמן. גבירותי ורבותי, הקשיבו היטב לדבריו של קרל ותוכלו לשמוע את משק כנפיה של ההיסטוריה. בפעם הראשונה בתולדות האנושות - אדם מסיים את כל מה שיש לו לומר!"

המנכ"ל נתן למחיאות הכפיים לדעוך וסימן לסילנס לתפוס את מקומו.

קרל סילנס נעמד ליד דוכן הנואמים. טכנאים עם חולצות שחורות עם כיתוב "TMTalker" בענק התחילו מזמזמים סביבו, מחברים אליו מיקרופון גדול המחובר למכשיר מוזר שעמד מאחוריו. כשסיימו, סילנס הוציא מכיסו דף מקופל בקפידה, פרש אותו לפניו והתחיל להקריא בחשיבות.

"רבותי וגבירותי", אמר קרל בעוד המסכים מאחוריו מהבהבים את המספר 2 עם כל אחד מהמילים שאמר. "רבותי(1) וגבירותי (1). היום(3) הוא (2) יום(0) גדול(0) בשבילי(0). היום (2) הוא (1) היום (1) בו(0) אפסיק(0) לדבר(0). אני (0) מחכה(0) כבר(0) זמן(0) רב(0) לאירוע(0) מרגש(0) זה (0) וסוף (1) סוף(0) הוא(0) מתרחש(0)."

קרל סילנס הפסיק לרגע הרים את ראשו מהדף המונח לפניו והסתכל על הקהל הדומם. לרגע היה נדמה לליטר שהוא רואה עננה של פחד עוברת על פניו.

קרל המשיך לדבר:

"גבירותי (0) ורבותי (0) - היום(0) ברגע(0) זה(0) ממש(0) נגמרו(0) לי(0) המילים"

ובעוד הספרה 0 מופיעה בגדול מאחוריו ופורצת בריקוד עליז על רקע זיקוקים ממוחשבים ובעוד הקהל צועק ומרעיש, בעוד הבזקי של מצלמות מסנוורים את לייטר ופארלי, בעוד הג'ינגל של חברת Talker מושמע בווליום מלא -

צנח קרל סילנס ארצה,

ללא רוח חיים.



דיבור מדע בדיוני מילים

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאריאל1
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ט"ז אב ה´תשס"ט  
האסוסיאציה הראשונה שלי היא "תהילה" של ש"י עגנון. עברו כמה שנים מאז שקראתי אותה, כך שאני לא זוכרת בדיוק, אבל יש שם עיסוק בנקודה הזו - של המילים המוקצבות לאדם, והקשר בינן לבין מותו.

הושפעת, או שזה מקרי?
י"ז אב ה´תשס"ט  
המילה "זה" נגמרה לו עוד לפני המשפט האחרון, והוא בכל זאת אמר אותה.
זה אומר שיש טעויות בבריאה!

אתה אדיר, חבוב. היה פשוט נפלא.
י"ז אב ה´תשס"ט  
האמת היא שההשראה לסיפור הזה קיבלתי מספר בשם "מה איכפת לך מה אומרים אחרים, של ריצ'רד פיינמן (מומלץ ביותר!!!) שם הוא מזכיר בדרך אגב שיום אחד הבן שלו לא הסכים לומר יותר את המילה חתול כי היא נגמרה לו. ניסתי לחשוב מה היה קורה בעולם שבאמת היו נגמרים המילים. הרעיון שאדם שאין לו מילים ימות היה ברור לי מלכתחילה - בעיקר בהתבסס על פירוש אונקלוס ל"ויהי אדם לנפש חיה" "ויהי אדם לרוח ממללא".

בסופו של דבר יצא לי ביקורת על השימוש התעשיתי במילה, דבר שאני ממש מבסוט ממנו, למרות שזה לא היה בכוונה.

שומרון, תודה על זיהוי הפאשלה - ידעתי שאני אפול בזה אבל לא היה לי כח לבדוק את זה עוד פעם...
כ"ז תשרי ה´תש"ע  
גם לי זה נשמע כמו גירסת מדע-בדיוני של "תהילה" (קבל זאת כמחמאה).

בהתחלה לקח לי זמן להבין מה הולך (הגיוני שהאשמה היא בי, או בשעה המאוחרת בה קראתי את הסיפור), אבל משלב לשלב הסיפור הלך ונהיה יותר ויותר מבריק.

הסוף השאיר אותי ללא מילים.
וזה היה נורא מפחיד, לאור הסוף הזה.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד