בנושא
בכרם
חדשות
 
תירס / קלקידן
בביכורים מאז ט´ אב ה´תשס"ט


- תגידי מהר תירס תירס תירס תירס, מה יצא?
- אני כבר מכירה את זה מותק, לא רוצה לקבל ממך סטירה. הסטירות שלך כואבות.
- נו, אני לא אתן לך סטירה, רק תגידי מהר תירס תירס תירס, מה אכפת לך?
- טוב. תירס תירס תירס איי! אמרת שלא תתני לי סטירה!
- ואז מה אם אמרתי?
- אז אם אומרים צריך לקיים!
- את צריכה לקיים את מה שאת אומרת ואני לא.
- (אנחה) אוי, מתוקה, הציפורניים שלך ארוכות נורא. אולי נגזור אותן קצת? בדיוק יש לי מספריים בתיק.
- אז במה אני אסרוט?
- את מי את רוצה לסרוט?
- את עדי. היא עושה עלי חרם בבצפר ואומרת לכולם שיש לי מלא כינים בראש.
- טוב, באמת יש לך מלא כינים בראש.
- אז מה, היא לא צריכה להגיד.
- אז אולי פעם אחת נעשה מסרק סמיך ונוציא את כל הכינים מהראש שלך?
- לא רוצה.
- למה?
- כי אני לא אוהבת שאת הורגת אותם. יש לי המון משפחות של כינים בשיער, ואת הורגת להם את האמא והאבא ואת הילדים שלהם, ומטביעה אותם במיים של השירותים, זה כאילו שאת עושה להם שואה. את בכלל נאצית של כינים. כמו שאת אמרת לי כשעשינו שיעורים שהיו חסידי אומות העולם שהצילו את היהודים למרות שכולם שנאו אותם אז גם אני חסידת אומות הכינים וזהו.
- את הכינים את אוהבת ולאנשים שאוהבים אותך את נותנת סטירות...
- טוב, נתתי לך בצחוק, מה את רוצה
- אבל הצחוק קצת כאב לי...
- אז סליחה. את רוצה שאני יספר לך סיפור?
- כן, אבל אולי קודם נעשה עוד קצת שיעורי בית?
- אמרתי לך כבר, לא, ואם תגידי לי עוד פעם אחת שיעורי בית, אני לא ידבר איתך לעולמים, הבנת? אני לא עושה יותר וזהו. והלואי שלא היית כל כך מטומטמת.
- הלואי שאת לא היית כל כך עקשנית...
- הלואי שהיו לך כינים כמו לי, והיו שונאים אותך בבית ספר, ועושים עלייך חרם, והיו מכריחים אותך כל היום לעשות דברים שאת לא רוצה ואז אולי היית מבינה משהו בחיים שלך.
- אני מבינה אותך, אבל מה לעשות שצריך לעשות שיעורי בית?
- אמרתי, לא. ועכשיו את רוצה לשמוע את הסיפור שלי, כן או לא?
- כן.
- טוב. תקשיבי. פעם אחת היתה נסיכה אחת. והיא היתה הכי חזקה בעולם. והיו לה את הציפורניים הכי ארוכות, ואז כל מי שעצבן אותה היא סרטה אותם בצורות.
- מה זה סרטה בצורות?
- נגיד, סריטה בצורת לב, סריטה בצורת ארטיק, כאלה סריטות, בצורות.
- אה.
-  וכל הכינים שלה הם לא היו על הראש שלה, הם היו על פיאה, שהיתה על ראש מקלקר כמו של אלי הספר, ושם הם גרו. והם היו כינים מדברות. והם ידעו לרקוד. ואז, היא עשתה הופעה של כינים רוקדות בכל העולם, וקיבלה המון כסף, והיא היתה הכי עשירה בעולם.
- ואז?
- זהו, זה הסוף, היא חיה באושר ועושר עד עצם היום הזה!
- אה.
- מה את אומרת אה, מעצבנת אחת
- אז מה את רוצה שאני אגיד?
- אני רוצה שתגידי מהר מהר תירס תירס תירס תירס...


דיאלוג פנימיה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לקלקידן
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י´ אב ה´תשס"ט  
את טובה.

(ואולי ביתר אריכות אחרי המבחן)
י´ אב ה´תשס"ט  
סיפור מצחיק ומשעשע
השפה הילדותית עוברת היטב, וה"נאצית של כינים" - מעולה.
ברוכה הבאה!
י´ אב ה´תשס"ט  
נהנתי מאוד

(רק חבל לי שלא הצלחתי להתאים כאן גילאים ומעמד- בבחינת אם-בת, אחיות וכד').
י´ אב ה´תשס"ט  
ילדותי וכן. העלית לי חיוך גדול

אהבתי במיוחד את "אז מה, היא לא צריכה להגיד" ואת הסוף.

תודה לך.
י´ אב ה´תשס"ט  
ממש חמודה, הילדה הזאת.
שתזכה להתחתן עם חסיד.
י´ אב ה´תשס"ט  
י"א אב ה´תשס"ט  
סיפור מתוק וכואב. התגית "פנימיה" גרמה לי לראות את כל הסיפור במבט חדש. השריטות, היחס המיוחד לכינים, התחושה של "את לא מבינה כלום מהחיים שלך" - הכל מתחדד ומתעצם בעקבות התגית הזו. רק חבל שבסיפור עצמו אין לה זכר, כי נראה לי שסיפור שחלק משמעותי מההבנה שלו בנוי על תגית הוא סיפור חסר. הייתי מצפה שהסיפור יעמוד בפני עצמו.
חוץ מזה - סיפור מקסים. לגמרי.

(דרך אגב - שריטות לא כותבים ב-ש?)
י"ד אב ה´תשס"ט  
הן בזכות עצמו, והן בזכות הסיפור שהוא מגלה ממנו טפח.

נראה לי שעוד קצת עומק יכול להוסיף.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד