בנושא
בכרם
חדשות
 
נועם מכפר דרום - סיפור ילדים / y ben avi1
בביכורים מאז כ"ח תמוז ה´תשס"ט

 

לנועם מלאו שבע שנים. השנה לא חגג נועם את יום הולדתו בביתו, כי לנועם אין בית.

ואם תשאלו 'איך יכול להיות שלילד אין בית' אספר לכם את כל הסיפור מההתחלה.


בשנת תש"ח הכריז דוד בן גוריון על הקמת מדינת ישראל. שמחה גדולה הייתה ברחובות! אנשים נשים וטף רקדו ושרו. הם היו מאושרים שסוף סוף  - אחרי אלפיים שנות גלות, יש לעם היהודי מדינה. יותר לא יגרשו את היהודים מביתם!

כאן בארץ ישראל יהיה לנו צבא שישמור עלינו, ונוכל לחיות חיים שלווים - ממש כמו בימי שלמה המלך "איש תחת גפנו ותחת תאנתו".


השמחה נעצרה פתאום כשלפתע הודיעו שצבאות הערבים מכל המדינות השכנות החלו להתקדם, ולנסות להרוג יהודים ולגרשם מארץ ישראל.

לשמחתנו ה' היה בעזרנו והצלחנו להדוף את כל האויבים, אך לצערנו לא בכל המקומות ניצחנו: העיר העתיקה נכבשה על ידי ערבים, ותושביה היהודים גורשו ממנה. גוש עציון נפל בידי הערבים, וחיילים רבים נפלו בקרבות.

ישוב קטן נוסף נפל בידי הכוחות הערבים. לישוב הקטן קראו 'כפר דרום'. בכפר דרום בנו יהודים את ביתם, זרעו שדות ונטעו כרמים, עד שנאלצו לנטוש את יישובם בגלל התקפת הערבים.

ולמה אני מספר לכם את כל זה? חכו ותבינו.


תשע עשרה שנים לאחר מכן שוב רצו הערבים להילחם בנו, אך במלחמה זו הם נחלו תבוסה גדולה - בתוך ששה ימים, צבא הגנה לישראל הצליח לכבוש את רמת הגולן בצפון, שומרון ויהודה במרכז, ואת עזה וסביבתה ומדבר סיני. וכמובן - את ירושלים.

השמחה היתה עצומה - חזרנו לנחלות אבותינו. שוב יכלו יהודים לבקר בכותל המערבי, ולפקוד את קברות אבותינו ואמותינו במערת המכפלה בחברון, בקבר רחל - ליד בית לחם, ובקבר יוסף - בעיר שכם.

גוש עציון חזר לפרוח ולהיבנות, וגם אל הישוב הקטן 'כפר דרום' חזרו היהודים.

וכאן הסיפור מתקשר לנועם הקטן.

סבא רבא של נועם היה מתושבי כפר דרום שגורשו על ידי הערבים, הוא עצמו לא זכה לחזור לנחלתו, אך נכדו - חיים (אבא של נועם) בא לגור בכפר דרום, יחד עם יהודים רבים נוספים שהקימו עוד ישובים באזור וקראו לקבוצת היישובים 'גוש קטיף'.


למרות שניצחנו את הערבים במלחמה, לא הכרחנו אותם לצאת מהארץ ולעבור למדינה אחרת. היינו אליהם טובים, וחשבנו שנוכל לחיות איתם בשלום. ואכן שנים רבות חיינו כשכנים טובים - אנחנו היינו עושים קניות בשוק של העיר עזה, והם היו עובדים בחממות שלנו.

אך עם השנים הערבים שבו למעשיהם הרעים. הם קראו לנו 'כובשים' ורצו שוב לסלק אותנו מכפר דרום.

כמובן שבטחנו בצבא שלנו החזק, שיוכל להגן עלינו מפני הערבים, אך בכל זאת המצב הלך והחמיר.

דווקא כשהחלטנו לעשות אתם הסכם שלום, הם פתחו נגדנו בהתקפות קשות, בהתחלה הם זרקו עלינו אבנים גדולות כשנסענו בכבישים, אחר כך הם התחילו לזרוק עלינו בקבוקי תבערה ורימונים, וגם לירות עלינו ברובים מפחידים. ובסוף הם גם ירו עלינו כל מיני טילים נוראיים שנקראים 'פצצות מרגמה', וטילי 'קאסם'.

אנשים רבים מיישובי גוש קטיף נהרגו או נפצעו מההתקפות של הערבים. גם חיילים רבים שבאו לשמור עלינו נפגעו מפעולותיהם של המחבלים.

לכל אורך הדרך בטחנו בה', וזכינו לנסים רבים.

אנחנו מאמינים שזו מצווה מאוד חשובה ליישב כל חלק בארץ ישראל, ולכן, למרות שהיה לנו קשה השתדלנו לשמוח ולהמשיך ולפתח את היישובים.

גם ממשלת ישראל וראשיה תמכו בנו והעניקו לנו סיוע רב, והצלחנו ברוך ה' לבנות בתים יפים, בתי כנסת מפוארים, בתי ספר וגני ילדים. הרבה מתושבי גוש קטיף הם חקלאים שהקימו חממות מיוחדות, והצליחו לגדל פרחים מרהיבים וירקות משובחים.


את יום ההולדת השישי ביקש נועם לחגוג על שפת הים בגוש קטיף. הוא אהב נורא את הים, את החול הרך והנעים ובמיוחד את השקיעה. אימא הכינה לו עוגה וכתר, וכל המשפחה והחברים נסעו אל חוף הים בנווה דקלים.

לאחר הברכות והאיחולים הגיע תורו של נועם לברך.

"מה אתה מאחל לעצמך?" שאל אבא.

נועם הרהר כמה שניות ואמר: "שגם את יום ההולדת הבא נחגוג כאן".


משאלתו של נועם לא התגשמה.


ימים רבים עברו מאז התחילה ה'אינתיפאדה' - המעשים האלימים של הערבים. עם השנים, הרבה אנשים מעם ישראל נעשו חלשים. הערבים הצליחו לשכנע אותם שגוש קטיף שייך להם, והם החליטו לעשות מעשה נורא ואיום - לגרש את כל היהודים מגוש קטיף!

להביא טרקטורים גדולים ולהרוס את כל הבתים, והעצים, המדרכות והדשאים, בתי הספר וגני הילדים - ה כ ל!

הם חשבו שאם לא יישארו יהודים בגוש קטיף, הערבים יפסיקו לעשות מעשים אלימים.


יום אחד באו חיילים וחיילות רבים, שוטרים ושוטרות, משאיות ואוטובוסים, והתחילו לסלק את אלפי היהודים מבתיהם. הם לא הרביצו למתיישבים, אבל הם הכריחו אותם לעלות לאוטובוסים ולהוציא את כל הדברים מביתם.

כשהם ממררים בבכי גורשו היהודים מבתיהם בחבל עזה.

לאחר שהיהודים הוצאו מבתיהם, הגיעו טרקטורים ענקיים והרסו את כל הבתים של גוש קטיף. היו מקומות שבהם השתמשו החיילים בחומר נפץ, ופוצצו את בתי הספר שבהם עד לא מזמן למדו ילדים.

את בתי הכנסת החיילים לא הרסו, אך הערבים מיד באו, שברו את בתי הכנסת והעלו אותם באש.


ומה עם נועם ומשפחתו? היכן הוא חגג את יום הולדתו השביעי?

נועם ומשפחתו שוכנו חודשים רבים בבית מלון. אבא ואמא של נועם נהיו מובטלים, כלומר ללא עבודה וללא פרנסה. והם עדיין אינם יודעים היכן יגורו.

את יום הולדתו השביעי החליט נועם לחגוג תחת עץ מיוחד. הוא קרא בספר, על עץ אלון עתיק שנמצא בגוש עציון, ליד העץ היפה הוקם יישוב שנקרא על שמו של העץ - אלון שבות.

חבריו של נועם מפוזרים במקומות רבים בארץ, ולכן הם לא יכלו להשתתף השנה ביום הולדתו, ורק אחיו, אחיותיו והוריו התקבצו לחגוג את יום הולדתו.


המסיבה השנה היתה שונה מהשנה שעברה. אמנם שרו את אותם שירי יום הולדת, אך הם נשמעו עצובים יותר. אימא אפילו מחתה דמעה כשהרימו את נועם.

שוב הגיע הזמן לברך ושוב פנה אבא אל נועם:

'נועם, מה תאחל לעצמך השנה?'

נועם חשב.

הוא הביט בעץ האלון העתיק, הוא בחן את הגזע שלו, הסתכל על ענפיו הרבים ועל עליו הירוקים. נועם הרהר לעצמו:

'אני בטוח שהעץ הזה מבין אותי... גם הוא ננטש פעם... גם הוא הרגיש מושפל... אולי עליו היו פעם שחורים... ואולי כל ענפיו היו כרותים ורק הגזע נשאר... אך השורשים שלו תמיד היו בתוך האדמה, ושום דבר לא הצליח לנתק אותם... והאלון...' חשב נועם, ודמעות של שמחה מעורבבות עם דמעות של עצב זלגו מעיניו. 'האלון הצליח לחזור לעצמו... היישובים בגוש עציון פורחים...'

'אני מאחל לעצמי וגם לכולנו' אמר נועם בקול צלול 'שנהיה כמו העץ הזה!'.

כולם הבינו את כוונתו של נועם. באותו רגע אפילו אבא בכה.

המשפחה הגדולה התקרבה למעגל גדול. הם התחבקו חזק חזק. וקיוו יחד עם נועם שבעזרת השם משאלתו תתגשם.


'ועכשיו הפתעה!' הכריזה אמא כשהיא מנגבת את הדמעות מלחיה.

אמא הוציאה קופסא גדולה. הקופסא הייתה עטופה בנייר צבעוני ומסביבה נקשרו סרטים כתומים. אמא הגישה את הקופסא לנועם.

נועם פתח בזהירות את הקופסא, וגילה בתוכה הפתעה שהדהימה את כולם:

אימא אפתה לכבוד יום ההולדת (במטבח של בית המלון כמובן) עוגה מיוחדת במינה:

עוגת שוקולד שעליה מצויר במרציפן -

ים וחול,

     שמש שוקעת,

                    ו... בית.



גוש קטיף סיפור ילדים

© כל הזכויות ליצירה שמורות לy ben avi1
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
א´ אב ה´תשס"ט  
זה סיפור ילדים עם פוטנציאל די טוב, הנושא חשוב והתוכן קרוב לליבם של ילדי מתנחלים. ובכל זאת אני לא בטוחה שהם יכולים להבין את עומס הפרטים.
טכנית-הפונט שלך נוראי והאותיות לא בגודל שווה, זה זוועה.


עֹז
ט"ו כסליו ה´תשע"א  
ב"ה

שיזכה לחגוג מתחת לעץ הפיקוס שבכפר דרום ת"ו

ושעץ הפיקוס יזכה להיות כמו האלון של גוש עציון

והכי חשוב- שיזכה יחד עם כל ישראל לחגוג בבית המקדש.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד