בנושא
בכרם
חדשות
 
הפתק / y ben avi1
בביכורים מאז כ"ח תמוז ה´תשס"ט

מעניין איך היו מתייחסים אלי אם היו יודעים את האמת...

לא דיברתי על זה עם אף אחד, ונראה לי שגם לא אדבר. די, זה נגמר - עבר.

אני מנסה להתכחש, למחוק מהזיכרון, אך זה לא מצליח. העניין הזה הולך איתי לכל מקום.

לפני החופש הייתי תלמיד מצטיין. ועכשיו אני מתפרק לאיטי.

הר"מ שלי כבר עשה איתי שתי שיחות. התחמקתי איכשהו. אני מנסה להראות שזו סתם שובבות רגילה של תלמיד תיכון, אבל בתוכי אני יודע.

אפילו לגיל, החבר הכי טוב שלי לא סיפרתי. ולמה שאספר? מה זה יעזור? כולם רק יתרחקו ממני. אז ברחתי - כמה שקרים קטנים, ואני בחוץ - ההורים חושבים שאני בישיבה, ובישיבה חושבים שאני בבית.

יש לי שבועיים להתבודד - עד ראש השנה.

בהתחלה הלכתי לשדות ניסיתי להתייחד עם הכאב שלי, אך עד מהרה הבנתי שאני רק נעשה מזה יותר ויותר מדוכא.

אז עברתי לעיר הגדולה. הסתובבתי בין קניונים למדרחובים - העולם הגדול...

עד שנפגשנו.

זה היה באחת השוטטויות באמצע הלילה. עברתי לידו, נעצרתי לכמה שניות, הסתכלתי לו בעיניים, זרקתי לו שקל, והמשכתי ללכת. ואז הוא קרא לי.

"הלו בחורצ'יק!" ואני מסתובב. תמיד חשבתי שהטיפוסים האלה שמנגנים ברחובות, אילמים, שאין להם מה לומר - רק לנגן. אבל הוא דיבר.

"מה קורה איתך?" הוא שאל. ואני הרגשתי שהמילים שלו דוקרות אותי. "מה אני יכול לעשות?" שאלתי אותו, אני מביט בו וסוקר את כולו - מנסה לזהות אם אני מכיר אותו מאיפשהו...

"תשמע," הוא אומר "קח את הפתק הזה..." הוא הושיט לי נייר מקופל, קירב את הסקסופון לפיו והמשיך לנגן, ואני, מבולבל, המשכתי ללכת, תוחב את הפתק לכיס, עד שאמצא מקום שקט לשבת ולפתוח אותו.

פתחתי את הפתק...

מאותו הרגע הרגשתי חדש, נקי, טהור!

ירדתי לים, הסתכלתי על הגלים שנשברים אל החוף והתחלתי לבכות. בכיתי באותו הלילה כמו ילד קטן.

משם, הלכתי לאן שהלכתי, דיברתי עם מי שדיברתי...
חזרתי לעצמי.

ערב ראש השנה, ואני על האוטובוס הביתה. הריח של התבשילים של אמא כבר עולה באפי, והנה התחנה, לפני שאני יורד, אני לוקח את כרטיס הנסיעה, דורך על הדוושה של פח הזבל ליד הדלת האחורית, ולפני שאני זורק את הכרטיס אני חושב שאני מזהה משהו מוכר בפח - היו שם אלפי פתקים, כמו שההוא נתן לי... חייכתי אל הפח, זרקתי את הכרטיס, וחזרתי הביתה! שתהיה לי שנה טובה!



אלול חופש תשובה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לy ben avi1
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ט תמוז ה´תשס"ט  
נראה לי שאני מפספסת כאן משהו די רציני כיוון שלא הבנתי כל כך את הסוף.

בכל מקרה, אני מרגישה כאילו זה עדיין רעיון וחסר לי כל המסביב שיהפוך את זה לסיפור. זה רץ לי מהר מדי והיה חסר לי מעט עומק לדמות.

מה שכן, אהבתי את זה שלא כתבת מה כתוב בפתק. הרבה יותר מגניב

(ואת זה שכבר הבאת את אלול. זה היה עוד יותר כיף.)
כ"ט תמוז ה´תשס"ט  
זה היה פתק "שנה טובה", לא?
אם כן- לא ידעתי שזה מה שהוא יכול לחולל.
אה, ואהבתי את:
"תמיד חשבתי שהטיפוסים האלה שמנגנים ברחובות, אילמים, שאין להם מה לומר - רק לנגן. אבל הוא דיבר."

יש כמה שגיאות פיסוק, תעבור שוב.
כ"ט תמוז ה´תשס"ט  
תודה על התגובות!
יסמין - אין עומק לדמות והיא בכוונה מעורפלת, כדי שכל אחד ירגיש שהוא הדמות.
את צודקת שזה לא ממש סיפור אלא יותר רעיון.
ולשלמה -
אין לי מושג מה היה כתוב בפתק...
זה כל העניין - כל אחד יודע מה כתוב בפתק שלו.
הפתרון שלך למצב היה "שנה טובה!" - לגיטימי.
מישהו אחר שאל אותי אם היה כתוב שם "נ נח נמ נמן מאומן" - גם זה לגיטימי...
כ"ט תמוז ה´תשס"ט  
אמרתי שנה טובה רק כי זה הדבר היחיד שעלה לי בראש שהגיוני שיימצא בהמוניו בפח.

אבל אם אתה מתעקש, אז בכל זאת:

שנה טובה!
א´ אב ה´תשס"ט  
גם אני חשבתי שכתוב שם נ נח נחמן מאומן..
רעיון מגניב...
א´ אב ה´תשס"ט  
לטעמי יש כאן הרבה מידי ערפל, כך שאני לא ממש מצליחה להיכנס לסיפור.
לפעמים יותר קל להיכנס לסיפור דרך דמות מתוארת היטב, ברורה בעלת עולם פנימי שלם ועשיר שאפשר להזדהות איתו, ולא דרך דמות רדודה שדומה לכולנו.

שנה טובה, לא להאמין שהנוןכחים כבר נגמרת.
עֹז
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד