בנושא
בכרם
חדשות
 
נאיפה / aiziq
בביכורים מאז כ"ה סיון ה´תשס"ט

נַאִיפָה ישבה בחצר האחורית, הגדורה בבתי הכפר, על רגליה נחה גיגית מלאה אורז והשמש חיממה את עצמותיה הזקנות. היה זה יום האירושין של צעיר נכדיה וכל הבית המה כמו פינג'אן שנשכח על הפתיליה: הגברים הכינו את כלי העישון ובנו את הבמה, הנערות הצעירות מדדו שמלות וטיפחו את מראן, הנשואות שקדו על הכנת המזון לחמש מאות המוזמנים ונַאִיפָה , שכבר בישלה ואפתה למסיבות אירושין יותר משיכלה לספור, נשלחה אחר כבוד לברור את האורז בחצר, הרחק מכל ההמולה.

רק היא, שני שקי אורז, כבשה לבנה שתשחט עד הערב וחומה של השמש. באצבעות מיומנות שיטחה את האורז על פני השולחן העשוי עץ זית ופלתה ממנו אבנים קטנות וגרגרים כהים. בעיני רוחה ראתה את האורחים ממשפחת הכלה, כיצד הם מגיעים לחצר הבית המקושטת, לבושים במיטב האופנה וגינוניהם כשל מי שנולדו באירופה. כשהם יטעמו מן הממולאים מעשה ידיה תוכל לזהות על פניהם את הוקרת התודה על הטעם המשובח ולראות כיצד הם מתענגים על הניחוח, שמחזיר אותם אל בית אימם בימים טובים ורחוקים.

מזוויות פיה נטול השיניים חומק חיוך, כשהיא מדמיינת מה היה קורה אילו הגישה להם דווקא את גרגרי האורז השחורים, אלו שניפתה. היא משתעשעת במראה האנשים ה"מודרניים" האלה, שאבנים ממלאות את החריצים בין שיניהם, נבוכים ומחפשים היכן לירוק את תערובת הבטון המבחילה, אך נַאִיפָה יודעת כי אם תעשה כן, ירחיקו אותה בניה מן המטבח לצמיתות וזקנה כמוה לא יכולה להרשות לעצמה שלא להועיל במשהו.

לפתע חשה כי הבדידות מעיקה עליה והחלה מדברת עם הכבשה, בת שיחה עסקה בלעיסת שקיות פלסטיק ושאר חפצים הזנוחים בחצר: "את, מה יש לך להתלונן- כשתמותי ישבעו מגופך חמש מאות איש וישמחו ואני ... עלי ישמחו שלא צריך עוד להאכיל אותי". שחה תוך שהיא מלטפת את ראשה וגבה של הכבשה.
הכבשה נתנה עיניה באורז ושלחה את לשונה הארוכה אל הקערה. "בהמה טיפשה, זוזי!" צעקה עליה נַאִיפָה, "זה לא בשבילך!"

הכבשה המבוהלת בעטה בשולחן ובגיגית האורז, וכל עמלה של נַאִיפָה התפזר על הארץ. לשמע קול זעקותיה וקללותיה פסקו דרי הבית מהכנותיהם ורצו אל החצר. בלהט המהומה חמקה הכבשה מבעד אחד הפתחים ונעלמה.

נַאִיפָה סטרה לשתי לחייה וחשה כיצד הכל נועצים בה מבטים ספק נוזפים - ספק מרחמים. "סלח לי אִבְּנִי, אני זקנה טיפשה". מררה בבכי אל נכדהּ, שהגלב טרם השלים את גילוחו. "הכל מן אללה, סבתא", השיב, אך נַאִיפָה לא שמעה.
בצעד כבד נכנסה פנימה, התיישבה על כסא הקש שלה ברגליים אסופות ונעצה מבטה בחלון, כמי שמחכה לאורח מיוחד. מזוויות פיה חומק לו שוב כבן סורר החיוך.



זיקנה חתונה מסורת ערבים

© כל הזכויות ליצירה שמורות לaiziq
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ט סיון ה´תשס"ט  
נהדר.
בייחוד תמונת הסיום, כשנאיפה מחכה ל'אורח' והעז כבר חופשיה...

תיאור נהדר של מציאות רחוקה ומנותקת לכאורה. רק לכאורה.


עֹז

כ"א תמוז ה´תשס"ט  
שטות נעורים אצל אישה זקנה...
מה לא עושים כדי לחמוק מעבודה :)
מסקרנן מי האורח המיוחל, המוות אולי?
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד